דו"ח טכנולוגי
עיתונאים כחלקי חילוף
פייסבוק משתמשת בכלי תקשורת וזורקת אותם כלאחר יד, הניסוי המעניין של אדבלוק פלוס ולמה ה-GPS שלכם יכול להרוג אותכם
ערבב את האלגוריתם, מארק
למארק צוקרברג יש שאיפה: לשלוט על כל המידע בעולם, או על כל פנים לוודא שהמידע עובר דרך פייסבוק כדי שהוא יוכל לגזור ממנו קופון. התחום שעדיין לא נמצא בשליטתו הוא תחום החדשות, והוא עושה מאמצים ניכרים לסגור את הפער. אם הוא יצליח להביא לכך שרוב החדשות בעולם יעברו קודם כל דרך פייסבוק, הוא יהיה בעמדה של אפל מול חברות ההקלטה: האיום לסגור בפניהן את אייטיונז מאלץ אותן להתיישר לפי הקו של אפל, ומצב דומה של פייסבוק יביא לעמדה דומה מול התקשורת. פייסבוק, כידוע, לא מעוניינת בחופש מידע או בדמוקרטיה; יש לה היסטוריה ארוכה של צנזורה, לעתים קרובות בלי להסביר כלל את החלטותיה. כלי תקשורת שיעביר את התוכן שלו דרכה כנתיב עיקרי, יהיה משועבד לה. רובם מבינים את זה, ופייסבוק צריכה לנהל מאבק קשה.
אחד החזיתות במאבק מול כלי התקשורת היה trending, כלי שנועד להציג את המאמרים והנושאים הנקראים ביותר על ידי משתמשי פייסבוק שהושק לפני כשנתיים. תראו, אמרה פייסבוק לעיתונות, אנחנו גם יכולים לעצב סדר יום.
במשך תקופה ארוכה, פייסבוק טענה שהאייטמים שהופיעו ב-trending נבחרו על ידי אלגוריתם מתוחכם. הרשת מעוניינת להצי את עצמה כמי שלא מתערבת בעבודה עיתונאית אלא נותנת לכאורה למחשב ולרצון המשתמשים, לקבוע מה ייקרא. אבל זה היה שקר גס. בפועל, היא שכרה צוות של עורכים מקצועיים מכל מיני כלי תקשורת כדי שהם יבצעו את הבחירה, ועצם הבחירה שלהם באייטם כ-trending, מה שהוביל לחשיפתו לקהל, הפכה אותו ל-trending. שפה יוצרת מציאות.
מכיוון שזה פייסבוק, אותה חברה שמכריחה את העובדים שלה להתמודד עם מיליוני תלונות בקצב של תלונה לשניה, אז כמובן שהעורכים גם הועסקו בתת תנאים. הבטיחו להם העסקה של שנה, אבל שליש מהם פוטרו כעבור שלושה חודשים. הם לא היו עובדי פייסבוק אלא עובדי קבלן ונקבעו להם מכסות לא סבירות של יצירת אייטמים. כדי להמשיך את ההונאה כאילו מדובר באלגוריתם, פייסבוק הורתה להם לכתוב את כותרות משובשות במיוחד.
וכמובן, ברור לכולם שצוות אנושי לעולם לא יוכל לבחור כותרת כגון "פייסבוק חשודה בריגול אחרי משתמשים שאינם חברים בה, עומדת לדין בשלוש מדינות אירופאיות". היא לעולם לא תתפרסם.
הגביע הקדוש?
החטא הקדמון של הרשת הוא הטענה שמשתמשים לא צריכים לשלם על תוכן. ''תוכן רוצה להיות חופשי''. מצד שני, יש את הבעיה שיוצרי תוכן רוצים שישלמו להם. הפתרון המתבקש הוא אם כל הסיוטים: אתם לא תשלמו לנו, אבל אנחנו ניקח את המידע שלכם ונמכור אותו למפרסמים.
התוצאה היא הפריחה המתבקשת של חוסמי פרסומות, שהובילו לכך שבחודשים האחרונים שורה של אתרי תקשורת בעולם פצחו בקינה קולנית כנגד חוסמי הפרסומות. ''זה דופק את המודל העסקי'' הם אומרים, ושוכחים שהמודל הזה מזיק קודם כל למשתמש.
עכשיו מגיע אדבלוק פלוס, ומציע פתרון על ידי שיתוף פעולה עם Flattr, הכלי לתגמול יוצרים של פיטר סונדה, אחד ממייסדי אתר ThePirateBay. הרעיון פשוט: אתם מקצים סכום חודשי להוצאה על תוכן. אדבלוק פלוס יברר באיזה אתרים בעצם אתם גולשים הכי הרבה זמן ופלאטר יחלק את הכסף בין האתרים הללו. אתה לא תצטרך ללחוץ על כלום, לא לצפות בפרסומות ולא להרגיש אשמה שגנבתם את פת הלחם של יוצרי התוכן. התוצאה טובה לכולם: אתרי תוכן שמקבלים כסף מהמשתמשים שלהם בלי פרסומות ובלי הצורך לחלוק מידע עם מפרסמים. פלאטר ואדבלוק פלוס מצידם גובים עמלה צנועה.
אבל בכמה כסף מדובר בכלל, והאם זה מספיק על מנת לתת מענה ריאלי לתעשיית הפרסום הדיגיטלית? לטענת שתי החברות, הן מתכננות לתת ליוצרי תוכן חצי מיליארד דולר עד סוף 2017. אם זה יקרה בפועל, בהחלט יתכן שאנחנו בפני עידן חדש. ומי שמחפש סימנים מוקדמים לכך שהמהפך הזה קורה, חכו לראות האם גוגל תשיק שירות מתחרה בחודשים הקרובים.
