גו פרו: האייפד החדש גדול, לא רק פיזית

אייפד פרו, כמו יריביו בגזרת הטאבלטים המקצועיים, הוא יצור קצת מוזר. גדול מכדי לתפקד כטאבלט אמיתי (12.9 אינץ'), אבל בעל ממשק שמונע ממנו לשמש מחשב נייד לכל דבר, ולצדו נמכר סטילוס שעונה לשם המגוחך למדי Apple Pencil. ועם זאת, אפל משתלבת כאן בקטגוריה צומחת, כמו שמעידה העלייה בפופולריות של הסרפס מבית מיקרוסופט וחשיפת הטאבפרו S של סמסונג בשבוע שעבר. 

בעת האחרונה הגיע הפרו לישראל ביבוא רשמי, עם הפנסיל. באיידיגיטל הוא עולה 3,800 שקל לדגם בעל נפח אחסון של 32 גיגה־בייט, ו־4,500 שקל ל־128 גיגה־בייט. לא בדיוק מוצר לכל כיס, בייחוד לנוכח העובדה ש־32 גיגה נוטים להתמלא במהירות. אוהבי אפל שרוצים טאבלט מוצלח יעדיפו כנראה אייפד רגיל, ומי שמחפש מחשב נייד קל? בשביל זה יש מקבוק או מחשבי ווינדוס 10 היברידיים.

ובכל זאת יש לא מעט אנשים שהפרו יכול לפנות אליהם: יוצרים, סטודנטים שמחפשים חלופה קלה וגדולת מסך ללפטופ, ואוהבי סרטים וסדרות שזקוקים למקלדת מדי פעם. לטובתם לקחנו את המכשיר לבדיקה מעמיקה, וממנה עולה מסקנה ברורה אחת: אפל שוב הוכיחה שהיא יודעת מה היא עושה.

סופר־עיפרון

האייפד פרו ממשיך את מסורת העיצוב הידועה של אפל: למרות גודלו הוא אינו מגושם כלל. המשקל סביר (קצת יותר מ־700 גרם) ועוביו 6.9 מילימטרים בלבד. הגב עשוי ממתכת נעימה למגע, ובהתנסות הראשונית היה תענוג לאחוז בו (אם כי השוליים חדים מעט, בעיה נפוצה במכשירים שיצאו בתקופה האחרונה). למרות ההישג הזה, אחרי כמה דקות כבר לא היה נעים להחזיק את הפרו ביד אחת, ואחרי פחות מחצי שעה כבר ניכרו כאבים במפרק. המכשיר הזה מיועד לעבודה כשהוא מונח על משטח כלשהו. זה לא טאבלט שתיקחו איתכם לספה כדי לעבור על פייסבוק או להתכתב בוואטסאפ.

כבד ולא מתאים להחזקה ביד צילום: עומר כביר

מזל שהמסך הגדול מצדיק את אי־הנוחות. התמונות והסרטונים נראים בו מצוין, הצבעים חדים והניגודיות מרשימה. ואולם ההפתעה האמיתית מגיעה מארבעת הרמקולים של המכשיר, שיוצרים חוויית סאונד כמו־היקפית ומספקים צלילים עמוקים ובאסים שמנמנים. זה אולי מכשיר המובייל בעל חוויית הסאונד הטובה בסביבה, או לפחות אחת המשובחות שבהן.

מתחת למכסה המנוע האייפד פרו מצויד במעבד המתקדם ביותר של אפל למוצרי מובייל, המספק לו כוח עיבוד ששקול למחשבים אישיים. האפליקציות נטענות מהר ועובדות חלק, והמכשיר אינו סובל מהתחממות יתר גם כשמריצים וידיאו או יישומים חזקים, או כשעוברים במהירות בין כמה יישומים. אפל אפילו עומדת בהבטחתה לזמן סוללה מספק בהחלט של 10 שעות, יום עבודה פלוס, גם כשנעשה שימוש שוטף ואינטנסיבי במכשיר.

