דו"ח טכנולוגי
קציצות חד קרן: אין סיכוי שהסטארט-אפ שלך שווה מיליארד דולר
חברה שהחלה לפעול רק לפני מספר שבועות כבר רוצה לגייס כספים לפי שווי של מיליארדי דולרים בעוד חברות דומות מתפוררות בקלות, מנהלת אבטחת המידע באורקל מתייפחת על שלקוחות לא סומכים על המוצרים ומאיימת עליהם ונהגי המוניות בניו יורק מתאחדים נגד אובר
יש אתר בשם Jet.com, סוג של מתחרה אמזון בעיני עצמו. הוא נמצא באוויר שלושה שבועות בסך הכל, אבל כעת הוא מגייס כספים בהערכת שווי שהבעלים מקווה שתגיע לשני מיליארד דולר. איך, לעזאזל? האתר לא הציג אפילו רבעון אחד של תפקוד. ג'ט טוען שיש לו 50,000 משתמשים, שזה נחמד ואני לא מזלזל, אבל נאלץ להודות שרובם הגדול הם משתמשים חינמיים שהגיעו לאתר כי חילקו להם קופונים לשלושה חודשים.
אז כן, יכול להיות ששיטת סוחר הסמים של ג'ט תעבוד, יכול להיות שהלקוחות יתמכרו ויחזרו לאתר גם כשהם צריכים לשלם על המוצרים. ויכול להיות שלא. יכול להיות שהלקוחות יילכו לאתר הבא שיציע להם דיל חינמי וג'ט תתרסק. את זה, בכל מקרה, לא נוכל לדעת בשבועות הקרובים. כנראה גם לא בשנה הקרובה.
ואף על פי כן, יש אנשים שמוכנים להמר שאתר שעד כה לא הציג שום נתונים אמינים על מכירות, שווה מיליארד או שניים. למה? כי המשקיעים לוקים בקדחת חד הקרן - כלומר, סטארט-אפ שמגיע במהירות לשווי של מיליארד דולר.
כולם רוצים להמר על חד הקרן הבא, כדי שכשיגיע האקזיט, הם יחתכו קופון. בדרך, עף החוצה כל שיקול עסקי הגיוני. המשקיעים מודים בכך; חלק מהם אומר במפורש שמדובר בהימור ושהם סומכים על המנכ"ל. מקרה דומה שהיה לאחרונה היה Zirtual, שנחשבה לדבר הגדול הבא עד שפשוט נעלמה יום אחד, פיטרה את 400 העובדים שלה ונסגרה. איך זה קרה? ובכן, המנכ"לית הואילה לאחרונה להסביר שהסיבה היא burn, כלומר קצב שריפת המזומנים של החברה.
כשמורידים את הז'רגון של עמק הסיליקון ומתרגמים את זה לשפת בני אדם, Zirtual פשוט הוציאה יותר כסף ממה שהיה לה, כמו אדם שלא מחובר מספיק להכנסות ולצרכים שלו. היא לא הצליחה למצוא עוד פראיירים שישקיעו בה וכשהסתבר למנכ"לית שבקרוב לא תוכל אפילו לשלם משכורות לעובדים, סגרה את העסק. בדרך היא ייבבה שזה קרה כי היא נאלצה לתת לעובדים שלה זכויות סוציאליות ולא יכלה להעסיקם כעובדי קבלן. וואלה, מסתבר שהיא לא היתה מסוגלת לחשב את זה מראש. אני מניח שגם במקרה שלה, המשקיעים סמכו על המנכ"לית. מה למדנו? שחד קרן יש רק באגדות.
למה אתם לא סומכים עלינו?
מנכ"לית האבטחה של אורקל, מארי אן דיווידיסון, לא יכולה יותר. נמאס לה, היא כתבה בפוסט פומבי, מלקוחות של אורקל שלוקחים את הקוד שהם מקבלים מהחברה ובחוצפתם, עושים עליו בדיקות בטיחות עצמאיות ואז מגלים לזוועתם שהקוד מחורר כמו גבינה שווייצרית בכנס אקדוחנים.
למה לעזאזל, התייפחה דיווידסון, צריכים הלקוחות לבצע הינדוס לאחור של הקוד? מה, הם לא יכולים להרים טלפון למחלקת שירות לקוחות, שתבהיר להם בנימוס שהכל בסדר?
אבל דיווידסון לא עצרה שם. היא הבהירה שבימים אלה היא שולחת מכתבי איומים לערימה של לקוחות, שמציינים בפניהם שאם הם עושים בדיקות עצמאיות על הקוד, הם עוברים בכך על תנאי השימוש וכדאי שיפסיקו לעשות את זה לפני שאורקל תתעצבן באמת.
פוסט כזה אשכרה פורסם בבלוג הרשמי של אורקל, לפני שמישהו בחברה הבחין באסון הזה ומיהר להוריד אותו. מאוחר מדי, כמובן - יש צילומי מסך ואנשים מיהרו להעלות את הפוסט למקומות אחרים ברשת, למקרה שאורקל תדרוש מגוגל לסלק את המידע מתוצאות החיפוש.
