המרד הגדול של Reddit: המערב דורש להישאר פרוע

המתחים הפנימיים באתר הפורומים רדיט, קהילה מקוונת חשובה, הגיעו לסף רתיחה בחודשים האחרונים. ההנהלה שלו ניסתה לאכוף על האסופה הפרועה של המשתמשים כמה כללים של נימוס, או על כל פנים הימנעות מגזענות ושנאה בוטים מדי. המשתמשים לא אהבו את זה ובסוף השבוע - הכל התפוצץ.

זה התחיל כשהמנהלת הפופולרית של פורום Ask Me Anything, ויקטוריה טיילור, הפסיקה לעבוד ברדיט - לא ברור עדיין אם היא פוטרה, התפטרה או התפוטרה. מדובר בפורום פופולרי במיוחד כשלעצמו, בו מתארחים מדי פעם גדולי עולם, ביניהם נשיא ארה"ב. הפסקת העבודה של טיילור התרחשה זמן קצר אחרי ראיון הזוי במיוחד ב-AMAעם הכומר השחור ג'סי ג'קסון. הראיון נחשב לאסון טוטאלי, במיוחד על רקע המאבק של ההנהלה בגזענות, עם שאלות איומות מהמשתמשים - וכאמור זמן קצר לאחר מכן הסטטוס של טיילור כמועסקת רדיט השתנה.

מהאורחים המפורסמים בפורום AMA: נשיא ארה"ב אובמה צילום: רויטרס

ואז קרה משהו משונה: פורום Ask Me Anything הפך את עצמו לפרטי. כלומר, המנהל שלו סגר אותו לכניסת משתמשים אחרים. המהלך הזה היה מהלך מחאה נגד מה שנתפס כפיטוריה של טיילור. זמן קצר לאחר מכן, במחאה שהתפשטה כאש בשדה קוצים, פורום אחרי תת-פורום (sub-reddit, בטרמינולוגיה של רדיט) העביר את עצמו למצב פרטי. המשמעות היא שאם אתה לא משתמש רשום ברדיט, ורוב המשתמשים אינם רשומים, אין לך בפועל גישה לפורומים; זו החשכה שלהם.

זה היה מרד של מנהלי הפורומים כנגד ההנהלה. הוא אמר דבר פשוט מאוד: אנחנו אלה שמנהלים בעצם את העסק שלכם. אתם לא יכולים לפטר מישהו מאיתנו בלי לדבר איתנו על זה, כי אתם חיים מהתוכן שאנחנו אוצרים ומנהלים - ואנחנו יכולים להעלים אותו.

אלן פאו, מנכ"לית רדיט צילום: בלומברג

ההנהלה, כצפוי, נכנסה לפאניקה. אחרי יממה של החשכה של האתר, ואחרי שהידיעות על המרד הזה התפשטו לכל רחבי הרשת, הרימה ההנהלה חצי דגל לבן, הודיעה שהיא מצטערת על מה שקרה, שהיא הביעה חוסר רגישות למנהלי הפורומים, ושהיא תשתדל נורא לא לעשות את זה בעתיד. אחד אחרי השני, הפורומים שבו לפעולה אמש.

לא ברור אם יש פה דיל להחזרתה של טיילור לעבודתה. לא ברור עוד איך ההנהלה יכולה בכלל להמשיך ולעבוד עם מנהלי פורומים שהרגע הבהירו שאין להם שמץ של אמון בה (ובמידה ניכרת של צדק). לא ברור איך מישהו עוד יכול לחשוב שרדיט יהיה אי פעם נכס שיוכל לחיות מפרסום. הסיפור עצוב במיוחד משום שהמהלך של ההנהלה היה חיובי: המנכ"לית אלן פאו רק רצתה לצמצם את גילויי השנאה, המיזוגניה והגזענות בפורומים. היא פשוט שכחה שלצד הפורומים הקיצוניים, חיות ברדיט גם פרות חולבות (בפוטנציה) כמו AMA. את המשתמשים זה לא עניין; הם, מצידם, כבר העבירו עצומה עליה חתמו מאה אלף מהם - שקוראת לפאו להתפטר.

