איך (לא) נחזיר לעצמנו את הפרטיות

הצעדים שלא נעשה והחירות שלא נזכה בה

הרשת אומנם מעלימה הבדלים בינאישיים ומאפשרת תקשורת פתוחה ושוויונית, אבל היא גם נשלטת על ידי כמה חברות ענק שמכתיבות, במובנים רבים, את חלוקת זמן הגלישה שלנו. אנחנו משקיעים חלקים גדולים מהזמן הפנוי שלנו בביקור באתרים של שלוש חברות: פייסבוק, גוגל ויוטיוב. האחרונה, יש להזכיר, שייכת לגוגל.

שלוש החברות הללו אוגרות כמויות עצומות של מידע עלינו ומוכרות אותו לכל המרבה במחיר. מזה, צריך להדגיש, הן מתקיימות. זה לא תוצר לוואי; זו המטרה של כל המערך. בין לבין, הם גם מעבירות כמויות עצומות של מידע לממשלות, על פי דרישה. לא כל ממשלה ולא כל דרישה, ורשמית גוגל למשל אומרת שהיא לא משחררת מידע ללא צו של בית משפט, אבל היא מצייתת גם לצווים של בתי משפט חשאיים שאין עליהם שום ביקורת.

אז איך יוצאים מהמצב הזה? יש חמישה צעדים שאנחנו צריכים לנקוט כדי להפוך את הגלגל. קודם כל, השימוש במידע שלנו צריך לציית לכללי זכויות האדם. התפיסה הזו נשמעת לנו מוזרה משום שהתרגלנו לחשוב שהמידע שלנו הוא מוצר. הרגילו אותנו, מימיה הראשונים של הרשת, שסוחרים במידע שלנו. אבל יש לנו זכות שהפרטיות שלנו לא תהיה מטבע עובר לסוחר. כמעט בכל מדינה קיימים חוקים שמגנים על הפרטיות. עכשיו צריך לאכוף אותם גם על הרשת. בכלל, יש את שאלת הצנזורה: מי העניק לפייסבוק את הזכות לסתום לכם את הפה?

שנית: להבדיל בין פריטי המידע שנשמרים. דברים כמו מאמרים ומסמכים רשמיים צריכים להיות פומביים, אבל אף אחד לא צריך לקבל אי פעם גישה למייל שלכם.

רביעית: אופציית תשלום. צריכה להיות אפשרות לומר לפייסבוק וגוגל "הנה כסף, עכשיו תפסיקו לאלתר לעקוב אחרי ולהציג לי פרסומות." גוגל מספקת שירותים חשובים מאין כמוהם; היא מאפשרת לנו גישה לכמויות עצומות של מידע. הבעיה היא גלולת הרעל שנלווית אליהם, בדמות איסוף המידע והפרסומות. אז הנה, יש לכם ממה לחיות. צאו לי מהווריד.

חמישית: חברות הטכנולוגיה צריכות להיות שקופות ביחס לאתיקה ולהתנהלות שלהן. העובדה שאפשר לעשות משהו לא אומרת שצריך לעשות אותו.

כל זה לא יקרה. למה? כי בכל פעם שהיינו צריכים לבחור בין נוחות ופרטיות, בחרנו בנוחות - והאנשים ששתו את הפרטיות שלנו, מטבע הדברים, לא הבהירו לנו את המחיר.

יש לנו דיל נהדר בשבילך, אל תסתכל על השיניים בבקשה

מחר יהיה סייבר מונדיי, שמיועד לאנשים שלא רוצים לצאת מהבית כדי לנהל קרבות ירי על טוסטרים בוולמארט. הנה, יש דיל. קנה ישירות מהמחשב.

מומלץ לא לפתוח כל דואר שמגיע אליכם צילום: בלומברג

עבדכם הנאמן מנהל ככה חלק ניכר מהקניות שלו. הבעיה היא שסייבר מונדיי הוא יום של כל כך הרבה מבצעים, כך שכל ספק שולח לך לא מייל אחד אלא שישה. התואצה היא שבין לבין מצליחים להתגנב לתיבה גם לא מעט נוכלים.

חג הקניות הזה, אומרים מומחי אבטחה, הוא היום החביב בשנה על מפיצי נוזקה ושאר מרעין בישין. אנשים מקבלים המון מיילים ולא תמיד בוחנים את הקישורים שעליהם הם מקליקים. התוצאה היא מתקפות פישינג - הם מועברים לאתר שנראה בדיוק כמו האתר האמיתי אבל בפועל שותה את הפרטים שלהם ומדביק את המחשב שלהם בנוזקה.

