האם ריבוי הגיוסים בתחום הרחפנים מבשר על לידת בועה מקומית?

מפתחת הרחפנים הישראלית אירובוטיקס, שחשפה השבוע שגייסה קרוב ל־30 מיליון דולר בשני סבבים, היא הסנונית האחרונה בשורה של גיוסים ישראלים בתחום היצירתי. בשנה החולפת גויסו עשרות מיליוני דולרים בידי חברות כמו דרונומי, שמתחרה באירובוטיקס בפיתוח רחפן אוטונומי; פרספטו, שמייצרת מנוע ראייה ממוחשבת עבור רחפנים; חברת תחנות הטעינה Airscort; וחברת העברת השידורים אמימון.

לפי נתוני חברת המחקר בתחום Droneii, ב־2015 הושקעו ברחבי העולם כ־450 מיליון דולר ב־74 חברות העוסקות בתחום הרחפנים - עלייה מרשימה מהשקעה של 108 מיליון דולר שהושקעו ב־29 חברות טכנולוגיות רחפנים ב־2014. התחזית של החברה לשנה הנוכחית עוסקת כבר במיליארד דולר, מה שמעלה את השאלה האם לא מתפתחת בישראל בועה ענפית נוספת לצד בועת הסייבר המקומית, שכוללת שמאות חברות שגייסו מיליארדי דולרים רק כדי להתחרות זו בזו על אותה נישה.

רחפן ביתי של 3D Robotics. שוק רווי

שוק הרחפנים האישיים, שניתנים לקניה הביתה ואז מוטסים מספר פעמים בודדות לפני שהם מונחים אחר כבוד במחסן, רווי למדי. תחום זה גם מרכז את עיקר הכסף שגויס עד כה: ארבע החברות הגדולות בשוק - DJI ו־Yuneec הסיניות ו־3D Robotics ו־MapBox האמריקאיות - גייסו עד כה יחס כ־400 מיליון דולר.

ענף רחפני המשלוחים, שאמזון וענקית הקמעונאות וול מארט לוטשות אליו עיניים, עדיין לא מספיק בשל. הביקוש האמיתי למשלוחי חבילות מעופפים במציאות שבה משלוחים גם כך מגיעים במהירות בזכות אינספור חברות ואפליקציות עדיין לא נבחנה. אף שהחקיקה בארה"ב התירה אתמול (ה') הטסת רחפנים קלים גם ללא רישיון הטסה, הרגולטורים במדינה החליטו לא לעסוק בשלב זה בתחום המשלוחים - מה שכמובן תוקע את התפתחות הענף כולו.

בסיטואציה הזו עולה השאלה מה היתרון של החברות הישראליות. ובכן, המקום שבו יש להן את הסיכוי הטוב ביותר לחדש ולצמוח הוא זה שבו הן מרגישות הכי נוח: בניית ציי רחפנים לשוק הארגוני, כלומר לשימושים מסחריים כצילום, סריקת תשתיות חשמל, מכרות או גז, או מיפי נדל"ן. בתחום הזה לחברות הישראליות יש סיכוי לא רע, מאחר ועדיין לא פוצחה היכולת לייצר רחפן אוטונומי לחלוטין, כזה שלא דורש שום התערבות אנושית בהטסה או שמאפשר להאריך עוד ועוד את משך הטיסה. רק שלישראליות כדי למהר, לפני שיהפכו ל"גו פרו" נוספת ויאבדו מזהרן.