כל המידע שלכם שייך לנו

המגזין המקוון The Intercept, שמנוהל על ידי גלן גרינוולד, מקדיש חלק ניכר מזמנו למסמכי סנודן שהועברו אליו אישית. בערך פעם בשבוע מפרסם המגזין פנינה חדשה מהאוסף שהעביר סנודן.

ומה נחשף השבוע? תוכנית של ה-NSA שעל קיומה ידענו אבל הוקדשה לה מעט יחסית תשומת לב: XKEYSCORE. מה שהתכנית הזו עושה פשוט כמעט במידה שהוא דרמטי: היא אוצרת את כל המידע שעובר ברשת, כולל הקבצים שאתם שולחים זה לזה.

מדובר, כמובן, בכמות מטורפת של מידע, שאפילו ה-NSA לא יכולה להחזיק ליותר מדי זמן, פשוט משום שאין די דיסקים קשיחים לעשות את זה. אז היא שומרת את המידע הזה לשלושה עד חמישה ימים, שבהם היא עושה בו חיפושי עומק באמצעות אלגוריתמים, כלומר מנסה לברר אם יש בתוכו משהו שיכול לעניין אותה או להועיל לה בשלב עתידי כלשהו. אחרי שהיא עושה את זה, היא מוחקת את כל המידע כדי להתחיל את המעגל מחדש - אבל שומרת את כל ה-metadata למשך חודש או יותר.

אחד ממרכזי ניטור האיומים של ה-NSA צילום: איי אף פי

האיסוף של XKEYSCORE לא מוגבל לקבצים ולמיילים: היא שומרת את כל הפקסים ושיחות ה-VOIP שאנשים מבצעים, וכאמור מבצעת בהם חיפושים. המידע שנאסף על ידי התוכנית משמש את מדינות "חמש העיניים" - בריטניה, ארה"ב, אוסטרליה, ניו זילנד וקנדה - ואולי גם שותפי סוד אחרים (שמה של ישראל הוזכר בעבר). המערכת מאפשרת חיפוש אחרי אנשים על פי פעילותם, למשל גרמנים שמבקרים באפגניסטן.

נקודת ההתחלה המומלצת של איסוף XKEYSCORE, על פי מסמכי סנודן, היא המדיה החברתית. כמעט כל אחד חושף שם מידע שיכול להועיל לאיזה שפיון. מה עושים? חושבים פעמיים לפני שמצייצים או כותבים פוסט. הו, ואפשר גם להצפין את התקשורת שלכם. המרגלים ממש, ממש שונאים את זה.

מה לעזאזל?

עקבנו בשעתו אחרי מהלכיה של חברת עוכרי דין נכלולית מהמקובל, פרנדה שמה, שהפעילה תרגיל עוקץ יוצא דופן: היא שלחה מכתבי איום לכל מיני אנשים שלכאורה הורידו פורנו מהרשת, טענה שהיא מייצגת את בעלי הזכויות על הפורנו ודרשה סכום כדי למנוע תביעה. אם שילמת, העוקץ הצליח. אם סירבת לשלם ואמרת שאתה רוצה להגיע לבית משפט, לא היית שומע מהם - כי הדבר האחרון שהחברה רצתה היה להגיע לבית משפט.

אבל כמה משתמשים עצבניים לקחו אותה לשם בכל זאת - ואז התחילו הגלגלים ליפול מהעגלה. בית משפט אחרי בית משפט הגדיר את פרנדה כמזימת עוקץ, הסתבר שאין לה בכלל את הזכויות על הפורנו שהיא התיימרה לייצג, הסתבר שמדובר בחברת קש ונפתחו הליכים נגדה בגין סעיפי הונאה שונים.

הטרול מקבל את מה שמגיע לו

עתה מסתבר שהממשלה האמריקאית לקחה את הטענות הללו ברצינות מלאה. לדברי הדובר לשעבר של פיירט ביי, פיטר סונדה, הוא וחבר אחר רואיינו בכלא על ידי נציגי ה-FBI ביחס לפרנדה. מהשאלות שלהם הסיקו החברים בפיירט ביי שמה שהם מנסים לברר הוא האם הנציגים של פרנדה הם בכלל אלה שהעלו את הפורנו לפיירט ביי, כדי שיוכלו לתבוע עליו.