חידוש פיזי אחד בולט באייפד פרו: חיבור מגנטי שמיועד לאביזרים היקפיים כמו מקלדות ומשמש הן להעברת מידע והן מקור כוח. לאפל יש מקלדת רשמית לפרו שנמכרת בנפרד, אך זו עדיין אינה זמינה רשמית בישראל. במקום זאת ביקשנו לצורך הבדיקה מקלדת של יצרן חיצוני (Logi), והיא התגלתה כנוחה מאוד. אבל הסיפור האמיתי הוא אפל פנסיל, שעורר תמיהה כשהושק כאביזר משלים לפרו. אחרי הכל, סטיב ג'ובס הוא שאמר "סטילוס? איכס!" כשחשף את האייפון הראשון ב־2007.

עיפרון שעושה את העבודה צילום: עומר כביר

חומת הספקנות החלה להיסדק כשאחזתי בפנסיל, שעולה בארץ 600 שקל. אין מה לעשות, אפל יודעת לעצב מוצרים: הפנסיל מתכתי, יציב ונוח, לא מקלון פלסטיק כלשהו. העיפרון לא אמור להיות אמצעי שליטה יומיומי באייפד פרו, אלא כלי יצירה. ככזה הוא מגיב במהירות ובדיוק ומזהה מנח ועוצמת לחץ, כך שלחיצה חזקה תוביל לציור קו עבה, והטיה על הצד תיצור קו רחב. מבחינת מעצבים, אמנים ושרטטים הוא עשוי להפוך את הפרו לתחליף לוואקום הפופולרי, בתוספת יכולות מגוונות משלו. כל הכבוד לאפל שהצליחה להשתחרר מעקרונות שקבע המנכ"ל המיתולוגי כשהבינה שהם אינם רלבנטיים עוד לימינו.

לא בדיוק לפטופ

כשמנסים להשתמש בפרו כלפטופ, התמונה מורכבת יותר. שלא כמו מיקרוסופט, אפל לא שילבה במכשיר שני ממשקים נפרדים, לעבודה עם מקלדת ובלעדיה, אלא הסתפקה באותו ממשק שנמצא בכל מכשירי iOS. התוצאה היא מחסור ביכולות כמו ריבוי משימות אמיתי או כמה משימות, חלק מרכזי בחוויית העבודה במחשב אישי — בייחוד למי שאוהב לפתוח שלל חלונות בו־זמנית. גם חסרונו של טראקפד או עכבר מורגש.

מסך המגע נוח מאוד לשימוש צילום: עומר כביר

עם זאת, העבודה עם האייפד פרו כתחליף למחשב נייד היתה הרבה פחות מתסכלת משהיה אפשר לצפות, ולעתים אף מהנה. העבודה עם מסך המגע בעת הצורך הפכה לנוחה מהר משציפיתי, ובמשימות ספציפיות (כמו שינוי מיקום סמן במסמך ארוך) אף מוצלחת יותר מהמקלדת. היה קשה בלי ריבוי משימות, אבל לא ברמה שמנעה ממני להשתמש במכשיר לעבודה שוטפת ברוב המקרים.

ג'ובס דווקא טעה, העיפרון הוא הברקה צילום: עומר כביר

לכך תורמת גם העובדה שהממשק המוכר של iOS מקבל באייפד פרו כמה תוספות, שנועדו לפצות על ריבוי המשימות האבוד. החלקה מימין בתוך אפליקציה תציג רשימה של אפליקציות פעילות, ובחירה באחת מהן תציג אותה כפס צר לאורך המסך, שייעלם ברגע שחוזרים לאפליקציה הראשית. בפעם הבאה שתחליקו מימין, האפליקציה שנבחרה קודם לכן תוצג אוטומטית. תכונה זו שימושית במיוחד להצצות מהירות בעבודה השוטפת, למשל באפליקציית המייל או בטוויטר. גרירה לשמאל של הגבול המחבר בין האפליקציות תיצור מסך מפוצל ותאפשר לעבוד עם שני יישומים בו־זמנית.

בשורה התחתונה, אייפד פרו אינו תחליף אמיתי למחשב נייד מבחינתי, אבל למשתמשים פחות מקובעים או בעלי הרגלי עבודה שונים (למשל שימוש בפחות יישומים בו־זמנית) הוא דווקא יכול להתברר כמוצלח. כשמוסיפים על כך את היכולת לעבור בפשטות לתצורת טאבלט בעת הצורך, לא מעט משתמשים יגלו שאייפד פרו מתאים מאוד לצורכיהם היומיומיים.