קמיקזה מערבית: מטוסי ההתאבדות האמריקאיים של ה-11.9

בבוקר ה-11.9 התרסקו שני מטוסי נוסעים אל תוך מגדלי התאומים בניו יורק. זמן קצר אח"כ התרסק עוד מטוס אל תוך הפנטגון. במהלך חכם במיוחד החליט דירקטור התעופה האזרחית לפקוד על כל מטוסי הנוסעים בשטח ארה"ב לנחות - במחשבה שמי שלא נוחת הוא כנראה בשליטת מחבלים.

מגדלי התאומים, בבוקר ה-11 בספטמבר 2001 צילום: איי אף פי

על מסכי המכ"מ נותרו עשרות מטוסי נוסעים, אשר לא נחתו משלל סיבות. רובם בשל בעיות טכניות, אך מטוס אחד - טיסה 93 - אכן נחטפה אף היא והיתה בדרכה, לפי הערכות, למפגש קטלני עם הבית הלבן.

חיל האוויר האמריקאי הונחה לשגר מטוסי קרב אל כל המטוסים החשודים בשיא המהירות. הבעיה: ארצות הברית היא מקום גדול מאוד, וגם למטוס קרב שטס פי שניים ממהירות הקול יקח זמן רב להגיע מהבסיס אל מטרה מרוחקת.

בבסיס אנדרוס שבמרילנד הוקפצו שני טייסי F16 - מארק ססוויל והת'ר פני - ליירט את טיסה 93. בגלל שארצות הברית לא היתה במצב מלחמה, לא היו המטוסים בכוננות קרבית; לא היו פגזים בתותחים שלהם, הטילים היו נעולים באיזה בונקר בקצה השני של הבסיס ולא על כנפי המטוסים. אבל לא היה זמן להמתין והטייסים הוזנקו ללא חימוש, בידיעה שיהיה עליהם לעצור את המטוס בכל מחיר. הם בפועל, נדרשו להתנגש במטוס הנוסעים כדי למנוע ממנו מלהגיע וושינגטונה.

מטוס F16 ממריא ללא חימוש צילום: YMML SpottingTeam

תיאורטית, ניתן לגרום למטוס לאבד שליטה באמצעות חליפה קרובה אליו, כשגזי הפליטה פוגעים ביציבותו. זה אף נעשה מספר פעמים בעבר, בין השאר - ע"י טייסי פאנטום ישראלים (שלמה אגוזי ורועי מנוף מטייסת אבירי הזנב הכתום) שהשתמשו במבער האחורי כדי להפיל מסוק Mi 8 סורי. ואולם, מדובר בסיכון עצום, הימור שאנשי צוות אויר לא נוטים לקחת.

שני הטייסים האמריקאים לא שאלו שאלות, המריאו (המטוסים גם לא היו מתודלקים במלואם), פתחו מבער אחורי והתקדמו במהירות שיא אל מיקומו האחרון של המטוס החטוף. עד שהגיעו, הצליחו נוסעי טיסה 93 להכריע את החוטפים והמטוס התרסק בשדה בפנסילבניה.

נשלחה להתאבד, שבה גיבורה לאומית. הת'ר פני צילום: Washington Post

לאחר מתקפת הטרור, התראיינה פני בכלי תקשורת ונשאלה כיצד יכלה לצאת למשימת התאבדות. "כי יש דברים שהם גדולים מאיתנו: חופש, חוקת ארצות הברית, דרך החיים שלנו, בייסבול, עוגת תפוחים", אמרה. "דברים כאלה עושים אותנו אמריקאים... הרעיון של ארצות הברית קושר אותנו באחווה לאומית".

טייסי התאבדות יפניים, אוקינאווה, 1945 צילום: priroda.cz

טיסות ההתאבדות היפניות החלו ב-1944, כשהבינה יפן הקיסרית שאין לה די טייסי תקיפה מיומנים. מטוסים לא חסרו לה - ותקיפות התאבדות יכלו ליצור אבדות כבדות בצד האמריקאי ולהעביר מסר של נחישות יפן להגן על שטחה. המתנדבים עברו הכשרה קצרה בטיס ושטיפת מוח אינטנסיבית, במסגרתה לומדו שאין כבוד גדול מלמות למען הקיסר; לפני הטיסה, עברו טקס מיוחד וכל מטוס שהמריא לווה בפרחים ושירי הלל.

מטוס KI43 יפני ממריא לטיסת התאבדות, לפני קהל האוחז פרחים צילום: priroda.cz

לצד מטוסי ההתאבדות הסטנדרטיים, פותח גם טורפדו מאויש ואפילו מטוס רקטה שנישא בידי מפציצים ושוגר כטיל למטרתו. המתקפות הטילו אימה על הצי האמריקאי, אך לא בלמו את התקדמותו. לפי הערכות, ההערצה העיוורת שהתבטאה במתקפות ההתאבדות הוכיחה לארה"ב שיפן תילחם בה עד החייל האחרון - מה שיעלה בחיי עשרות אלפי לוחמים אמריקאים. הקנאות הזו היתה אחד הגורמים שעודדו את המעצמה להפעיל נשק נורא וחסר תקדים: פצצת האטום.

בעקבות מתקפת ה-11 בספטמבר, חלו בארצות הברית שינויים רבים בתחומי המטות, הפקודות, הרשויות והסמכויות. חיל האוויר, למשל, נדרש להחזיק מטוסי כוננות חמושים ומתודלקים בכל מקום ובכל זמן - בשאיפה שאף טייס לא יידרש לבצע משימת התאבדות, בשום מקרה, מעל אדמה אמריקאית.

בישראל, לעומת זאת, דבר כזה לא יכול לקרות: השטח הקטן יחסית של המדינה, העובדה שיש סיורים קבועים של מטוסי קרב ויכולות צוותי הקרקע - שהם אולי המהירים ביותר בעולם בחימוש מטוסים - מבטיחים שאצלנו תהיה תגובה מהירה ויעילה בהרבה לאירועים שכאלה, בשאיפה שלעולם לא יקרו. טיסה נעימה!