נכון לעת כתיבת שורות אלה, דיווידסון - שמסתבר שיללות על לקוחות ועל חוקרי אבטחה הם לא תופעה חדשה אצלה - עדיין בתפקידה. אולי הדובר של אורקל בחופשה. בינתיים, אם אתם משתמשי אורקל, קחו בחשבון שזו רמת הרצינות שבה לוקחת סמנכ"לית האבטחה של החברה את תפקידה.
להסתגל או למות
חברות המוניות של ניו יורק לא היו ערוכות להגעה של אובר, אבל הן מתאוששות במהירות. שורה של חברות שפועלות במרחבים מוגבלים, שמנהליהן לא שוחחו זה עם זה שנים, הבינו שאם לא ישתפו פעולה, תבלע אותן אובר.
אז עכשיו, אפשר להזמין מהן שירות גם דרך אפליקציה. והן למדו לחלוק את הלקוחות ביניהם: אם אחד מקבל לקוח שנמצא בטריטוריה של חברה אחרת, הוא מעביר אליה את הלקוח. הן למדו שאנשים כבר לא אוהבים לעשות שיחות טלפון; אם הם יכולים לקבל את השירות שלהם בצורה לא-אישית, דרך מסך, זה עדיף.
אז עכשיו זה קיים. ובדרך הם למדו שיש להם עוד יתרון: הם מקבלים גם מזומן. אובר מקבלת רק אשראי. בארצות הברית, לא כל אדם יכול להוציא כרטיס אשראי והתוצאה היא שיש שוק גדול במזומן שחברות המוניות פורצות אליו במהירות. ובקרוב, כל הקבלות יהיו דיגיטליות. חברות קטנות ומקומיות מתמודדות עם ענק אוכל-כל וחסר מעצורים - ועד כה, נראה שהן עומדות בזה יפה.
קצרצרים
1. מהפך: מחקר חדש מעלה שבין יולי 2013 ויוני 2015, שיעור משתמשי אנדרואיד שהביעו נאמנות למותג שלהם ואמרו שגם המכשיר הבא שלהם יהיה אנדרואיד היה 82%. שיעור משתמשי אפל שהביעו נאמנות דומה עמד רק על 78%. המשמעות פה היא ששני הצדדים התחתנו חתונה קתולית עם מערכת ההפעלה שלהם והמעבר פשוט צפוי להיות כואב מדי. חשוב לזכור שאפל מציגה רק סמארטפון אחד בכמה דגמים - האייפון, בעוד שיש אלפי דגמים שונים של אנדרואיד.
2. שלושה תובעים בכירים בארה"ב פרסמו מאמר יבבני בניו יורק טיימס, שבו הם מבכים את העובדה שאפל וגוגל החלו לאחרונה להצפין את המכשירים שלהן כברירת מחדל מבלי שהן יכולות לפרוץ את ההצפנה. לטענת התובעים, בזירת רצח שנחשפה לאחרונה התגלו שני מכשירים, אייפון וסמסונג גלקסי שהיו מוצפנים ואפל וגוגל לא יכלו לפרוץ את ההצפנה. מכאן הם מזנקים למסקנה שהרוצח חמק מצדק כי הטלפונים היו מוצפנים. אז התובעים הנכבדים רוצים שנאמין שא. רוצח הגיע לזירת רצח לא עם סמארטפון מוצפן אלא עם שניים, ב. הוא השאיר בזירת הרצח לא אחד אלא שניים, וג. המכשירים הללו הכילו מידע שהיה מוביל ללכידתו. או שלא. נזכיר שהתובעים לא יודעים מה היה על המכשירים האלה. הם אפילו לא יודעים למי הם שייכים.
3. לורנס לסיג, פרופסור למשפטים מאוניברסיטת הרווארד, ידוע בעיקר כממציא של תפיסת ה-creative commons וכמי שהציע מספר רפורמות בתחום זכויות היוצרים. אתמול (ג') הוא הודיע שהוא שוקל לרוץ בפריימריז הדמוקרטיים כמועמד לנשיאות, והוא רוצה שיממנו את הקמפיין שלו במימון גולשים. בהתחשב בכך שמירוץ לנשיאות יעלה מאות מיליונים, הסיכוי לכך נמוך למדי. לסיג אומר שהוא רוצה להעביר רפורמה חדה בצורת הממשל של ארה"ב, שתחזיר את הכוח לאזרחים, ומיד לאחר מכן הוא יתפטר. שזו, אגב, עוד סיבה לאנשים לא לבחור בו. אף אחד לא רוצה לבחור נשיא לשנתיים. ב-2014 הקים לסיג קבוצת תמיכה כלכלית במועמדים פוליטיים; כמעט כל המועמדים שבהם תמך הפסידו.