דו"ח טכנולוגי
וויקיליקס או הסערה בכוס התה שלא הייתה
ההדלפה של מסמכי ה-CIA היא בעיקרה עוד דיסאינפורמציה, מחירי הדיור בסן פרנסיסקו מגיעים אל העובדים, וסנאטור מסביר את היתרון של פייסבוק על הטלוויזיה
אי אפשר לסמוך על אף אחד
ההדלפה האחרונה של וויקיליקס נפלה כפצצה: ה-CIA יכול לקרוא את האפליקציות המוצפנות שלך! אין כל הגנה! נוסו אל ההרים! נשים וילדים תחילה! או שלא. ההיסטריה הראשונית כמובן עשתה את שלה. המסמכים אכן היו מסמכי CIA, אבל מאחורי שטפון של מסמכים הסתתר לא כלום גדול. הדבר היחיד שיצא מזה הוא שה-CIA ניסה לברר איך לפרוץ לרכבים אוטונומיים – שזו אכן ידיעה, משום שהיא מספקת אישוש רשמי למה שהרבה פרנואידים (או, בימינו, אנשים מודעים) חשבו מראש. אבל לא זה היה המוקד של הפרסום.
לטענת וויקיליקס, ה-CIA יכול לקרוא את התשדורות המוצפנות שלך בווטסאפ או סיגנל. זה, מה לעשות, פשוט לא נכון. המסמכים של ה-CIA אומרים את ההיפך. הם לא הצליחו לפרוץ את ההגנות של סיגנל ו-ווטסאפ, ועל כן כל מה שנותר להם לעשות הוא לפרוץ לסמארטפון שלך. וכן, את זה הם יכולים לעשות. מישהו לא חשב שאם התקינו נוזקה שמנטרת הקלדה על המכשיר שלך, כל ההצפנה שבעולם לא תעזור לך? זה השיעור הראשון על התחום.
ג'וליאן אסאנג': האמת זה ללוזרים צילום: איי אף פי לוויקיליקס יש היסטוריה ארוכה של פמפום דברים ריקים. אחרי נסיון ההפיכה בטורקיה, הם שחררו כמות מתועבת של מסמכים של מפלגת השלטון שם, ועיתונאים רבים בזבזו זמן יקר מהחיים בנסיון להבין אם יש שם משהו, רק כדי לגלות שלא. הם הפיצו את המיילים של הילארי קלינטון, וגם שם לא היה שום דבר, חוץ מהעובדה שחלק מהעובדים של קלינטון עצמה היו סקפטיים ביחס למועמדת שלהם. נסו פעם לדבר עם עוזר פרלמנטרי אחרי כמה כוסות, הוא יגיד לכם פחות או יותר אותו הדבר.
אז על מה כל הרעש והפמפום? כי אסאנג' והלהקה שלו הם מזמן ככל הנראה רכוש הקרמלין, ובזמן שבארה"ב רוחשת חקירה על הקשרים בין ממשל טראמפ ואנשי הקרמלין, מושכי החוטים של אסאנג' היו צריכים שערוריה שתפנה את הזרקור אל ה-CIA – לגמרי לא במקרה, הגוף שככל הנראה עומד מאחורי הרבה הדלפות מזיקות לטראמפ. כמו במקרים הקודמים, היה ברור שהעיתונאים יבינו בסופו של דבר שאין פה כלום, אבל הטקטיקה הסובייטית העתיקה אומרת שקודם כל אתה שותל ידיעה פיקטיבית במוחם של אנשים. זה שאחר כך יגלו שהיא פיקטיבית יקבל הרבה פחות רושם מהדיווח המקורי. נקסט!
הקטר המקטר של ההייטק
הטור הזה התעכב מספר פעמים על העובדה שחברות עמק הסיליקון הפכו את האזור בו הן שוכנות למדבר שממה: מחירי הדיור המטורפים שנגמרו כתוצאה מהגעתן לאזור גירשו ממנו את המעמד הבינוני ואת המעמד הבינוני-הנמוך שאמורים היו לספק את השירותים ש"קטר" ההייטק היה אמור לגרור אחריו.
