החשיפה שהפתיעה אפילו את אדוארד סנודן בעצמו

הנחת היסוד של הרבה מהאנשים שחששו מריגול ממשלתי אחריהם היא שתמיד עדיף לנהל שיחה קולית על פני שליחה של טקסט (מייל או מסרון) משום שהמעקב אחרי שיחות קוליות דורש הרבה יותר משאבים ואלא אם אתה מטרה מתועדפת, כנראה שזה לא יקרה לך. מסמכי סנודן חדשים מעידים שזה לא המצב.

החל מ-2006, עולה מהמסמכים, ה-NSA הצליחה ליישם את מה שהיא כינתה בשעתו "גוגל ווייס" (השם הרשמי של המבצע הוא RHINEHART): היכולת להפוך את התוכן של שיחות מוקלטות לטקסט שניתן לחיפוש. היא משכללת את היכולת הזו מדי שנה, והיא מרוצה ממנה מאוד. לא ברור עד כמה היא מפעילה את היכולת הזו על שיחות בתוך ארה"ב, אבל די ברור שכל שיחה מחוץ לארה"ב שהצדדים לה הם לא אזרחים אמריקאים היא טרף כשר.

מצד אחד לדבר, מצד שני הוא מקשיב

כל זה, יש לציין, קרה מבלי שמישהו בציבור ידע על זה, ובלי שהיה פיקוח ממשלתי ראוי לשמו על התכנית. לאור העובדה שאף אחד לא אמר על זה שום דבר עד כה ושאפילו סנודן עצמו לא היה מודע לקיום המערכת הזו לפני שנתקל במסמכים שפרסם, פשוט אי אפשר לדעת מה השפיונים עשו ומה לא. זה רגע שבו אפשר לומר בפשטות ששירותי המודיעין יצאו משליטה.

ה-NSA לא הצליחה עדיין, לפחות לא בתקופה שלאדוארד סנודן היתה גישה למסמכים שלה, להגיע למה שהיא ראתה כ"גביע הקדוש": היכולת לתמלל שיחה קולית אחד לאחד, בלי שום טעות במעבר מדיבור לטקסט. ספק אם מישהו הצליח בכך. שיחות קוליות נשענות במידה ניכרת על העובדה שהמשוחחים מכירים זה את זה והם מכירים זה את השפה של האחר, הם יודעים מתי היסוס הוא בעל משמעות ומתי חצי מילה מייצגת מילה שלמה.

ההערכות נשענו על כך שהאזנה לשיחות זו חתיכת מטלה מעיקה, שמצריכה צוות מסביב לשעון - שזה אומר תקציבים ומשאבים, ושאף אחד לא יעשה את זה אלא אם הפכת למטרה של מבצע. היכולת לאסוף את כל השיחות הקוליות, לתקוע אותן באיזה דיסק קשיח ואחר כך להריץ חיפוש על מה שנאמר בהן משנה את התמונה באופן משמעותי.

צרפת מצטרפת

בזמן שבארה"ב הדיון על הסמכויות של ארגוני הביון מתלהט, בצרפת העבירה האסיפה הלאומית חוק שמאפשר סמכויות מעקב רחבות לשירותי הביון שלה. החוק טעון את אישור הסנאט ויש להניח שיהיו עליו ערעורים משפטיים; הוא מעביר הרבה סמכויות שהיו נתונות פעם לשופטים לידי פקידי מודיעין נטולי שקיפות.

השעונים, כמובן, שונים. בארה"ב, החוקים שהסמיכו את שירותי המודיעין להשתולל הועברו בחטף מיד אחרי פיגועי ה-11 בספטמבר. כמעט עשור וחצי ושתי מלחמות כושלות אחר כך, חלקים ניכרים מהממסד והציבור האמריקאי עורכים חשיבה מחדש על המחיר של ה"מלחמה בטרור". הפיגוע הטראומטי של צרפת, שרלי הבדו והמרכול הכשר, אירעו לפני חודשים בלבד. הדם עדיין מציף את המוח.

שער העיתון שרלי הבדו. הכשל המודיעיני הפך לתירוץ לחיזוק סמכויות השפיונים צילום:אם סי טי

החוקים החדשים יאפשרו לשירותי המודיעין לבצע האזנות, לעקוב אחרי מיילים ולבקש מחברות האינטרנט והטלקום כל מידע שהן רוצות, בערך - בלי לעבור דרך שופט. הם יוכלו לעשות את כל זה לזרים, תושבים ואזרחים צרפתים כאחד.

המשמעות היא שתושבי צרפת יכולים לשכוח מפרטיות. כוחות כאלה, במיוחד כשאין עליהם שום פיקוח סביר, מזמינים ניצול לרעה - ובואו נאמר שההיסטוריה של שירותי המודיעין הצרפתים לא בדיוק מעוררת בטחון. יש לציין, ראשית כל, שבמקרה של שארלי הבדו, למודיעין הצרפתי היה את כל המידע שהוא היה צריך על פי החוקים הקיימים - הוא פשוט לא חיבר את הנקודות. הוא ידע שאחד המפגעים דיבר בגלוי על תכנון פיגוע והוא ידע שהוא מתכנן לאגור נשק. ושנית, יש לציין שהעורך של שארלי הבדו מתנגד לחוק, שמנצל את שם העיתון שלו. יש לממשלה, הוא אומר, די סמכויות גם כך כדי להלחם בחוק. החוק הזה ינוצל לרעה.

