הבמאים לא משקיעים ביצירות קולנועיות כדי שתצפה בהן באייפון

זה לא משנה כמה נחמד הוא בית הקולנוע - אין בכוחו להביס את הסלולרי צילום: יריב כץ

סרטים, אומר לי ואומרים במאים אחרים, אמורים להיצרך בקולנוע: חלל סגור, נטול אורות, עם קהל שבוי שלא יכול להפסיק את הסרט באמצע כדי לקום לקנות עוד דלי של פופקורן בחמישים שקל. כך חווים את היצירה שלהם כיצירה.

יש, כמובן, מי שממהר לומר שהשד לא נורא כל כך, שהמון אנשים עדיין צופים בסרטים בבתי הקולנוע ושהתופעה של צפיה על צג מיניאטורי היא עדיין שולית. באמת? סביר להניח שהיא תהפוך לרווחת בהרבה - במיוחד עם הזינוק ברזולוציית התצוגה, האצת מהירות הגלישה שמאפשרת סטרימינג HD ועוד. הקולנוע לא יכול להתחרות עם המובייל: אנשים נוהגים להתמקד במספר גדול של תכנים בו זמנית ולדלג ביניהם; אולמות הקולנוע לא יכולים לספר לך שממש הרגע מישהו אמר משהו קורע מצחוק בטוויטר. וזה כנראה משהו שאמנים יתקשו להסתגל אליו: הצורך ליצור עבור קהל עם הפרעת קשב מובנית.

האם טוויטר תשרוד את וול סטריט?

מניית טוויטר התרסקה ב-27% בשבוע שעבר. זה אומר שהחברה איבדה רבע מערכה תוך משהו כמו 24 שעות. האם רבע מהמשתמשים שלה נטשו אותה? לא. רבע מהמפרסמים? לא. אז מה קרה?

טוויטר. המשקיעים ממורמרים, המשתמשים המרוצים משלמים את המחיר צילום: בלומברג

ובכן, הצמיחה במספר המשתמשים החודשיים של טוויטר היתה 18% ביחס למספר המקביל אשתקד, ההכנסות שלה עלו ב-74% ביחס לרבעון המקביל ל-436 מיליון דולר ועם זאת ההפסד שלה עלה ב-17 מיליון ביחס לרבעון המקביל של השנה שעברה. בגלל 17 המיליונים האלה נמחק ערך של מיליארדים. בימים האחרונים נרשמה ירידה חדה גם במניות של לינקדאין מסיבות דומות.

לטוויטר יש יותר מ-100 מיליון משתמשים, רבים מהם קובעי דעת קהל ורבים מהם משתמשים מכורים. חלק ניכר מהם, כולל הח"מ, היו משלמים לטוויטר בשמחה דמי חבר. במקום זה, שירות שמועיל למיליוני אנשים תלוי בגחמות של כמה לא יוצלחים שעליה בהכנסות של 74% לא מספיקה להם. עוד הוכחה לכך שהבעיה שלנו היא לא כשל שוק, הבעיה שלנו היא התפיסה של השוק. 

וכמה אתה מרוויח?

אם יש משהו שאנשים לא מוכנים לדבר עליו בעידננו המודרני, הרי זו המשכורת שלהם. הם מוכנים לומר לך פרטים אישיים הרבה יותר, לחלוק חוויות מיניות, לדבר על בעיות בריאות, אבל הם לא יגידו מה כתוב בשורה התחתונה של התלוש שלהם. זו כביכול החשיפה האחרונה: היא אומרת כמה אתה בעצם שווה. בעידן הקפיטליסטי, מה שכתוב שם זה מה שהשוק מוכן לשלם עבורך.

כמה אתם מרוויחים? וכמה העובד שיושב בחדר הסמוך? צילום: שאטרסטוק

שלשום, ב-1 במאי, שבר מספר גדול של עובדים - רבים מהם אנשי הייטק - את הטאבו הזה. תחת ההאשתג #talkpay, הם חשפו בטוויטר את המשכורת שלהם. היוזמת של הפעולה, לורן ווסווינקל, קיבלה שכר נמוך מזה של עובדים מקבילים לה - גברים, כמובן - במשך שנים והיא לא ידעה על כך. היא הגיעה למסקנה שהסיבה לכך היא שעובדים מדברים על הכל, רק לא על שכר. 