אם אין דירות יש מעונות צילום: רויטרס התוצאה היא שבזמן האחרון יש עליה בתחום חדש של דיור: חזרה למעונות הסטודנטים. עובדי הייטק צעירים נאלצים לשלם סכומים מופרכים – 1,900 דולרים לחודש – כדי לגור במבנים שעברו שיפוץ עם עוד 40 עובדים אחרים. הם ישנים במיטות קומותיים ומתקלחים במקלחות משותפות.
כמובן, ברגע שהבינו בעלי בתים שאפשר לבנות מחדש את המבנים כך שיאכלסו 40 אנשים, הם מיהרו לסלק את הדיירים הישנים שלהם, מה שהעלה את מחירי הדיור עוד יותר. מתנגדי התכנית הזו אומרים שהיא לוקחת מה שאמור היה להיות דיור במחיר סביר והופכת אותו לבלתי סביר לרוב גדול של האוכלוסיה.
זוזי הצידה, טלוויזיה
הסנאטור קורי בוקר, דמוקרט מניו ג'רזי, הוא משתמש נלהב במדיה חברתית. הוא ידוע, כמובן, פחות מהמשתמש המפורסם ביותר, דונלד טראמפ. לדברי בוקר, לפוסט שלו בפייסבוק יש לעתים קרובות יותר השפעה מאשר לנאום על רצפת הסנאט.
המוסד הזה, שבשעתו ניסה לגנוב את תואר "מועדון הדיונים החשוב ביותר" מהפרלמנט הבריטי בהצלחה חלקית בלבד, הפך בעשור האחרון – להרבה פחות מעניין. כמעט ולא נאמרים שם דברים חשובים, כי הסיכוי לשכנע חברים לשנות עמדה כמעט ולא קיים.
פייסבוקוויזיה צילום: ליאור באקאלו
בוקר מעריך, בצחוק יש להניח, שמספר האנשים שרואים נאום שלו בסנאט באמצעות רשת הטלוויזיה היחודית לכך, C-SPAN, הוא בערך 15, אמו בכלל זה. בפייסבוק, הוא אומר, פוסט שלו שמרחיב על נושאי מדיניות יכול להגיע למיליון קוראים.
בוקר, עם זאת, מודע לכך שהמדיה החברתית יוצרת סביבך בועה: הוא אומר שהוא חייב להזכיר לעצמו מדי פעם לצפות בפוקס ניוז כדי להבין איך חלק ניכר מהאוכלוסיה מקבל את החדשות שלו. אם אתם רוצים יותר מידע מבוקר, הוא אומר, פנו אליו בפייסבוק.
קצרצרים
1. המילה הבולטת שיצאה מ-2016 היא, ללא ספק, "חדשות מזויפות." במקור, המשמעות של המושג היתה טקסט שמתחזה לידיעה חדשותית בעוד שאיננו כזה, והוא משמש להפצת שמועות או תעמולה. אחרי הבחירות, כשסקנדל אחרי סקנדל תקף את הממשל (הסקנדל הבולט בשבוע האחרון הוא העובדה שהיועץ לבטחון לאומי לשעבר של טראמפ היה סוכן זר כמשמעו בחוק בין אוגוסט לנובמבר 2016, ושטראמפ ידע זאת), החל טראמפ לקרוא לכל ידיעה שלא מוצאת חן בעיניו "חדשות מזויפות". עכשיו כל זה צפוי להגיע לבית המשפט. יש סנאטור מדינה רפובליקני מקולורדו בשם ריי סקוט, שהודיע שידיעה של עיתון מקומי היא "חדשות מזויפות." העיתון, הדיילי סנטינל, מתכוון לתבוע את סקוט על הוצאת דיבה. לדברי העיתון, המשמעות של חדשות מזויפות היא המשמעות המקורית; סקוט אומר בתגובה שיש לו "הגדרה משלו" לחדשות מזויפות, והמשמעות שלהן לדבריו היא "משהו שבבחינה נראה סובייקטיבי, תלוי בעין המתבונן." עכשיו יצטרך כנראה שופט להחליט מה המשמעות של המושג. נעדכן.
