האיחוד האירופי מפחד ממפלצות האינטרנט האמריקאיות

המזכר, שהוכן לעיונו של נציב הדיגיטל האירופי גינטר אויטינגר, מזהיר ששורה של חברות אמריקאיות נמצאות על סף הפיכה לבעלות כל כך הרבה כוח בתחום הפעולה שלהן, שתוך זמן קצר הן צפויות להשתלט על הכלכלה - כל אחת בתחומה. גורמים באיחוד חוששים שהחברות הללו יוכלו לדלג בעליצות מעל כל מגבלה חוקית, לשלם כל קנס קיים תוך כדי פיהוק, להעלים מתחרים ולעשות פחות או יותר, מה שהן רוצות.  

כשהמגבלות לא עובדות, נוצר כוח לא מוגבל

החברות הללו, מזהיר המזכר, יכולות לנצל את הכוח שלהן כדי לאיים על כל הכלכלה האירופית. אי לכך ובהתאם לזאת, מומלץ על הקמת מעין רגולטור-על, שיש לו סמכויות להילחם בחברות דורסניות כמו גוגל ופייסבוק. המסמך מזהיר שהחקיקה הנוכחית נגד ניצול מעמד בשוק איננה יעילה, משום שהתהליך ארוך, מסורבל והחברות מנצלות את הזמן החולף כדי לבצר את מעמדן. בוקר טוב אדון גוטה! היכן הייתם כשניידות הצילום של גוגל חרשו את העולם וגנבו קבצים מרשתות WiFi? כשפייסבוק שינתה את תנאי השימוש שלה כדי לאלץ אנשים לחשוף מידע אישי? כשמערכות הפעלה סלולריות הפעילו מרחוק מצלמות במכשירים?

מן הראוי שהתוכנית של ממשלת צרפת, שתאפשר לה להטיל על גוגל קנסות קיצוניים (אחוזים שלמים מרווחיה העולמיים) במקרה של התנהלות מונופוליסטית, תהפוך לסטנדרט ביבשת. ויפה שעה אחת קודם.  

טרור ממעל

גבר יפני נעצר בסוף השבוע והודה באחת מהתקפות הטרור הכמעט-מוצלחות והיותר מפחידות של השנים האחרונות. יפן אולי לא נראית כזו, אבל במסגרת המוזרות הכללית של האיים - פסלים של רובוטי ענק! מכונות לממכר כל דבר! ארוחות צהרים שמוזמנות באמצעות פקס! פורנו תמנונים! - היו שם גם כמה פיגועי טרור משונים ואפקטיביים במיוחד, כמו ההרעלה ברכבת התחתית בשנות התשעים.

מה קרה? ובכן, החשוד הודה בכך שהוא הנחית מל"ט עמוס בחול רדיואקטיבי על גג משרד ראש הממשלה היפני, שינזו אבה. המטרה שלו לא היתה טרור: היא היתה מחאה על השימוש בכוח גרעיני ביפן, שאבה נוטה לקדם. החול היה רדיואקטיבי אבל לא יותר מדי רדיואקטיבי, והמל"ט נשא סימני אזהרה מפני חומר רדיואקטיבי. בהתאם, החשוד צפוי לעמוד לדין לא בחשד לטרור אלא ב"הפרעה להתנהלות הגורמים הרשמיים" סעיף שגורר שלוש שנות מאסר.

הוא רק נראה תמים

שום דבר לא קרה, אבל אדם פרטי קנה מל"ט מסחרי, שינה את ההגדרות שלו באחת המדינות היותר ממושטרות בעולם, שם עליו חומר שבקלות אפשר להגדיר גם כחומר לחימה גרעיני, הטיס אותו למשרד ראש הממשלה והנחית אותו על הגג שלו בלי שמישהו שם לב. כל כך לא שמו לב, שהעובדים של המשרד גילו את המל"ט רק שבועיים אחרי שהונחת, במהלך ניקוי שגרתי של הגג.

חישבו כמה בעייתית היא הפעלת רובוט מעופף שכזה, כשבמקום חול מעמיסים עליו אנתרקס ושולחים אותו לטייל. ואם חשבתם שזה סיוט, חכו עד שמישהו ישתמש ברכב של גוגל כמכונית תופת. אז מה עושים? פשוט מגבילים את השימוש ברובוטים הללו.

גול עצמי

מאז שנחשפה תכנית האיסוף הכוללת של ה-NSA על ידי אדוארד סנודן, מנסה כל מערכת הבטחון האמריקאית לטעון שתכנית האיסוף הזו הכרחית משום שהיא מונעת טרור. עם זאת, עד כה ידוע רק על מקרה אחד בו הצליח פרויקט הריגול המופרע של ארה"ב לעצור פיגוע. וגם מקרה זה שנוי במחלוקת.   