שוק העבודה בתחום ההייטק מאוכלס ברובו בגברים לבנים. הללו, עד כמה שזה מפתיע אותם כל פעם מחדש, הם מיעוט באוכלוסיה. ההאשתג זינק לראש הטבלה בארה"ב ונשאר שם כל האחד במאי. עשרות שנים אחרי שרייגן שבר את העבודה המאורגנת בארה"ב, מתחילים שם שוב לדבר על זכויות עובדים, על פיצויים, על התארגנות. זה מגיע גם לעובדי ההייטק. במיוחד אחרי שהסתבר להם שהבוסים שלהם (אריק שמידט, סטיב ג'ובס והאחרים) דווקא התאגדו, כדי להוריד את המשכורת שלהם.

אחרים הביעו חשש שאם הם ידברו על השכר שלהם, הם לא יקודמו או ייפגעו בעתיד. גם במדינה שמקדשת את זכות הדיבור, יש דברים שלא מדברים עליהם.

קצרצרים

1. אם מחשבים כבר הוכיחו שהם מסוגלים לנצח בני אדם בשלל משחקים, כולל סחיטת תיקו בשח מרבי-אמנים, הרי שלפחות במשחק אחד בני אדם עדיין מצליחים יותר ממחשבים. הכוונה, כמובן, לפוקר: תוכנה בשם קלאודיקו טחנה תוכנות אחרות במשחק הטקסס הולדם ועכשיו היא ניסתה את כוחה מול שחקנים אנושיים. היא הביסה שחקן אחד, יצאה פחות או יותר בתיקו מול שחקן שני, והובסה משמעותית על ידי שני אחרים. אין מה לעשות, מחשבים עדיין לא יודעים לפצח בלוף אנושי. לו יכלו, כנראה שהיתה לכך השפעה משמעותית מאוד על תחום הספאם.

כן, פה אתם בהחלט יכולים לנצח את המחשב צילום: shutterstock

2. עוד יום באובר: הרשויות בדרום סין פשטו על משרדי החברה שם, בחשד שהיא עברה על החוקים המקומיים. על פי הדיווחים, אובר חשודה שם במה שהיא עושה בכל מקום - "ארגון של כלי רכב פרטיים שאינם ראויים להציע שירותי נוסעים ובכך שלא רשמו אותם אצל הרשויות הנדרשות". או, במילים אחרות, בהפעלת חברת מוניות באמצעות נהגים לא מוסמכים וכלי רכב שלא עומדים בתנאים, הכל תוך העמדת פנים שהנהגים אינם עובדיה והחברה איננה חברת מוניות.

3. זוכרים את וויקיליקס? פעם הוא היה ארגון לקבלת הדלפות מפקידי ציבור שקצה נפשם במערכת. ואז הוא קיבל את ההדלפה הגדולה בתולדותיו, זו ששלחה צ'לסי מאנינג לכלא - והכל הסתבך. מארגון ששמעו עליו כמה רדיקלים, הוא הפך לאויב מס' 1 של האימפריה האמריקאית. תוך זמן קצר, הארגון הפך מארגון הדלפות לארגון הגנה על המייסד שלו, ג'וליאן אסאנג', שלומר עליו שכישורי האנוש שלו לוקים זה בערך כמו לומר על צ'ארלס מנסון שיש לו תפיסה מאתגרת של המציאות. לפני ארבע שנים איבד הארגון את הלב שלו: את היכולת לקבל הדלפות. מאז, הוא היה ונשאר הכת של אסאנג'. בימים אלה הארגון חוזר לעצמו ולראשונה מזה ארבע שנים הוא יכול לקבל הדלפות. השאלה אם מישהו עוד רוצה לעבוד איתו. 

4. האגודה האמריקאית לזכויות האזרח לא רוצה לסמוך על מצלמות ממשלתיות והיא הוציאה אפליקציה סלולרית, MobileJustice שמה. האפליקציה עושה דבר מאד פשוט: אם אתם מצלמים וידאו והוא נקטע, הצילום מועלה ישירות לאתר של ה-ACLU, שם יברר מתמחה של הארגון האם רואים בו שוטר שובר לכם את הטלפון (ו/או את הפרצוף). אם כן – יארגן לכם עורך דין שההתמחות שלו היא בטיפול בשוטרים. האפליקציה הספציפית הזו מיועדת לתושבי קליפורניה, אבל הסניפים השונים של האגודה כבר עובדים על גרסאות מקומיות. אין סיבה שהמהפכה הדיגיטלית תעבוד רק בשביל הממשלה. הלוואי שיצמח דבר כזה גם פה בישראל.