בעקבות מתקפת הסייבר: איך נראה האינטרנט במדינה המבודדת בעולם?

עבור מרבית התושבים במדינה הדיקטטורת, האינטרנט לא קיים. במדינה כולה ישנן רק 1,024 כתובות IP ידועות - ללא ספק, שיעור החדירה הנמוך ביותר של האינטרנט בעולם. לשם השוואה, בארה"ב יש כ-1.5 מיליארד כתובות IP. התושבים משתמשים בעיקר בטאבלטים תוצרת סין שאושרו לשימוש על ידי הממשל, ובמערכת הפעלה מקומית הנקראת Red Star. 

קים ג'ונג און. האם קונסולות המשחקים ומחשב המקבוק שייכים לו? צילום: KCNA REPUBLIC OF KOREA OUT

לפי אדם שערק מהמדינה והפך לעיתונאי, הגישה לאינטרנט שמורה לבכירים בממשל, לכמה שגרירים זרים ולקבוצות סיוע חיצוניות. בכל המדינה יש רק בית קפה אינטרנט אחד, השמור לתיירים וממוקם בבירה. בעוד שהאינטרנט האמיתי שמור למיעוט נבחר ומקושר, שאר תושבי המדינה זוכים לגישה לרשת פנימית כלל-ארצית שנקרא Kwangmyong. לרשת זו יש רק 5,500 אתרים בלבד, רובם אתרי חדשות ממשלתיים. באוגוסט דווח כי נרשםזינוק במחירי הבתים בשכונות הסמוכות לקומפלקס השגרירויות בבירה פיונגיאנג, וכי התושבים נוהרים לשכונות הללו בתקווה שיוכלו להשתמש בחיבורי הויי-פיי של השגרירויות.

הפער הטכנולוגי הגדול הזה בין צפון קוריאה ושאר העולם המחובר הוא גם מוקד כוח משמעותי עבור המדינה, שמחזיקה בצבא ההאקרים השלישי בגודלו בעולם. התוצאה הסופית היא שהמדינה כמעט ואינה פגיעה להתקפות כנגד הרשת הטכנולוגית שלה, אבל יכולה לעשות נזק משמעותי ליריבותיה. בין השאר, אמש (ב') דווח כי האקרים צפון קוריאנים פרצו למערכת החשמל של תחנת כוח גרעינית בדרום קוריאה.

הכוח ששמור לקאסטה הגבוהה ביותר - חיבור לאינטרנט

אבל בכירי הממשל ללא ספק מנצלים את הכוח שברשותם - במהלך בדיקת כתובות ה-IP, חוקרים מחברת HP מצאו כי בין המכשירים המחוברים לאינטרנט במדינה ניתן למצוא קונסולות משחקים, מכשירי טלפון עם טכנולוגיית VoIP ואפילו מחשב מקבוק אחד. טד רוס, מנהל חקר האבטחה ב-HP, ציין כי חברות הטכנולוגיה הגדולות כגון אפל, סוני ומיקרוסופט אינן מורשות למכור לצפון קוריאה, כך שהמכשירים הללו קרוב לוודאי נרכשו באמצעות צד שלישי והוברחו לתוך המדינה.

כמעט כל תנועת האינטרנט במדינה מנותבת דרך סין. החברות שמנטרות את התעבורה הזו טוענות שהיא מקבילה לתעבורה של ישוב קטן בעל אלף בתים בארה"ב. וגם תעבורה מועטה זו שותקה למשך תשע שעות במהלך שעות הלילה אמש. מתיו פרינס, נשיא חברת האנליטיקס CloudFlare, אמר: "זה כאילו שמחקו את צפון קוריאה ממפת האינטרנט העולמית".

לפי פרינס, יש רק שלושה תרחישים אפשריים שיכולים להסביר את הניתוק של צפון קוריאה. תרחיש אחד הוא שממשלת צפון קוריאה בעצמה היא שניתקה את האינטרנט מסיבותיה שלה. אפשרות נוספת היא שספקית הטלקום הסינית הראשית החליטה לבצע את המהלך. האפשרות השלישית היא שעברייני מחשבים או גוף ממשלתי יצרו עומס חריג על רשת האינטרנט הקטנה של צפון קוריאה באמצעות מתקפת מניעת שירות מסוג DDOS, שהיא קלה לביצוע.