סר טים ברנרס לי רוצה פיקוח על חדשות מזוייפות צילום: אי פי איי
2. ואם אנחנו כבר בנושא, אחד מממציאי הרשת סר טים ברנרז-לי, כתב מאמר שבו הוא דורש פעולה חוקית נגד חדשות מזויפות ונגד מודעות פוליטיות מוכוונות. בקמפיין האחרון, שלח המטה של טראמפ מודעות מותאמות אישית לאנשים שונים – ביום השיא היו 50 אלף וריאציות על מודעה אחת, כולן מיועדות לאדם ספציפי או מספר קטן של אנשים שעונה על אותם הקריטריונים בדיוק. חלק ניכר מהגרסאות של המודעות האלה סתרו גרסאות אחרות, וחלק ניכר מהן כיוון את המשתמשים לאתרי חדשות מזויפות. ברנרז-לי רואה בכך חתירה תחת המשטר הדמוקרטי: הצגה מכוונת של מציאות שונה לאנשים שונים, מבלי שהם יכולים להשוות גרסאות. ברנרז-לי ציין עוד שהיכולת להגיע לרמה כזו של פילוח נשענת על העובדה שכמויות עצומות של מידע פרטי של אנשים מסתובבות ברשת. הגיע הזמן, הוא אומר, להחזיר את המידע לבעליו. מה הרעש הזה? אה, כן, "פחחחחחחחחח" ענק מכיוון המטות של פייסבוק וה-NSA.
3. בית משפט בהונג קונג הרשיע חמישה נהגי אובר בכך שהם הפעילו שירותי מוניות בלתי חוקיים. אובר, כזכור, מתעקשת שהיא בכלל לא חברת מוניות אלא "חברת טכנולוגיה", וככזו לא חייבת ברישוי המקובל של נהגיה, וגם לא בביטוח. נהגי מוניות ברחבי העולם מתקוממים על המצב הבלתי הוגן שבו הם דווקא כן חייבים ברישוי, בחינות, וביטוח יקר, בעוד שתאגיד בינלאומי עם כיסים עמוקים מנסה לחסל את מקום העבודה שלהם תוך הצפת השוק בנהגים בלתי מיומנים שלא עומדים בתנאים הללו. הנהגים נקנסו בכ-1,287 דולרים, ורשיון הנהיגה שלהם נשלל לשנה – אם כי הסנקציה הזו הוקפאה בערעור. אובר הביעה "אכזבה" מפסק הדין והלכה להפר חוק אחר.
תנו לנו מידע גנטי צילום: shutterstock
4. המפלגה הרפובליקנית עובדת על תרגיל חדש: על פי הצעת חוק שאושרה בוועדה של הקונגרס (ושיש לה עוד דרך ארוכה לפני שתהפוך לחוק) מעבידים יוכלו לאלץ את העובדים שלהם למסור את המידע הגנטי שלהם לחברה, וזו תוכל להעביר אותם לצד שלישי. חשוב להבחין בין "לאלץ" ובין "לחייב": המעביד לא יוכל לחייב אותך להעביר את המידע הכי רגיש ביקום, כי יש חוק שאוסר על כך; אבל הוא יוכל לאלץ אותך לעשות זאת, כי החוק החדש אומר שמי שלא משתתף ב"תכנית הבריאות" הזו ייאלץ לשלם 60% מביטוח הבריאות שהחברה משלמת עבורו, ובארה"ב אנחנו מדברים על אלפי דולרים. חשבתם שהמאגר הביומטרי יהיה אסון? עוד לא ראיתם כלום.
5. הסדרה האיקונית "באפי ציידת הערפדים" חגגה שלשום 20 שנה לקיומה, והשחקנים ויוצר הסדרה התראיינו ארוכות על המשמעות שלה. לא במקרה, באפי עדיין מרגישה טריה – ולא במקרה, היא עדיין מעוררת ויכוחים סוערים, בין חובבים ויריבים כאחד. לגיקים רבים ברחבי העולם, זו הסדרה שאמרה להם שהם אנשים לגיטימיים לגמרי – ושיהיה טוב אחר כך. הסדרה התמודדה עם שלל בעיות חברתיות ואישיות, והיא צפויה להמשיך ולהיות יסוד של התרבות הגיקית, גם כאשר זו מתחילה סוף סוף להתמזג לתוך התרבות הכללית. וגם אם נדמה לכם שאתם חיים על פי השאול, זכרו שהדבר האמיתי הוא בקליבלנד. לא שאני רוצה להרוס את הרגע או משהו.
