דו"ח טכנולוגי
פייסבוק יודעת מה עשית בקיץ האחרון
הרשת החברתית לא מסתפקת במידע שהיא אוספת בעצמה על משתמשים, עובדים צרפתים מקבלים את הזכות להתנתק מהבוס, ואיך רוסיה מגייסת האקרים
המידע שפייסבוק קונה עליך
פייסבוק היא סוכנות הביון החזקה בעולם. הרשת החברתית מאפשרת למשתמשים לראות לאילו קטגוריות היא משייכת אותם, אבל אלה רק הקטגוריות שהיא מצמידה לך על סמך המידע שנתת לה בעצמך. תחקיר של פרו פובליקה חושף שפייסבוק קונה מידע על משתמשים ממספר גדול של ספסרי מידע (data brokers).
 | |||
| פייסבוק קונה מידע ומוכרת אותו למפרסמים | צילום: Pixabay | ||
המידע הזה מתייחס לא רק לחיים המקוונים של המשתמש – פייסבוק כבר עוקבת אחריהם באמצעות כפתורי הלייק והשייר שלה, שמאפשרים לה לרגל גם אחרי משתמשים שמעולם לא פתחו בה חשבון – אלא גם לחיים הלא מקוונים שלהם. למשל, מה מצב חשבון הבנק שלך וכמה כרטיסי אשראי יש לך. פייסבוק, בתורה, מוכרת את המידע הזה הלאה ומשתמשת בו כדי להצמיד למשתמש פרסומות – בתוצאות אומללות, בינתיים.
העובדה שפייסבוק לא מוסרת למשתמש את המידע שהיא קונה עליו צריכה לעורר תהיות מה היא זוממת. מפייסבוק נמסר בתגובה שמי שלא רוצה שיקנו את המידע שלו, צריך לפנות לספסרי המידע עצמם ולדרוש שיוציאו אותו מהמאגר שלהם. אבל לרוב המשתמשים אין כלל מושג על קיומם של ספסרי המידע, על כך שהם אוספים מידע ועל כך שהם מוכרים אותו לפייסבוק. הספסרים עצמם מקפידים על כך שתהליך הסרת המידע יהיה בלתי נגיש ואטום ככל האפשר, כולל דרישות לשליחות טפסי הזדהות, ואם זה לא היה מספיק, אז פייסבוק מחליפה את הספסרים כל כמה זמן, כמובן מבלי לעדכן את המשתמשים.
למה, היא חייבת לכם משהו? שילמתם לה עבור השירות? לא? אז אתם המוצר.
הזכות להתנתק מהבוס
היום הוא היום הראשון אחרי שנת 2016, והוא גם היום שבו העובדים הצרפתים מקבלים את הזכות להתנתק מהבוס שלהם. על פי חוק, כל ארגון שמעסיק יותר מ-50 עובדים יצטרך להיכנס החל מהיום למשא ומתן עם העובדים כדי להגדיר את זכותם של עובדים להתעלם מהסמארטפונים שלהם. עובדים רבים לא יודעים מתי מותר להם לא לענות לטלפון או להתעלם מהודעות; הצורך להישאר זמין כל הזמן – אולי המעמסה הכבדה ביותר על עובדים בעידן הנוכחי – הוביל לשחיקת שעות הפנאי של העובדים, לפגיעה במערכות היחסים שלהם, לאובדן שינה ול-burnout.
צרפת מגבילה את שעות הזמינות
המו"מ ייערך בין המעסיקים ובין האיגודים המקצועיים, שעדיין חזקים מאד בצרפת. אף שהחוק לא מציין סנקציות, הוא מחייב את המעסיקים לפרסם את נהלי השימוש בסמארטפונים בפומבי. יש לציין שחברות בגרמניה הגיעו להבנות דומות עם איגודי העובדים שלהן, בעידוד ממשלתי, כבר לפני שנתיים.
מכל אחד לפי יכולתו
אלקסנדר בוריסוביץ' וויאריה הוא אדם מסומן. הוא איש אבטחת מידע רוסי, שלפני כשנה התבקש להתגייס ליחידות מיוחדות של הצבא הרוסי. נאמר לו שהצבא עובר ארגון מחדש שבמסגרתו לוחמת סייבר תהיה חלק בלתי נפרד מהלחימה, ושהצבא צריך תוקפים מיומנים. לוויאריה היו עקרונות, אז הוא סירב. ומאחר שסירוב לרשויות הרוסיות הוא לא צעד שמבטיח חיים ארוכים, זמן קצר לאחר מכן הוא נמלט לפינלנד.
סייבר או כלא באדיבות: ויקיפדיה
ממשל אובמה הטיל, כצפוי, סנקציות על רוסיה ביום חמישי, שכללו גירוש של 35 "דיפלומטים" וסנקציות על בכירים בארגון הביון הצבאי הרוסי, ה-GRU. זה האחרון הבין
כבר לפני שלוש שנים שהקונספט של אימון חיילים להפוך לתוקפי סייבר לא כל כך עובד, אז הוא התחיל לגייס האקרים ומקודדים למסגרות צבאיות למחצה. המסגרות כוללות חברות שמספקות שירותי קבלן לצבא הרוסי ו"יחידות מדע" בבסיסים.
