מלכודת הסקסטינג: מתי הופך בן-נוער שטוף הורמונים לפדופיל מקוון?

האם בני נוער חובבי סקסטינג הם פדופילים? צילום: סי די בנק

המקרה השני מגיע מבריטניה, בדרך כלל מקום שפוי יותר מארה"ב. ילד בן 14 צילם את עצמו בעירום ושלח את התמונה למי שהוא חשב שהיא חברה שלו. זו שמרה את התמונה ואז הפיצה אותה בין חבריה וכך נחשף המקרה. הוא מצא את עצמו בחקירת משטרה שנראית על פניה כמו הפרה בוטה של הזכויות שלו, והשם שלו הוכנס למאגר עברייני המין לעשר שנים - כשהוא חשוד בהחזקת פורנו ילדים של עצמו. אם הוא היה מבוגר מעט יותר, הוא היה מוגדר כקורבן: הפצת התמונה שלו היתה נראית, בצדק, כסוג של פורנו נקמה - ובריטניה החלה להעמיד לדין על פורנו נקמה לפני מספר חודשים. לידיעת החברה האנושית: הגיע ולהתחיל להפעיל את החוקים כנגד עבריינים אמיתיים, לא כנגד ילדים שמצלמים את עצמם.

שיט שפוליטיקאים אומרים

קבוצה של ארגוני זכויות אדם ואזרח פנו לטוויטר בבקשה שתשנה את המדיניות שלה כך שאפשר יהיה לעקוב אחרי הציוצים המביכים ביותר של פוליטיקאים ונבחרי ציבור - הציוצים שהם פרסמו ואז החליטו למחוק. יש אתר שמתמחה בהצגת הציוצים המחוקים, Politiwoops שמו. לפני חודש ניטרלה טוויטר את הגישה של האתר ל-API שלה, מה שלא מאפשר לו להציג לגולשים פאדיחות של גדולי עולם.

טוויטר שומרת על הפוליטיקאים

בטוויטר אמרו שהם שומרים על זכותם של פוליטיקאים למחוק ציוצים, שלא רק כתיבת ציוץ היא הבעת דעה אלא גם מחיקתו - ושהסירוב למסור גישה לציוצים שנמחקו הוא סוג של שמירה על הפרטיות. 

ארגוני זכויות האדם טוענים בתגובה שיש ערך לכך שהציוצים שמהווים הבעת דעה על ידי פוליטיקאי יישמרו ברקורד הציבורי, כדי שאפשר יהיה לעמת אותם איתם אחר כך. זכות הציבור לדעת מה אומרים וחושבים נבחריו עולה בחשיבותה על זו של הפוליטיקאי. איך שלא מסובבים את זה, לאדם שמבקש את אמון הציבור יש הרבה פחות יכולת לשמור על פרטיות; רוצה פרטיות? הישאר אזרח פרטי.  

קח, רק צא לי מהווריד

פרשת אשלי מדיסון ממשיכה לייצר מיגרנות למשתמשים המסכנים של החברה; הפעם, מסתבר שערימת עלוקות החלה לסחוט את משתמשי האתר - ושיש להן שיעור הצלחה גבוה. השיטה פשוטה למדי: הפושעים מורידים את מאגר המידע של משתמשי אשלי מדיסון, שולחים מייל סחיטה בדרישה ל-1.05 ביטקוין ומחכים. הדגים כבר קופצים ישר לרשת: על פי הערכות של חוקרי אבטחה, עשרות קורבנות שילמו את הסכום בארבעה ימים.

אתר אשלי מדיסון

הסיבה העיקרית לכך היא שמדובר בסכום נמוך יחסית: 243 דולר. המשתמשים, שגם ככה רע להם בחיים, מעדיפים לשלם את הסכום הזה בלי לשאול יותר מדי שאלות. אם הסכום היה גבוה יותר, אולי היתה יותר התנגדות; בשלב כלשהו כנראה שהסכום הנדרש היה מספיק כדי שהקורבן ישכור עורך דין או יתלונן במשטרה. 243 דולר נשמעים כמו משהו שאפשר לחיות איתו.

הבעיה, כמובן, שאין שום דרך לדעת שמדובר בפעם האחרונה שתצטרך לשלם. סחטנים ידועים בכך שהם תמיד חוזרים לעוד סיבוב. ואין סיבה טובה לחשוב שהפרטים שלך לא ייחשפו אחרי שתשלם - אפילו אם הסחטן יעמוד במילתו, המאגר הזה חשוף לציבור ומישהו אחר יכול בקלות לפרסם את הפרטים שלך.

קצרצרים

1. שלושה מו"לים גדולים - האצ'ט, סיימון אנד שוסטר, והרפר קולינס - ניהלו מו"מ קשוח מול אמזון בדרישה שהחברה תיתן להם את האפשרות לקבוע בעצמם את מחיר הספרים שלהם בקינדל. בסופו של דבר אמזון נכנעה. המו"לים העלו את המחירים כמיטב יכולתם, כשלעתים מחירי הספרים במהדורה הדיגיטלית זהים או אף עולים על מחירי המהדורה בכריכה הקשה. התוצאה היתה פשוט מדהימה, בלתי צפויה, מהפכנית ושאר סופרלטיבים: ירידה חדה במכירות הדיגיטליות של שלושת המו"לים. למה לעזאזל שמישהו ישלם מחיר של ספר בכריכה קשה עבור קובץ?

מכשיר הקינדל

2. אם הייתם שואלים עד לפני יומיים את גוגל מי מנהל את הוליווד, התשובה שתקבלו היא "היהודים". אם הייתם מקלידים את השאלה הזו בסמארטפון, גוגל גם היתה משלימה עבורכם את התוצאה מבלי שתצטרכו להקליק. קשה לחשוד בגוגל באנטישמיות; האנטישמיות היא של תוצאות החיפוש הבולטות. מעשר התשובות הראשונות, חמש אומרות "יהודים", אחת אומרת "אילומינטי", והשלישית אומרת "יהודים הומוסקסואלים". החשיפה הקטנה הזו של הגרדיאן גרמה לגוגל לזוז מהר: נערך שינוי זריז באלגוריתם ותוצאת החיפוש הזו כבר לא קיימת. 

3. האפסטור של אפל מלאה במשחקי ציד - בהם הורגים חיות חסרות הגנה בכלי נשק שונים. אבל כשהמצב הפוך, אפל מתעצבנת: לאחרונה הועלה לחנות שלה המשחק "נקמתו של ססיל", בו האריה המפורסם (שנרצח בידי ציד אמריקאי עלוב נפש) יוצא לחסל ציידים. אפל החליטה שהמשחק נוגד את העקרונות שלה (יהיו אשר יהיו), העיפה את המשחק מהחנות שלה.   

4. ביפן (אלא איפה) השיקו לאחרונה את קט סטריט וויו: אחת הערים במחוז הירושימה, אונומיצ'י, מאפשרת כעת לראות חלק מהעיר מנקודת המבט של חתול. הצילומים מתארים כמה מהמקומות היותר חביבים על חתולי העיר, שמסתבר שהיא מפורסמת בחתוליה, והם כוללים גם כמה מהחתולים היותר מפורסמים בעיר. על פניו, נראה שגם הצילומים צולמו מנקודת המבט של חתול. נראה ש-70 שנה אחרי, בהירושימה החליטו שהגיע הזמן למיתוג מחדש.