הטרלה בסנטים

אנדרו "וויב" אאורנמייר הוא טרול מוצהר. הוא התפרסם אחרי שהוא חשף את העובדה ש-AT&T לא מגינה על המידע של משתמשי האייפד, בכך שקישר לעמודים הבלתי מוגנים של AT&T שהכילו את המידע. על התרגיל הזה הוא הועמד לדין והורשע בהאקינג, למרות שהוא לא פרץ לשום מחשב ולא עקף שום סיסמה. בסופו של דבר, ההרשעה שלו בוטלה מנימוק טכני, כשבית המשפט עושה כמיטב יכולתו לא לפסוק בשאלה האם אכן היתה כאן עבירת מחשב.

עכשיו אאורנמייר חוזר לתחום הישן שלו, הטרלות והפעם הוא מטריל את טוויטר. הוא כתב שורה של ציוצים גזעניים מהזן הניאו-נאצי, ואז שילם לטוויטר כדי שתפיץ אותם. כל אחד יכול לעשות את זה, באמצעות מה שמכונה promoted tweet. הוא אמר שהוציא על כך "כמה סנטים" ושכתוצאה מההשקעה הקטנה הזו הציוצים שלו הגיעו להרבה אנשים.

לפעמים אפילו טרול יכול ללמד חברת טכנולוגיה שיעור חשוב

חלקם, יש לציין, כל כך לא רצו לראות את התוכן של אאורנמייר, עד שבעבר הם עשו לו בלוק. מסתבר שזה לא משנה: ברגע שאתה משלם לטוויטר, העובדה שמישהו חסם אותך לא רלוונטית יותר. אתה תראה את התוכן שלו בכל זאת. זה כנראה המידע החשוב ביותר שמגיע מהתרגיל הזה. אתה יכול, הוא אומר, לפלח את הקהל שלך: מצביעים דמוקרטיים, או אנשים שתרמו לארגונים למען בעלי חיים. בשלב הבא, הוא שוקל למכור לקהל האחרון פרוות.

תוך זמן קצר, בטוויטר מיהרו למחוק את הציוצים הממומנים של אאורנמייר, כי לדבריהם הם עברו על תנאי השימוש של השירות. על השאלה האם טרול נחוש בדעתו שהחליט להפוך את החיים של מישהו לגיהנום יוכל לעשות את זה בעלות של כמה סנטים, לא ענו שם.

קצרצרים

1. שני תיירים הגיעו לעיר קרמונה שבאיטליה וזיהו שם פסל ייחודי מהמאה ה-18 שמכונה "שני ההרקולסים". שני הלוזרים החליטו שמה שהם צריכים בחיים הוא סלפי על הפסל, אז הם טיפסו עליו. הפסל הזה שרד את המאה ה-19, את מלחמת העולם הראשונה, את המשטר הפאשיסטי ואת מלחמת העולם השניה, אבל לא את שני אלה: הוא נשבר והתנפץ. המשטרה, יש לקוות, בעקבותיהם. אם יפעילו נגדם איזו תקנה פאשיסטית שמאפשרת את הזנתם לתאו קהה שיניים בזירה, אני לא בטוח שאני אתנגד.

סלפי באיטליה צילום: שאטרסטוק

2. אחד הפיצ'רים הכי מיותרים שאפל הצליחה לשווק עם השעון המיותר שלה הוא היכולת של המשתמש להקליט את קצב הלב שלו ולשלוח אותו לאנשים אחרים. אלוהים יודעת למה זה מועיל; כנראה שהמוח של היחצ"נים של אפל היה כבר מיובש לגמרי כשהם באו עם הרעיון הזה. על כל פנים, המוני מעריצי אפל מייבבים בימים האחרונים שיש להם שעון, ויש להם אפילו לב, אבל אין להם עם מי לחלוק את פעימות הלב שלהם. האינטרנט, כמובן, נחלצה לעזרתם, ועכשיו יש פורומים שבהם אנשים חסרי חיים יכולים להוכיח שעדיין יש להם דופק. לפעמים נראה שאפסה התקווה למין האנושי.

3. רופרט מרדוק רושם ניצחון משונה על הרשת: בית משפט באיחוד האירופי קיבל את טענתה של סקיי ניוז שהשם של סקייפ דומה מדי לשמה של סקיי, ועל כן אין למיקרוסופט אפשרות לרשום סימן רשום על סקייפ באיחוד. בית המשפט קבע שמאחר והלוגו של סקייפ מזכיר ענן, קיימת סבירות גבוהה יחסית שמישהו יבלבל בין סקייפ ובין סקיי (שמיים). מיקרוסופט הודיעה שתגיש ערעור ואני תוהה איזה סמים לקח השופט.

4. קנזס העבירה חוק שמכפיף את חברות ה-ridesharing, קרי חברות המוניות שמעמידות פנים שהן לא חברות מוניות, לתנאים דומים של חברות המוניות. בין השאר, הנהגים נדרשים לביטוח גם על התקופה שבין פרק הזמן שבו הם עובדים עבור חברת הריידשיירינג ובין הזמן הפרטי שלהם. בתגובה, זעקה אובר "Run Away" בסגנון מונטי פייתון קלאסי והפסיקה לפעול במדינה. למה? כי היא לא מוכנה להתחרות עם חברות המוניות בתנאים הוגנים.