דו"ח טכנולוגי
תשלומים דיגיטליים: החיים אינם פשוטים יותר ללא ארנק
בריטניה צועדת לעבר תשלומים דיגיטליים בלבד ולא בטוח שזה חיובי, אוקולוס פוצחת במלחמת זכויות קניין, אלגוריתמי חיזוי פשע לוקים בהטיה גזעית, ועוד על שימוש לרעה בחוקי זכויות יוצרים
כמה כסף יש עליך?
מישהו חכם כבר כתב שאם אתה יודע בכל זמן נתון בדיוק כמה כסף יש עליך, סימן שאתה עני. יכול להיות שהחוויה הזו בדרכה החוצה מחיינו: בבריטניה מדווחים בהתפעלות שבשנת 2015, פחות ממחצית מהתשלומים בממלכה בוצעו במזומן. השאר בוצעו באשראי, כרטיסי חיוב, ותשלומים ללא מגע. האחרונים הם בדרך כלל מכירות שבהן אתה מנפנף את כרטיס האשראי שלך מול משהו והתשלום נרשם. היו כמיליארד תשלומים כאלה בשנה האחרונה, חלק ניכר מהם ברכבת התחתית של לונדון.
מי צריך את זה בכלל?
לונדון, כמובן, היא עיר בירה ואחת הערים הקוסמופוליטיות בעולם. עד כמה מהפכת התשלום הגיעה גם לעיירות נידחות יותר? ובכן, אם אתם לא במרכז עירוני מתקדם מובהק, אל תשכחו את המזומנים. או את הצ'קים: בבריטניה היו ב-2015 546 מיליון תשלומים בצ'קים, למרות שזו טכנולוגיה של המאה ה-14 ולמרות שרוב העסקים בבריטניה כבר לא מקבלים צ'קים. שליש מהלקוחות בבריטניה חושדים בתשלומים ללא מגע: הם רוצים שהבנק יקבל מהם אישור מפורש לפני שהוא מנפיק להם כרטיס כזה.
בינתיים, יש כבר מי שמדלג כמה שלבים הלאה. כתב באזפיד עבר השתלת שבב תשלום בגופו בשטוקהולם, וניסה להעביר חודש שלם בתשלומים דיגיטליים בלבד. הוא גילה שבינתיים, לפחות, החוויה לא משהו. כן, אתה יכול לוותר על הארנק שלך תמורת אפליקציות, אבל תצטרך גלריה שלמה שלהן. יתר על כן, חלק ניכר מבתי העסק לא יתלהב מהרעיון שאתה תשלם לו באפליקציה. אם יש תור, אתה תעכב אותו.
הבעיה של התגברות על כרטיסי האשראי היא פשוטה: הם עובדים מצוין. אף אחד לא צריך להחליף אותם באפליקציה. אומרים לך שאתה לא תצטרך לצאת מהבית עם ארנק, אבל מסבכים לך את החיים משמעותית. במילים אחרות, זה פתרון לבעיה לא קיימת.
בלי שיתוף!
אוקולוס היתה פעם הבטחה גדולה: קסדת משחק בתלת מימד שמומנה על ידי קהילת הגיימרים. אחר כך הכל השתבש, כשאוקולוס נמכרה לפייסבוק. האחרונה היא מסחטת כספים תאגידית והרבה מהאנשים שתמכו באוקולוס חשו נבגדים.
מלחמת הטלאים של אוקולוס
הקסדה יצאה סוף סוף לאחרונה, ותוך חמש דקות בערך התברר עד כמה היא סוטה מהחזון הגיימרי המקורי. האקרים פיתחו טלאי שמאפשר גם לאנשים שמשתמשים בציוד המתחרה, Vive של HTC, לשחק משחקי תלת מימד שפותחו עבור אוקולוס. אז אוקולוס הוציאה בסוף השבוע טלאי שמשבש את פעילותו של הטלאי הקודם. משחקים בתלת מימד? רק אצלנו.
את ההמשך כל בוגר של שנות השמונים כבר יכול לנחש: אחרי המחיקון (המכשיר הביזארי שמחק צבע מטלוויזיות צבעוניות בהתאם למדיניות הממשלתית) הגיע תוך זמן קצר האנטי-מחיקון. יממה אחרי שאוקולוס סגרה את המשחקים שלה בפני משתמשי Vive, מישהו כבר הפיץ את הטלאי שפורץ את הטלאי של אוקולוס. יש להניח שתוך זמן לא רב יגיע האנטי-אנטי-מחיקון, ושעות ספורות אחריו האנטי-אנטי-אנטי-מחיקון.