יום שישי השחור כבר עשה עליה לישראל, כך שיש להניח שנוצף בעתיד גם בסייבר מונדיי. עשו לעצמכם טובה ואל תקליקו על שום דבר שעשוי להיראות חשוד. סביר להניח שזה כנראה חשוד.

זהירות, צילום דיגיטלי

סוכנות הידיעות רויטרס הודיעה לפני מספר שבועות לצלמים שלה שהם מתבקשים שלא לצלם יותר בקבצי RAW. זה פורמט חביב על צלמים דיגיטליים מקצועיים כי הוא מאפשר עריכה יוצאת דופן של התמונות. אם ממש בא לכם, אמרו ברויטרס, צלמו ב-RAW, אבל הקפידו שיילווה אליו גם צילום ב-JPG. ואנחנו רוצים רק את הג'ייפג הלא מעובד.

צלם המלחמות דון מק'קלין בצעירותו צילום: World Press Photo 1964

למה? כי, כפי שאמר בימים האחרונים צלם המלחמות דון מק'קלין, אי אפשר לסמוך על צילום דיגיטלי. המצלמה היא בעצם מעבדה, במיוחד אם אתה משתמש ב-RAW. כשאתה מצלם בפילם אתה יכול לשחק משחקים עם התמונה, למשל הסיפור על הצילום של החייל הסובייטי שמניף את הדגל על הרייכסטאג, שרוטש כך שיסתיר את העובדה שהוא ענד כמה שעונים בזוזים. זה אפילו קל יותר בצילום דיגיטלי.

הפיתוי בצילום דיגיטלי הוא להפוך את התמונה ליותר אמנותית מכפי שהיא: משנים קצת את הניגודיות, משחקים בעדינות עם הצבע, ויש תמונה יוצאת דופן. הבעיה שהיא לא משקפת את המציאות. צילום עיתונאי אמור לשקף רגע אחד במדויק. זו כמובן שאיפה בלתי מציאותית אבל אלה כללי המשחק. צילום דיגיטלי מפתה אותך למשהו אחר. למציאות משופצת.

עיתונות ואמנות לא מתערבבים טוב. שווה לקרוא את שאר הדברים של מק'קלין, שמדבר, בין השאר, גם על הטראומה שחווים צלמי מלחמה.

קצרצרים

1. המלחמה בפיראטיות בגרמניה עולה שלב: בית המשפט העליון של גרמניה פסק שבמקרי קיצון, בעלי זכויות יוצרים יוכלו להוציא צו שמורה לספקיות רשת לחסום אתרי פיראטיות. עם זאת, על בעלי הזכויות לעמוד בשני תנאים. קודם כל, הם יצטרכו להוכיח שהם נקטו בכל הצעדים האפשריים האחרים, בכלל זה פניה לבעלי האתר. שנית, הם יצטרכו להוכיח שהתוכן באתר הוא ברובו בלתי חוקי. המשמעות הפרקטית היא שככל הנראה, בעלי הזכויות יצטרכו להוריד חלק ניכר מהקבצים באתר כדי לבדוק ולוודא שהם אכן לא שייכים לבעלי האתר. כאב ראש מסיבי, אבל בשביל זה יש עורכי דין בחוזה קבוע. 

2. סמארטפונים יכולים להיות השקעה מצוינת. גבר אוסטרלי הביט בחוסר אונים בשעה ששריפת ענק התקרבה לביתו, בעודו נמצא אלפי קילומטרים מהמקום. מצלמות האבטחה שלו שידרו לסמארטפון את החורבן של שדותיו, למרבה המזל, הוא התקין על הסמארטפון אפליקציה ששולטת בהפעה מרחוק של המתזים הסמוכים לביתו. היבולים הלכו, אבל הבית וחיות המשק ניצלו. כבר היה שווה.

הזוג המלכותי בהריון צילום: Chris Kleponis-Pool

3. בין אם מטעמי יח"צ ובין אם בהשפעת אבהותו המתקרבת של מארק צוקרבג, פייסבוק הודיעה שמעתה היא תעניק ארבעה חודשי חופשת לידה לאבות טריים, וזאת ימים ספורים לאחר שאותו צוקרברג הודיע שהוא ייקח חופשת לידה בת חודשיים. חלק מהעובדים של פייסבוק כבר היו זכאים לחופשה כזו, וכעת מודיעה החברה שהיא תעניק אותה, בתשלום, לכל אדם שמוגדר כעובד במשרה מלאה אצלה. ראוי להזכיר שארצות הברית היא המדינה המערבית היחידה שבה אין חופשת לידה בתשלום.