המאגר הביומטרי שובר את האיזון שבין האזרח והמדינה

אני יוצא מנקודת הנחה כי ממשלה שחזקה דיה כדי למלא את כל צרכיו של האזרח, היא גם ממשלה חזקה דיה כדי ליטול ממנו את כל רכושו. לפיכך, אני חושד באופן מובנה בכל הממסד הממשלתי, החשדנות מתחזקת ככל שהממסד עצמו צובר כוח. החשדנות הזאת ברשויות השלטון לא נובעת מהשתייכות פוליטית, אלא מתפיסת מאזן הכוחות ביחסים שבין האזרח למדינה.

שר הפנים דרעי מנפיק תעודה ביומטרית לעצמו צילום: מוקי שוורץ

לתפיסתי, המדינה אמורה להיות מסגרת שמאפשרת לאזרחים לנהל את חייהם בשקט, במעורבות המינימלית ביותר האפשרית, ולא יותר. אנחנו, כאזרחים, מוכנים לערוך ויתור על חלק מהזכויות והחירויות שלנו כדי לאפשר למסגרת הזאת לאכוף את גבולות המותר והאסור. הוויכוח הוא, לפיכך, לא מה היקף המעורבות של המדינה בחיינו - אלא גם ואולי בעיקר מה היקף הוויתור שאנחנו מוכנים לבצע כדי לאפשר מעורבות זו.

מה שמשתמע מכך הוא שאי אפשר לראות במדינה כחברה פרטית שפועלת למען בעל מניותיה או ספקית שירותים לצרכי רווח. אנחנו לא "לקוחות" של המדינה, אלא שותפים מלאים ושווים במיזם הזה.

עו"ד יונתן ברוורמן צילום: רוני שקד ברוורמן

בהתאם, הציפיה שלנו צריכה להיות שכל המוסדות הציבוריים, מאחרון פקידי ההגירה ועד לבכיר השרים בממשלה, יפעלו למעננו ולטובתנו, אך ורק במסגרת הגבולות של מה שהותר להם.

המידע שאנחנו מוסרים לרשויות הוא דבר יקר ערך, וזוהי זכותנו כאזרחים לדרוש שמירה עליו. הם לא אמורים לנצל את הידע שיש להם כדי לקדם את עצמם; הם לא אמורים להסתייע בפרטים האישיים שלנו כדי לבנות את בסיס הכוח שלהם; והם לא אמורים לנצל את נכונותנו לשתף פעולה עם השלטון כדי לקדם אינטרסים אישיים. דברים אלו התחדדו במיוחד על רקע ההודעות שנשלחו למאות אלפי אזרחי ישראל על ידי שר הפנים, אריה דרעי, מוקדם יותר השבוע.

ההודעה שנשלחה מטעם משרד הפנים

ההודעות הללו, ונושא המאגר הביומטרי בכללותו, הן סוג של קו פרשת מים ביחסי אזרח-מדינה. הגם שזה הגיוני שמשרד הפנים ידע עלינו דברים, ירכז מידע זה וישמור אותו במאגרים – אין זה מובן מאליו כלל שנהיה מוכנים למסור בידיו נתוני זיהוי ביומטריים שלא ניתנים לשינוי. אין זה מובן מאליו שנאפשר לרשויות הממשל להתחקות אחר תנועתנו בכל מקום או לחשוף אותנו לסכנה של פריצת המאגר על ידי גורם עוין, או לשימוש לרעה במאגר על ידי מורשה.

בכל הכבוד לממשלת ישראל, את סוגיית המאגר הביומטרי לא צריך לבחון כשאלת הממשלה לציבור "האם יש לך סיבה להסתיר את המידע הזה?", אלא להציג אותה כשאלה של הציבור לממשלה - "למה את, כממשלה, צריכה לדעת את זה?"

העובדה כי שר הפנים מוכן להשתמש בנתונים הקיימים כבר כיום במאגרי משרדו מעידה על כך שהחשדנות בממשלה ביסודה היא מוצדקת, וכשהיא נוגעת לנתונים שדליפתם בלתי הפיכה – אף מתחייבת.

עו"ד יונתן ברוורמן הוא חבר בצוות המשפטי של התנועה לזכויות דיגיטליות שעתרה כנגד המאגר הביומטרי, ומכהן כיועץ המשפטי של חברת הסייבר Cymmetria.