מהבטחה גדולה, אוקולוס הצליחה להפוך למקבילה של אולפני המשחקים הגדולים, שניהלו מלחמת נז"ק (ניהול זכויות קניין, התרגום העברי המבריק ל-DRM) מול המשתמשים שלהן. והיא עשתה את זה תוך זמן קצר להדהים. מגע החלודה של מארק צוקרברג כנראה.
שחור? לכלא
יותר ויותר בתי משפט בארה"ב משתמשים, בבואם לפסוק את עונשו של נאשם, בתוכנות שמתיימרות לחזות האם הנאשם יחזור לפשוע. זו שאלה משמעותית: אם אנחנו יודעים שאדם מסוים יחזור לחיי פשע עם שחרורו, ההיגיון אומר שיש לשפוט אותו לתקופת מאסר ארוכה יותר, הן משום שבכך אנחנו מגנים על הציבור מפניו, הן משום שתקופת מאסר ארוכה יותר מהווה הרתעה.
תוכנות גזעניות בעליל
יש רק שתי בעיות. קודם כל, התוכנות הללו לא טובות בחיזוי האם הנאשם אכן יפשע בעתיד. כידוע, חיזוי הוא תמיד בעייתי, ובמיוחד בכל מה שנוגע לעתיד; אבל בדיקה של הארגון האמריקאי ProPublica, של מדגם בן 7,000 פסיקות שהתבססו על תוכנת חיזוי הפשיעה Northpointe, מצאהשיכולת החיזוי של התוכנה הזו מפוקפקת. היא לא טובה יותר בחיזוי מאשר הטלת מטבע, ורק 20% מהאנשים שהתוכנה חזתה שיבצעו פשעים אלימים אכן עשו זאת.
גרוע מכך, לתוכנה היתה הטיה גזענית מובהקת. היא סיווגה בטעות חשודים שחורים כפושעים עתידיים בשיעור כפול מכפי שעשתה כלפי חשודים לבנים ("בטעות" – כלומר, התחזית שלה לא התממשה); והיא סיווגה בטעות פושעים לבנים כבעלי סיכון נמוך יותר מאשר פושעים לבנים. כלומר, היא חזתה בטעות ששחורים יבצעו יותר פשעים, וחזתה בטעות שפושעים לבנים יבצעו פחות פשעים.
החברה טוענת, כמובן, שהיא לא מסווגת על פי גזע – אבל בו זמנית היא אומרת שהיא לא מוכנה לחשוף את האלגוריתם שלה, כי הוא סוד מקצועי. לא כדאי לעבור לשופט אוטומטי ולסגור עניין?
הליך משפטי? מי צריך אותו?
אם אתה כותב ביקורת שלילית על מוצר ברשת, אתה חשוף – ותמיד היית חשוף – לאיומי תביעת דיבה. איומים ולא תביעה, כי אלא אם שיקרת במובהק, לצד השני אין עניין לקחת אותך לבית משפט. ספק אם יש הליך משפטי שהוא יותר חרב פיפיות מאשר תביעת דיבה. שימו לב, למשל, לראש ממשלתנו, שאוהב להגיש תביעות דיבה אבל משום מה תמיד מושך אותן לפני שמגיעים לשלב הראיות. תובע דיבה יכול להפוך בקלות לנאשם.
בגוגל לא רוצים להסתבך צילום: shutterstock
אבל אם אתה לא מפחד מאיומים, כי די ברור לך שמדובר באיומי סרק, יש דרכים אחרות לסתום לך את הפה. חברת בניה בריטית ביצעה עבודה שלא לשביעות רצונה של לקוחה, מנהלת קרן לסיוע לילדים, שהתלוננה שהתקרה קרסה (!) בחג המולד (!!) בשל רשלנותה של החברה. החברה שלחה מכתב איום כמקובל לפורום שבו פורסם הסיפור, אבל לא העזה ללכת להליך משפטי פרופר. באפריל, קיבל הפורום הודעה מגוגל: האייטם הספציפי הזה הוסר מהאינדקס שלה בעקבות הליך זכויות יוצרים.
מה קרה? פשוט מאוד. החברה הודיעה לגוגל שנגעו לה בזכויות היוצרים, לגוגל אין כוח, זמן או כסף לברר אם זה נכון, אז היא הסירה את הנושא הזה מהאינדקס שלה. מי שיחפש את החברה, לא יגלה יותר את הפרסום המטריד הזה. באופן חשוד למדי, אחד הגורמים ששכנעו את גוגל להסיר את הפוסט היה העובדה שמישהו (מי יכול היה לעשות את זה?) העתיק אותו לבלוג שידוע כספאמר.
