אירופה כבר לא נמל מוגן

כאן לא עוגנים

בית המשפט העליון האירופי לזכויות אדם טלטל אתמול (ג') תעשיית הטכנולוגיה העולמית: הוא הכריז שהסכם "הנמל המוגן" בין האיחוד האירופי ובין ארה"ב מבוטל לאלתר. המשמעות היא שחברות הייטק אמריקאיות יצטרכו מעתה לשמור את כל המידע הפרטי של משתמשיהן האירופאיים על גבי שרתים הנמצאים באדמת אירופה ונופלים תחת חוקים אירופאיים.

אדוארד סנודן צילום: יוטיוב

זוכרים את מקס שרמס, הסטודנט האוסטרי שהפך לנמסיס של פייסבוק אחרי שגילה אילו הררים של מידע היא מחזיקה עליו למרות שמחק את החשבון שלו? שרמס עסוק בימים אלה בתביעה יצוגית ענקית נגד פייסבוק בשם כל הגולשים הלא-אמריקאיים. אבל לפני כמה שנים, שרמס גלגל פצצה אחרת. עכשיו היא מתפוצצת, ברעש רב.

לפני כשנתיים, בעקבות החשיפות של סנודן, פנה שרמס לרשות הגנת הפרטיות של אירלנד. הוא דרש מהרשות שהיא תאסור על פייסבוק לשמור את המידע שלו, שכן פייסבוק נוהגת לחלוק את המידע שלה עם ה-NSA. הרשות זיהתה כאב ראש ביורוקרטי מקילומטר, והעדיפה לגלגל את התפוד הלוהט הזה לחיקו של בית המשפט.

בית המשפט הגיע למסקנה שהמידע של משתמשים אירופים איננו בטוח בארה"ב. חוקי הפרטיות של ארה"ב לא עומדים בסטנדרטים אירופאיים. אז עכשיו, אסור על חברות אמריקאיות להחזיק מידע של משתמשים אירופאים על שרתים של-NSA יש גישה אליהם. מכיוון של-NSA יש גישה לכל השרתים, בין אם החברות רוצות או לא, זה הולך לאלץ אותן לבחור בין שלוש אופציות.

הראשונה היא לוותר על כל המשתמשים האירופאיים. זה לא יקרה. האופציה השניה היא להתקין שרתים יעודיים לאירופה על אדמת אירופה. אפשרי, וגם מה שחברות רבות כבר נאלצות לעשות ברוסיה ובסין, אבל יקר ומסובך. אבל האופציה השלישית היא כנראה מה שיקרה, לפחות בטווח המיידי - להתעלם בבוז מפסיקת בית המשפט ולשקר בנושא. 

הבה נזכור את ההיסטוריה של פייסבוק באירופה: במשך שנים היא ריגלה אחרי משתמשים באמצעות כפתור הלייק ושיקרה בנושא שוב ושוב. כשהיא נתפסה, היא טענה שמדובר בבאג. ועכשיו נזכור את גוגל, שריגלה אחרי משתמשים אירופאים באמצעות פרויקט סטריט וויו שלה ושיקרה בנושא במשך שנים. ואז גם היא טענה שמדובר בבאג.

הנצחון של שרמס לא היה אפשרי בלי המידע שהדליף אדוארד סנודן. שנתיים וחצי אחרי, הוא יכול לחגוג נצחון גדול: ל-NSA כבר לא תהיה גישה חופשית למידע של תושבי אירופה. עכשיו תורם של האמריקאים להציל את עצמם. הם לא יכולים יותר לומר שהם לא יודעים.

הפתעה!

עמק הסיליקון נמצא בשנים האחרונות תחת בחינה מדוקדקת של הגיוון שלו. פעם אחר פעם, חברות מודיעות בהכנעה שכן, יש להן פחות מדי נשים, יותר מדי גברים לבנים יוצאי בתי הספר הקבועים, ושהן ישתדלו יותר לשנות את זה.

אבל אחד המנועים של עולם ההייטק הוא תעשיית ההון-סיכון, קבוצה של "יועצים" שנפגשת עם יזמים ומודדת להם את האף כדי לראות אם הם נראים מספיק כמו מארק צוקרברג.  עכשיו מגיעים הנתונים על הגיוון בקרב מנהלי חברות ההון סיכון, ומי היה מאמין – 92% מהם הם גברים, 78% מהם לבנים. שיעור השחורים בקרבם הוא אחוז אחד, שיעור ההיספנים – 1.3% בלבד. רבע מחברות ההון סיכון מנוהלות אך ורק על ידי גברים לבנים בכל צמרת ההנהלה.

