מונית סובלנית: המודל של Rider מציג פתרון יצירתי למלחמות השבת בהייטק

השר אריה דרעי הצליח לעצבן את תעשיית ההייטק הישראלית בספטמבר האחרון, כשעוד ישב במשרד הכלכלה והורה לסגור את הדוכן הישראלי בתערוכת המדיה באמסטרדם בשבת. ואולם, אם תחפשו אנשי ציבור או עסקים יהודים באמסטרדם עצמה — ובמדינות מערביות נוספות — שעוסקים במלחמות שבת כאלה, תתקשו מאוד למצוא אותם. אולי הגיע הזמן שדרעי ואחרים יאמצו את הגישה המתונה והחכמה שמציגה למשל Rider, חברת הייטק בריטית חדשה שנחתה כאן השבוע.  

ריידר, הנשלטת בידי משפחת עמנואל החרדית מלונדון, השיקה בישראל אפליקציית נסיעות שתתחרה בגט ובאובר, והיא משתפת פעולה עם איגוד המוניות ועם התחנות עצמן. החברה גובה מהנהגים עמלה של 3.50 שקלים מכל נסיעה, אך בניסיון לקרוץ להם פוטרת אותם מהתשלום מהנסיעה ה־101 בכל חודש. נוסף על כך היא מאפשרת להם לגבות מהנוסעים עמלת הזמנה בגובה 5.20 שקלים, שגט הכריזה עליה מלחמה בעבר.

לכאורה, אנשי עסקים חרדים היו אמורים להתרחק מעסקי המוניות. הן משמשות מבלים רבים בסופי השבוע, ובישראל הופכות למבוקשות במיוחד עם כניסת השבת בגלל היעדר תחבורה ציבורית חלופית. הפתרון של ריידר? לא כפייה דתית, אלא חיה ותן לחיות. האפליקציה פועלת כרגיל בסופי השבוע, לשמחת הנוסעים הפוטנציאליים, אך החברה אינה גובה עמלה מהנהגים שעובדים בשבת, כדי שלא להתפרנס ישירות מחילולה. 

צריך לסייג ולומר שהנהגים בריידר אינם עובדי החברה. הם מקבלים משכורת מתחנת המוניות, או שהם בעלי המוניות עצמם. ריידר רק מסייעת להם לקבל הזמנות מהירות, ולמעשה משמשת שירות משלים לנהג. זוהי הסיבה שמשפחת עמנואל יכולה להרשות לעצמה להפנות את הראש הצדה כשהנהג עובד אל תוך השבת.

ולמרות זאת, המודל המיובא של ריידר יכול לשמש מופת לפוליטיקאים ולאנשי עסקים דתיים. הוא יכול ללמד אותם שלא תמיד כפיית השבת היא הפתרון, ואפשר למצוא מודלים פרגמטיים מזה, שעדיין מאפשרים השתלבות חרדים (מקומיים וזרים) בענפים שונים בהייטק הישראלי. מה שצריך הוא קצת סובלנות ויציאה מהקופסה.