"מוות באמצעות GPS"
לוויינים מרחפים מעל ראשינו וממטירים עלינו נקודות מיקום, ובעזרתן אנחנו מנווטים לכמעט כל מקום בעלם. הנחות הנסיעה מבוססות הלוויין האלו הן לרוב מדויקות, מועילות, וחוסכות לכולם הרבה זמן ועצבים. רק בשיעור זעיר של המקרים, הן מובילות לאסון - אבל השימוש שלנו ב-GPS כל כך אינטנסיבי, שגם השיעור הזעיר הזה מספיק לייצר את התופעה שמכונה "מוות באמצעות GPS."
התופעה הזאת מתרחשת בעיקר באזורים מבודדים. תוכנת הניווט רוצה להביא אותך מנקודה א' לנקודה ב' במסלול הקצר ביותר, אבל לפעמים היא פשוט לא יודע מה נמצא בין הנקודות האלו. אולי נמצא עיירות רפאים נטושות שבהן אתה לא יכול לרכוש מים או לקרוא לעזרה, או שהכביש המתועד במפה הוא בעצם שביל עיזים עותומני שאפילו עיזים כבר לא מטפסות בו לבד. ותוכנת הניווט בהחלט לא יודעת האם הרכב שלך ערוך לדרכים האלה.
לאחרונה נרשמו מספר מחדלים כאלו בלב עמק המוות בטקסס. המקום הזה הרוויח את שמו ביושר: מדובר באחד המדבריות הפחות סימפטיים בסביבה. אנשים נוהגים להקשיב לתוכנה שלהם גם כשזו ציוותה עליהם לנהוג ישר לתוך אגם. במקרה אחד, אשה קשישה בבלגיה רצתה להגיע הביתה, מרחק 90 קילומטרים. היא שמה לב שמשהו השתבש רק בזאגרב, וגם זה בגלל שהשלטים היו פתאום בקרואטית. הקורבנות מייחסים לתוכנה תכונות אנושיות: "אבל הוא אמר לי שזו דרך" היא תלונה ששבה על עצמה.
אל תהפכו לסטטיסטיקה. הביטו החוצה.
קצרצרים
1. בית משפט בברזיל הורה לפני מספר ימים על הפסקת פעולה של ווטסאפ, בשל סכסוך מתמשך בין המערכת המשפטית של ברזיל ובין האפליקציה. איסורים כאלה הוטלו בעבר, וגם אז הם גררו זעם ניכר מצד המשתמשים, שראו בכך, ובצדק, סוג של ענישה קולקטיבית. שופט אחר כבר ביטל את הצו, אבל לפני כן צוקרברג כבר קרא לברזילאים להביע את מחאתם בפומבי. הוא הגדיר את ההתנהלות של בתי המשפט כ"מפחידה מאד בדמוקרטיה". זאת, כמובן, אמירה שקשה לקחת רצינות מאדם שסגר פעם אחר פעם עמודים של פעילים פוליטיים.
2. הרבעון הגרוע של אפל לא אומר הרבה על עתיד החברה, אבל ללא ספק יש אנליסטים מודאגים. אז עכשיו מנכ"ל החברה, טים קוק, נשבע שהדור הבא של האייפונים יהיה מהפכני, קסום, ויגרום לאנשים לומר "איך הסתדרתי בלעדיו עד כה" - ובהתאם יגרום למספר עצום של צרכנים לנהור לחנויות אפל. הוא נמנע מלמסור פרטים נוספים על הגרוטאה העתידית, כנראה בנסיון להחזיר שאריות של המיסתורין לטקס החניכה השנתי של חשיפת האייפון.
3. אתמול (ג') נערך בקליפורניה כנס מכון מילקן, ושורה של אנשים בעלי כסף עלו על הבמה והזהירו את הציבור מהסכנה הממשית שבקרוב מאוד, רובוטים יקחו להם את העבודה. הרובוטים משתלטים על תחום המכרות ומתחילים לדחוק את רגליהם של עורכי דין ובנקאים זוטרים.. אין, כיום, כמעט שום מקצוע מלבד ניהול שרובוטים לא מאיימים עליו. המנהלים נראים די מרוצים מהסידור הזה. שאר האוכלוסיה – טוב, בינתיים היא מדחיקה.
4. אינטסגרם העניקה פרס של 10,000 דולרים לילד פיני בן 10 שחשף באג משמעותי במערכת. זהו חושף באגים הצעיר ביותר עד כה, ומדובר בפרס גבוה למדי גם בתחום הזה. שמו של הילד לא נחשף, אבל ממה שאנחנו יודעים עליו, יש לו אח תאום, הוא לומד תכנות כבר שנתיים, והוא חולם על קריירה באבטחת מידע. ובכן, זו חתיכת שורה לרזומה, גם אם עוד שמונה שנים אף אחד כבר לא יזכור מה היתה אינסטגרם.
5. ובצד השני של הספקטרום: נער הודי החליט לצלם סלפי עם אקדח. אתם כבר מסוגלים לדקלם את ההמשך (איך לעזאזל הפכו סיפורי סלפי לתת-קטגוריה של פרסי דארווין?): תוך כדי צילום הוא תקע לעצמו כדור בראש. כלל אצבע: אם אתם לא יודעים איך להפעיל נשק, ואם אתם לא בטוחים שהוא לא טעון, אל תנסו להצטלם איתו. חראם.