וזה כמובן תלוי אחד בשני, כי כל חברות הטכנולוגיה מתחילות מהון סיכון, והון הולך להון, ואתה משקיע במי שנראה לך אמין - שזה אומר, מי שנראה כמוך. וככה, המערכת מזינה את עצמה.

בחברות ההון סיכון, אגב, שוברים את הכלל שאומר שאתה לא יכול להיות עובד הייטק אחרי גיל 40, ואם כן – כדאי שתסתיר את זה. שם אין שום בעיה להיות בגיל העמידה.

כל זמן שאתה גבר לבן.

באמצע הסיפור

טוויטר השיקה כלי חדש בשם Momemts. המטרה שלו היא לרכז את החדשות שמגיעות מטוויטר ולספק אותן למשתמש בצורה מרוכזת, כמה פעמים ביום.

Moments צילום: יח"צ

יש לכלי הזה, שהוגדר בוויירד כפיתוח החדש החשוב ביותר של טוויטר, מטרה ברורה אחת: להרגיע את המשתמש החדש ולמנוע את תחושת הוורטיגו שהוא נוטה לחוש. המשתמש הטרי מגיע לטוויטר, מתחיל לעקוב אחרי משתמשים – ומגלה שהוא הגיע לאמצע הסיפור. כולם מדווחים על משהו, כולם מדברים זה עם זה, ולו אין מושג מה לעזאזל קורה.

בטוויטר מודעים לכך שיש להם בעיה למשוך משתמשים חדשים ועוד יותר מכך, לשמר אותם. הסיבה היא שהכל נראה מהיר וזר. אז עכשיו רוצים שם לספק למשתמש החדש מעין מצופים: הנה מה שקרה, הנה מי שכתב על זה, עכשיו שחה בכוחות עצמך.

קצרצרים

1. קיקסטארטר מעלה בימים אלה עמוד תרומות, בשיתוף עם סוכנות הפליטים של האו"ם, שהמטרה שלו היא לאסוף כספים למען הפליטים הסוריים. עד כה גויסו כ-800 אלף דולר. התרומות יהיו פטורות ממס, אם אתם תושבי ארה"ב. בדרך כלל קיקסטארטר עוסקת הרבה יותר בהשקעות בפרוייקטים ולא בפעילות צדקה, אבל הפעם, אמרו שם, הם קיבלו פניה ישירה מהבית הלבן בנושא – ובכל מקרה, הם מרגישים שהם לא יכולים לעמוד מן הצד. בסוכנות הפליטים של האו"ם הגיבו בהתלהבות., בין השאר מתוך הנחה שפרוייקט קיקסטארטר יביא להם מודעות מצד קהלים שעד כה לא היו מודעים לקיומם.

קיקסטארטר מגייסת כספים למען הפליטים הסורים צילום: צילום מסך

2. ואם כבר קיקסטארטר: הכירו את טרול הפטנטים TZU, שיש לו מספר פטנטים העוסקים צעצועי מין. בדרך כלל לקורבנות שלו אין כוח לכאב הראש, והן משלמות לו כדי שיילך להטריד מישהו אחר. הפעם הוא בלע טרף גדול מדי: קיקסטארטר. הטרול הגיש תביעה נגד אחד הפרוייקטים של החברה, וזו סירבה לשלם לו. היא רצתה משפט. הטרול נבהל: הוא הציע לסגור את הכל, ללא כל תשלום מצד קיקסטארטר, אם זו רק תסכים לחתום על הסכם סודיות. החברה סירבה. בקיקסטארטר אמרו שהסיבה לכך פשוטה: אם הם יתקפלו עכשיו, כל טרול פטנטים יוכל לתקוף את אחד הפרוייקטים שלהם – ובהגדרה, ליוצרי פרוייקט קיקסטארטר אין כסף לנהל משפט פטנטים. אז החברה מגינה עליהם. יפה. המעבר לחברה ללא מטרות רווח הופכת את קיקסטארטר לגוף ראוי מאוד.

3. בית המשפט העליון של ג'ורג'יה יצא בפסיקה מעוררת מחלוקת בשאלה מהו איום מקוון. חבר השופטים שלו ביטל לאחרונה הרשעה של שרץ קטן באיומים. השרץ, בעל בית, איים על הדיירת שלו לשעבר שאם היא לא תפסיק צעדים משפטיים נגדו בשל הפרות חובותיו כבעל בית, הוא יפיץ בפייסבוק קלטת מין שלה. בית המשפט קבע שאף שאין ספק שהאשה חשה מאוימת, העובדה שבידי השרץ לא היתה קלטת מין כזו מעידה שהוא לא התכוון לגרום "אלימות של ממש." וואלה.