בסוף השבוע נפער חור ענק בתפיסה שמטרת האיסוף היתה מלחמה בטרור, כאשר הממשלה נאלצה לפרסם (לאחר שנים של מו"מ) דו"ח פנימי, שחושף את העובדה האומללה שלרוב האנליסטים ב-CIA לא היתה גישה לחומר של ה-NSA, כי פרויקט האיסוף היה סודי מכדי שהם יוכלו לדעת עליו.

ריגול ממשלתי: מי צריך את זה בכלל?

הממשלה אספה כמויות עצומות של חומר, לכאורה לשם המלחמה בטרור, אבל לא העבירה אותו לאנליסטים שהיו יכולים להשתמש בו כדי להילחם בטרור, כי הוא היה סודי מדי. יתר על כן, ה-CIA קיבל גישה כל כך מוגבלת למידע של ה-NSA, שהסוכנות כלל לא יכלה להשתמש בו. 

אז למה כל זה היה טוב? כי כשאתם גוף ממשלתי, ריגול רחב היקף הוא פשוט מכדי לא להיעשות; כל עוד מפחידים את הציבור וזורקים לו מילים כמו "טרור", לא יהיה צורך במתן הסברים. מבחינת סוכנויות המודיעין, תמיד טוב שיהיה מידע באיזה שרת, כי לכו תדעו מתי הוא יתגלה כשימושי. עתה, כשנראה שהתשובה היא "כמעט אף פעם", צריכה החברה לדרוש את הגבלת הריגול הממשלתי, גם בגלל שאנו הופכים מקוונים יותר וליקוט המידע הופך קל מאי פעם.  

קצרצרים

1. בסוף השבוע אסרה אפל על אפליקציות לשעון שלה, שמתאימות גם לשעון שהיה שם הרבה קודם: ה-Pebble. האחרון מומן על ידי משתמשים באמצעות קיקסטארטר. מאפל נמסר במהירות שהאיסור על האפליקציות שמזכירות שלאפל יש מתחרה זול היא "טעות" ושהיא תתוקן בקרוב. השיטה הזו של אפל - לקבל החלטה שפוגעת גם ביריבים וגם במשתמשים שלה, לבדוק במהירות האם התקשורת שמה לב ואם כן להודיע שזו "טעות" או "אי הבנה" - מלווה את האפסטור מאז הקמתה לפני שמונה שנים.

שעון ה-Pebble

2. פייסבוק הופתעה לגלות לאחרונה שחברות הייטק בהודו מסרבות לשתף פעולה עם יוזמת ה-internet.org שלה, שמטרתה לשכנע כמה שיותר אנשים להתחבר לרשת כדי שפייסבוק תוכל לבזוז את המידע שלהם. המשתמשים מקבלים גישה לפייסבוק ולעוד כמה אתרים - ועל כל השאר הם צריכים לשלם. הטריק: לשכנע כמה שיותר חברות וגופים לבנות אפליקציות בתוך internet.org ופייסבוק שייתרו את הרשת האמיתית. למה? כדי שהחברה תוכל לרגל אחר פעילות הגולשים שם בצורה קלה יותר (ולא במאמץ כפי שהיא עושה כיום, ברשת הסטנדרטית). בפייסבוק טוענים שאינטרנט.אורג תאפשר למי שאין לו חיבור לקבל חיבור מהיר באפס עלות. איזה יופי, רק חבל שפייסבוק היא לא ארגון צדקה: כשאתם מקבלים ממנה שירות, אתם משלמים עליו - גם אם לא בכסף. היו בטוחים שהיא מרוויחה מהמידע שהיא שותה מכם יותר מעולה לה להפעיל רשת חברתית.   

3. איך נפלת משמים, דיוויד פטראוס: לפני עשור, הגנרל הפעלתן היה התקווה הבוהקת של מערכת הביטחון האמריקאית. הוא כתב מחדש את תורת הלחימה בגרילה של ארה"ב, היה מפקד בעיראק ואחר כך באפגניסטן ומונה לשמש כראש ה-CIA. שם הוא הצליח להסתבך קשות, כשהסתבר שהוא העביר למאהבת שלו מסמכים סודיים מאוד. בסוף השבוע הסיפור נגמר: הקריירה של פטראוס מאחוריו, אבל הוא יצא מזה רק בשנתיים על תנאי. רבים הצביעו על האיפה והאיפה של הצדק האמריקאי: צ'לסי מאנינג, שהדליפה מסמכים לוויקיליקס, קיבלה 35 שנים בפועל. מצד שני, פטראוס היה גנרל; היא היתה רב"ט. שום דבר חדש כאן.