החשודה המיידית: כמה אשמה פייסבוק ברצח שתועד דרכה?

הדפוס הזה קיים כמעט משחר ההגות האנושית. סוקרטס עצמו לפי כתבי אפלטון, התריע מפני הכתיבה וסבר שהמשתמשים בטכנולוגיה המהפכנית יסבלו מבעיות זיכרון ושכחה. במאה ה-19 היתה זו כניסתם המסיבית של הספרים למערכת הלימוד שספגה את חצי הביקורת, לאור סברה רפואית שלמדנות יתרה באמצעותם תביא לשיגעון. גם הרדיו, הקולנוע והטלוויזיה התקבלו ביחס דומה ובשנות השמונים נרשם שיא של גיחוך: פאניקה מוסרית ממשחקי "מבוכים ודרקונים".

חשודה? אולי. אשמה? ממש לא. פייסבוק צילום: ערן מנדל

בעשורים האחרונים מועלה על המוקד הטכנולוגיה החדשה והמשבשת ביותר: העולם המקוון ושלל נגזרותיו. האם האימייל הופך אנשים לטיפשים ופייסבוק גורמת לסרטן ופוגעת במוסר? ככל הנראה לא, אבל דיווחים חדשותיים בנושא מתחברים היטב לפחד הקמאי שהטכנולוגיה החדשה נוטה לעורר, ומזינים אותו. צורת ביטוי פופולרית מאוד של הפחד הזה היא מתן משקל יתר לאירועים שמתרחשים בטכנולוגיה החדשה. אירועים, לרוב שליליים, שאפשר לקשור אותם לטכנולוגיה החדשה והמאיימת זוכים בולטות תקשורתית, בין אם כי הם נחשבים למעניינים יותר ובין אם כי הם מחזקים את נרטיב הפחד והסכנה. פשע רנדומלי? משעמם. פשע אינטרנט? כותרת ראשית, ובואו נזמין גם כמה מומחים לאולפן כדי לנתח את זה.

דוגמה בולטת לתופעה זו בישראל היתה סיקור רצח הנער אופיר רחום בידי המחבלת אמנה מונא בינואר 2001. באמות המידה של אותה תקופה, שיא האינתיפאדה השנייה, לא היה זה מהפיגועים הגדולים וההרסניים. אבל הוא נחקק בזיכרון הקולקטיבי בגלל השימוש שעשתה מונא בתוכנת המסרים המידיים ICQ כדי ליצור קשר עם רחום ולפתות אותו להגיע לזירת הרצח. השימוש האקזוטי ב-ICQ הביא לסיקור תקשורתי נרחב והוביל לכך ש-16 שנים לאחר הרצח שמות המחבלת וקורבנה זכורים למספר גדול בהרבה של אנשים מקורבנות טרור רבים אחרים מאותה עת. על רקע זה יש לבחון את העיסוק הנרחב בתקרית שבמסגרתה חשוד ברצח העלה לפייסבוק סרטון המתעד לכאורה את הרצח.

"רוצח הפייסבוק", סטיבן סטפנס צילום: facebook

החשוד, שזכה לכינוי רוצח הפייסבוק, שם קץ לחייו לאחר מצוד משטרתי בן מספר ימים, אך הסערה סביב האירוע לא תמה. במוקד הביקורת נמצאת הטכנולוגיה: פייסבוק ופלטפורמת השידורים החיים שלה לייב. מספר פרשנים את תלו ברשת החברתית את האחריות הישירה לרצח, בטענה כי החשיפה שהיא מספקת היא שמשכה את החשוד לבצע את הרצח וכי פייסבוק יכלה לעשות יותר למנוע את המעשה לו היתה מפעילה מנגנוני סינון והסרה יעילים יותר.

אלא שהרצח הזה הוא רק אחד מבין אלפים שמבוצעים מדי שנה בארה"ב, בממוצע של 43 ביום נכון ל-2015. מעטים אם בכלל זוכים לאותה תשומת לב תקשורתית שלה זכה רוצח הפייסבוק. תשומת לב שהוענקה לו לא בגלל חומרתו אלא בגלל הקשר שלו לטכנולוגיה החדשה והיכולת שלו לאמת את הפחד מפניה ואת הסכנה שהיא משקפת.

הטכנולוגיה היא ניטרלית. יישומי מדיה חברתית צילום: Pixabay

אשרור לתחושות פנימיות זה נחמד, אבל המציאות שונה מהותית. רציחות ופשעים אחרים היו תמיד ולמרבה הצער כנראה שתמיד יהיו. פושעים ואנשים מעורערים בנפשם לא זקוקים לעידוד מדומה או אמיתי מפייסבוק או מכל פלטפורמה טכנולוגית אחרת כדי לבצע את מעשיהם, וסביר שהיו מבצעים אותם איתה או בלעדיה. טכנולוגיה היא לרוב נייטרלית, לא יותר מטאבולה ראסה לפעולות ולמעשים, טובים ורעים. היא לא מעודדת או מעוררת פשיעה, אלא לכל היותר מהווה אפיק נוסף לקיומה או לדיווח עליה. הונאות כמו העוקץ הניגרי בוצעו במכשירי פקסימיליה שנים רבות לפני שהאימייל נכנס לשימוש נרחב. כמוהם גם מעשי רצח מתרחשים מדי יום, עם או בלי פייסבוק.

האם הרשת החברתית יכולה לעשות יותר כדי להגביל ולצנזר תכנים אלימים ומסוכנים? ככל הנראה כן, ועד כה פייסבוק לא הראתה התלהבות יתרה ומתפרצת לעשות זאת. אך מי שחושב שצנזורה מסוג זה תהיה מה שיביא לשינוי בהיקפי פשיעה או למניעת מקרי רצח ככל הנראה לא מקשיב להיגיון אלא לקול הפנימי שאומר "זה חדש, אני לא מכיר את זה, וזה מאוד מפחיד אותי".