כלומר, עורכי הדין האלה ביצעו עבירת זכויות יוצרים, ניסו לשכנע אנשים אחרים להוריד את התוכן שהם עצמם העלו, ואז הפעילו נגדם מזימת עוקץ. זה מדהים, אם זה אכן מה שקרה, ואני מקווה שבקרוב יזכו כל עורכי הדין המעורבים באירוח במתקן פתוח על חשבון הציבור.

ממשלת ארה"ב, מאחוריך

הדיקטטורה הגדולה בעולם, סין הקומוניסטית, העבירה לאחרונה חוק בטחון חדש, שמכיל גם סעיפים שמתייחסים לרשת. כמקובל בסין, המידע הזה לא זמין ברשת והשפה יחסית עמומה, אבל ממה שניתן להבין, המשטר הסיני רוצה שחברות זרות שפועלות בסין יבנו עבורו דלתות אחוריות בתוכנות שלהן, כדי שהמשטר יוכל לרגל אחרי מי שהוא רוצה.

רוצים לפעול בסין? טוב מאוד. יש לנו פה כמה חוקים צילום: בלומברג

בתכל'ס, כל חברה שתציית לחוק הזה תהיה שותפה לציד אדם של אנשים שלא ביצעו עבירות על החוק במדינות נורמליות ושכל הפשע שלהם הוא התנגדות לשלטון רצחני. חברה שלא תציית לחוק עשויה להיבעט מסין על פי שרירות דעתו של המשטר.

הריגול הזה, אגב, לא חייב להיות מוגבל לאזרחים סינים. סין פעילה מאוד בריגול אחרי מדינות אחרות, בדגש על ארה"ב, ולא מן הנמנע שחברות אמריקאיות ימצאו את עצמן במצב שבו אם הן רוצות לפעול בסין, הן צריכות לאפשר בפועל למשטר לרגל אחרי אזרחים אמריקאים.

קצרצרים

1. יצרן שבבים כלשהו פרסם לרגל יום העצמאות האמריקאי תמונה של השבב שלו מסתובב על רקע השיר America the Beautiful ודגל. תאגיד זכויות יוצרים דרש ממנו מיד להסיר את הסרטון, בטענה שיש לו זכויות על השיר. אלא שלמרבה הפאדיחה, על השיר עצמו ודאי שאין זכויות - זה שיר מהמאה ה-19 - והביצוע הוא של להקת חיל המארינס, כלומר על פי החוק האמריקאי שייך בכלל לציבור, כמו כל יצירה ממשלתית. אופס.

אם זה שייך למארינס, זה שייך לציבור צילום: בלומברג

2. בסקר שנערך בקרב משתמשי הרשת בבריטניה, בו התבקשו לבחור את נבל השנה של הרשת - התשובה החד משמעית היתה שרת הפנים תרזה מאי. זו האחרונה מנסה מזה שנים לקדם את מה שמכונה בבריטניה ה-Snoopers' Chart, חוק שיאפשר לממשלה לעקוב אחרי כולם כל הזמן. יש לציין שה-GCHQ כבר די עושה את זה גם כך, רק שלא ברור אם היא פועלת במסגרת החוק או לא. יש לתהות מתי יזכה שר הפנים הישראלי בתואר דומה על הקידום שלו של התכנית הביומטרית.

3. אם מישהו מנסה להעביר חוק צדקני שפוגע בהנאה שלכם, קחו בחשבון שיש סיכוי טוב שהוא מסתיר משהו אפל. בשנת 2005, היה לילנד יי (Yee) אחד הסנאטורים של מדינת קליפורניה שהעבירו חוק שאמור היה להפוך את השיווק של משחקי מחשב אלימים לעבירה פלילית. העליון האמריקאי פסל את החוק הזה. באופן לגמרי לא מפתיע, הורשע יי לאחרונה בקבלת שוחד והוא צפוי ל-20 שנות מאסר. והרי תזכורת: חשיפה לתכנים בעלי אופי אלים אינה משחיתה את הנוער. אחרת, אסור היה לשדר מהדורות חדשות.