הביזיון הזה לא קורה הרבה, אבל בשנים האחרונות הוא קורה יותר ויותר. הגיע הזמן שמישהו עם כסף וגיבוי ירים את הכפפה ויגיש תביעת ענק כנגד חברה כזו על הונאת הציבור או משהו דומה, ורצוי שזה יקרה במדינה שיש בה חבר מושבעים.
קצרצרים
1. אובר הודתה שהיא יודעת א. מתי הסוללה של המשתמש עומדת לגווע, כי האפליקציה שלה מדווחת לה על כך; וב., שהיא יודעת שנוסע שהסוללה שלו גוועת יהיה מוכן לשלם מחיר גבוה יותר עבור הנסיעה, כי הוא חושש להינטש בערבות האורבניות המסוכנות ללא סלולר. עם זאת, אובר טוענת שהיא לא הצליבה את שני הנתונים האלה ושהיא לא דורשת מנוסעים שהסוללה שלהם מזמרת "אל מלא רחמים" מחיר גבוה יותר על הנסיעה. מי שמוכן להאמין לה, מוזמן להאמין גם בשלגיה, ברס"רים חכמים, ובכך שלאזרח שומר חוק אין שום סיבה לחשוש מהמשטרה.
אם הסוללה הנגמרת תשלם יותר? צילום: איי אף פי
2. אם מישהו היה צריך עוד דוגמאות לאופן שבו פייסבוק ממשטרת את החשיבה שלנו, החברה פסלה לאחרונה פרסומת שבה הופיעה דוגמנית גדולת ממדים כשהיא לובשת ביקיני. ההסבר הראשוני של פייסבוק היה מרהיב בחוצפתו: "פרסומות כאלו אסורות, משום שהן גורמות לצופים לחוש רע ביחס לעצמם." התגובה הציבורית היתה מהירה, ופייסבוק נאלצה לפרסם התנצלות מגומגמת, הודתה שהפרסומת עמדה בקריטריונים שלה, ואמרה שזו היתה טעות. מה שראוי במיוחד לציון הוא שפייסבוק פוסלת פרסומות ש"גורמות לצופה לחוש רע ביחס לעצמו". החברה רוצה אותך שמח ולא מודאג. אנשים עצבניים לא מקליקים על פרסומות.
3. בעוד עמק הסיליקון ותעשיית הרכב שועטים לעבר המכונית העצמונית, הצרכן האמריקאי עדיין מסויג, ובצדק. בסקר שנערך לאחרונה, אמרו 95% מהנשאלים שהם רוצים הגה ודוושות גז ובלימה, כדי שיוכלו לתפוס שליטה על הרכב העצמוני בעת הצורך. כ-75% אמרו שהם חוששים לנסוע ברכב עצמוני, ו-46% העדיפו שלמכונית שלהם לא יהיו רכיבים עצמוניים כלל, בעוד ש-39% רצו שהרכב יהיה עצמוני חלקית. כמו בהרבה מקרים, הטכנולוגיה מקדימה את הציבור – אבל בניגוד למקרה של הסמארטפונים, כאן הנזקים האפשריים הרבה יותר ברורים, והציבור מסרב שירתמו אותו לעגלה.
העם רוצה דוושות והגה
4. ימים ספורים לאחר שמיקרוסופט הודיעה שהיא נוטשת את תחום הסמארטפונים, מסתבר שהיו לה כל הסיבות לכך: אחרי שנים של מאמץ והשקעות עצומות, נתח השוק של מיקרוסופט עומד ברבעון הראשון של 2016 על 0.7% בלבד. מצבה של בלקברי, יש לציין, גרוע יותר: נתח השוק שלה נפל ל-0.2%. אבל, בניגוד למיקרוסופט, אין לבלקברי שום דבר אחר למכור. מיקרוסופט מובילה בתחום מערכות ההפעלה ותוכנות משרדיות.
5. מחקר חדש מבית מדרשו של ד"ר נו "שיט" שרלוק:אנשים שמצלמים ומפרסמים תמונות סלפי נוטים לחשוב שהם חמודים מכפי שהם. המחקר בחן שלוש קבוצות: 100 סטודנטים שאמרו שהם מצלמים תמונות סלפי לעתים תכופות; 98 שאמרו שאינם עושים זאת; וקבוצת ביקורת שרק קיבלה את התמונות והתבקשה לדרג חמידות ונרקסיזם. התוצאה: אנשים שצילמו את עצמם חשבו שהם חמודים יותר מכפי שדורגו ע"י קבוצת הביקורת, גם אם בדרך כלל הם לא נוהגים לצלם סלפי. אני יודע, מפתיע.