סטודנטים בעלי כישרון בתחום, שמחויבים בגיוס חובה, יכולים לזכות בפטור נחשק משירות ולספק לצבא את שירותי ההאקינג שלהם. אבל בהם אין די: ה-GRU זקוק לכמה שיותר האקרים. ארסמוס כבר ידע ששודד הדרכים המדופלם הוא מהחיילים הטובים ביותר ושאין מפקד ספינה כמו פיראט בעל כשרון; עכשיו גם הצבא הרוסי רוצה את הפושעים בשירותיו: בשורה של מקרים, פושעים נעצרו וקיבלו את הברירה הישנה - כלא לא סימפטי במיוחד או גיוס ליחידה מיוחדת.
קצרצרים
1. החלטת מירנדה מ-1966 קיבעה בחוק את זכויותיהם הבסיסיות של חשודים: השוטר העוצר את החשוד חייב להודיע לו שיש לו זכות לשתוק ולקבל עורך דין. 50 שנה אחרי מירנדה, הגיע ככל הנראה הזמן לעדכן את ההצהרה ששוטר חייב להקריא לחשוד: הפעם היא צריכה לכלול הבהרה שזכות השתיקה כוללת סירוב למסור סיסמאות למכשירים שלו ושהמידע שנמצא במכשירים הללו יכול לשמש נגדו. הסיכוי שתיקון כזה יעבור בארבע השנים הקרובות דומה לסיכוי של כדור שלג לעבור ראיון עבודה בגיהינום, אבל הן יחלפו.
יש לך את הזכות לשמור סיסמאות צילום: שאטרסטוק
2. עיתונאי בשם קווין ססומז התעצבן על החבורה שמקיפה את דונלד טראמפ ומשמשת כחוליית הבריונים שלו ברשת, אז הוא כתב בפייסבוק שמדובר באספסוף פאשיסטי מנובל. זמן קצר לאחר פרסום הפוסט הודיעה לו פייסבוק שהפוסט שלו מנוגד ל"כללי הקהילה" שלה, שהיא מוחקת את הפוסט וחוסמת את ססומז מכתיבה במשך 24 שעות. לרוע מזלה של פייסבוק, ססונז הוא עיתונאי ואחרי שהוא יצר קשר עם "הגרדיאן", ששאל את פייסבוק מה נסגר עם הצנזורה שלה, החברה מיהרה לבטל את ההגבלות ולומר שמדובר ב"טעות." עוד טעות. ססומז אמר לאחר מעשה שהוא נדהם לגלות שאין בעצם ערכאת ערעור. הקפידו לוודא שפייסבוק היא לא ערוץ השידור היחיד שלכם. ודווחו על חסימות.
3. מכוניות אוטונומיות אמורות לשחרר את המין האנושי – אם אכן יממשו את הפוטנציאל שלהן – מאחד המסים הנתעבים של העידן המודרני: מדי שנה אנחנו מעלים למולך מאות אזרחים בתאונות דרכים, כדי שנוכל לשמור על רמת נוחות גבוהה מזו שהיתה בשנת 1917. שווה לנו, בקור נפש, לומר שכדי שהנסיעה מתל אביב תמשך שעה ולא שש, כדי שסחורות יוכלו לנוע בכבישים במהירות, מישהו צריך למות כמעט מדי יום. סביר להניח שאם היינו מציעים את הדיל הזה לאנשים שחיו ב-1920, הם היו מתפלצים. השינוי קרה לאט ובעקביות, עד שהכלי הרצחני ביותר שיצר האדם הפך לכזה שאי אפשר בלעדיו. הצד החיובי של המכוניות האוטונומיות, כאמור, הוא שהן עשויות לשחרר אותנו מן המס הזה. אבל, כרגיל, חוקרים מזהירים שאין אליה בלי קוץ: העובדה שמספר גדול של אנשים יחדל להידרס יביא לכך שתהיה ירידה חדה גם במספר האיברים להשתלה, שרבים מהם זמינים כתוצאה מתאונות הדרכים. ואף על פי כן: איך אמר איתמר בן אב"י על מדינה יהודית מוגבלת? ניקחנה.
מכונית אוטונומית של אובר. פחות איברים להשתלה
4. מה גבול האחריות של חברות שמייצרות תוכנה? משפחה מטקסס טוענת שאפל אחראית במידה לתאונת הדרכים שחוותה: רכב משפחתי רמס את הרכב שלהם, הרג את הילדה בת החמש ופצע את האב. לטענת התובעים, לאור העובדה שהנהג הפוגע השתמש תוך כדי התאונה בפייסטיים, תוכנת צ'ט הווידיאו של אפל, לחברה יש אחריות. התובעים טוענים שאפל צריכה היתה לוודא שהשירות שלה לא זמין בשעת נהיגה ולא עשתה זאת. אין ספק שרצוי היה אם אפל היתה מפעילה פיצ'ר כזה, אבל בכלל לא ברור שיש לה חובה חוקית לעשות זאת. אם התביעה תצליח, המשמעות היא שכל חברה שמייצרת כלי צ'ט עשויה להיות אחראית לתאונות שהמשתמשים שלה גורמים. זו תהיה פסיקה מרחיקת לכת באופן חריג. נעדכן.
