פרויקט פלוטו: הנשק שהוא אולר שווייצרי של מוות גרעיני

שלום, כאן הקברניט; בכל סרט אקשן עם ניחוח בדיוני תמיד יופיע איזה נשק-על, מכונת יום הדין, משהו מוגזם וגרנדיוזי מעבר לכל היגיון. אספר לכם על אחד כזה, שלמרות התיאור שתקראו עוד רגע, היה פרויקט אמריקאי אמיתי ולא המצאה של הוליווד. מוכנים?

זה טיל עצום שטס כמו במהירות מאך 3, מונע בכור אטומי, משייט בגובה נמוך בזמן שהוא מפזר קרינה קטלנית, פולט מדי פעם פצצת אטום בדרכו ממטרה למטרה ואז מתרסק על מוסקבה עם פצצת מימן.

טיל פלוטו

אני קם בכל בוקר ומודה על שאני חי בזמנים בהם לא מתקצבים ומתכננים המצאות כאלה. היום נדבר קצת על הזמנים שכן.

בשנת 1955 שקדו ארה"ב ובריה"מ על פיתוח כלי נשק להשמדה מוחלטת, כדי להטיל אימה זו על זו ועל כל מדינת חסות פוטנציאלית. לגוש המערב היתה בעיה מהותית: לאחר מלחמת העולם השנייה, היה נתונה המערכת הגלובלית בחוסר איזון: לאמריקאים היו פצצות אטום בעוד לסובייטים עדיין לא. כדי לפצות על כך במקרה של מלחמה, צברה ברית המועצות צבא קונבנציונלי עצום ופרסה אותו במדינות החסות שלה. כשהשיגה פצצות אטום, נוצר חוסר איזון מסוג חדש: לשני הצדדים היה חימוש גרעיני רב, אך לסובייטים היו כוחות עצומים - אלפי טנקים ומטוסים, מיליוני חיילים - שיכלו לשטוף את אירופה ולכבוש אותה במהירות.

פצצת אטום לא תספיק

מנוע כור הראם-ג'ט האמריקאי, בשלבי ניסוי

וכך נולד לו פרויקט פלוטו (שנודע גם בשם SLAM - טיל על קולי לגובה נמוך): כלי טיס שכולל רקטות שיאיצו אותו למהירות בה מגח הסילון יתחיל לתפקד, כור אטומי זעיר, מערכות ניווט וחימוש; הרבה, הרבה חימוש. הוא נשא 14 פצצות אטום שנהדפו מגבו תוך כדי טיסה, בידיעה שמהירותו גבוהה יותר משל הפיצוץ שיבוא. הרעיון היה לטוס בין יעדים ולהשמיד אותם אחד אחרי השני ואז להתרסק על מטרת איכות. כך, סברו האמריקאים, יוכל פלוטו בודד לטוס לאורך גבול כשהוא משמיד דיביזיה אחר דיביזיה סובייטית. בדרכו יפזר קרינה קטלנית מהכור שלו כדי למנוע כניסה של כוחות נוספים לאזור וימשיך כך עד שיתרסק על אזור בו מטות פיקוד, מפעלי תחמושת או מוסדות שלטון ויאדה אותם באש גרעינית.

טיל נושא טילים. פלוטו

הפיתוח הובל בידי חיל האוויר, בשיתוף חברת LTV שכמה מבכיריה רצו להעניק לו גם פצצת מימן, כאילו שכור אטומי פעיל שמתרסק על מטרה אינו מספיק.

פלוטו יכל לפתור את בעיות ההרתעה של ארצות הברית, שלא נבעו ממחסור בפצצות אטום - אלא בשליטה פוליטית. בעוד הגוש הסובייטי סר למרותה של בריה"מ באופן מוחלט, ארה"ב לא יכלה לשגר מתקפה משטחן של בעלות ברית מבלי להיתקל בחששות בטחוניים מוצדקים. מה אשמה הולנד, למשל, בכך שאייזנהאוור ברוגז עם חרושצ'ב? אבל את פלוטו יכלה לשגר, למשל, מנושאת מטוסים או אפילו משטחה שלה: עם כור אטומי, הטווח שלו עמד על 180 אלף ק"מ. זה מספיק כדי להקיף את פלנטת צדק.

משייט במאך 3, מפזר פצצות אטום. פלוטו

פלוטו היה פשוט אולר שווייצרי של מוות, גם מעבר לפיזור הקרינה, למטען הפצצות שלו ולכור האטומי שבקרבו: אפילו אם יצאתם לטיול בחליפת הגנה מפני קרינה כשפלוטו טס ממעל, היה מעיף אתכם הרחק באוויר עם גל ההלם שהוא היה יוצר, מחריש אתכם בדרך (הרעש שלו הוערך ב-150 דציבל), וכנראה שמנחית עליכם עצמים נוספים שהתרוממו יחד איתכם (למשל, עצים).

בסוף שנות החמישים התעורר מישהו במשרד ההגנה האמריקאי ושאל "היי, ומה קורה אם הדבר הזה עובר איזו תקלה טכנית ומתרסק בשטח ידידותי?" וכנראה שלאף אחד לא היתה תשובה מוצלחת, כי הפרויקט הוקפא. הוא הוערך מחדש ואז ציינו מהנדסים שיש פתרונות קצת יותר אלגנטיים וקצת פחות השמדת-עם, בדמות טילים ביניבשתיים. בניגוד לפלוטו, הם בלתי פגיעים לאש מן הקרקע, כך שאי אפשר ליירט אותם בדרך. הם גם נשענים על טכנולוגיה קצת פחות מסובכת - מנועי רקטה. עדיין מדובר באתגר טכני משמעותי (תשאלו את צפון קוריאה), אך זו אופציה פחות מטורפת מפלוטו.

דגם של טיל פלוטו על מסילת שיגור

פלוטו לא המריא מעולם, משום שהפיתוח היה מורכב מאוד והצריך טכנולוגיות חומרים חדשות, מחיצות מיוחדות שימנעו מהכור מלהזיק למערכות אחרות, כלי ניווט שעדיין לא הוכחו ועוד. המשאבים שהוקצו אליו הועברו לטילים בליסטיים מסוגים שונים, ביניהם כאלה שנורים מצוללות.

בוטל, אך השאיר אחריו תוכניות ייצור שימושיות

ומה עם ברית המועצות? כאן אנחנו מגיעים לחלק הגרוטסקי באמת בסיפור. גם הסובייטים, מצידם, רצו לפתח מין נשק-יום-הדין משלהם, כזה שיבטיח שמה שלא יקרה, שני הצדדים יושמדו כך שלא יהיה טעם בתקיפה גרעינית. אבל הם השלימו את הפיתוח שלהם הרבה יותר מאוחר, בשנות השמונים. לא היה זה נשק בדמות פלוטו, כי אם משהו הרבה יותר פשוט ותכליתי: טיל-מפקד.

משגר טיל בליסטי רוסי

במקרה בו היתה ברית המועצות מופצצת בטילים אטומיים, בצורה שהיתה משתקת את כל כוחות הצבא והתשתיות, היה משוגר טיל מיוחד שבמקום פצצה, נשא משדר. הוא היה מעביר אותות לכל בסיסי הטילים באירופה ובאסיה - וכולם היו יורים את כל הטילים האטומיים שלהם על ארצות הברית ובעלות בריתה בבת אחת. כשהושלמה המערכת, היו לברית המועצות קרוב לארבעים אלף פצצות אטום, רבות מהן בתצורת ראש חץ על טיל ביניבשתי.

תרגול של שיגור מספר טילים בליסטיים

והנה הדובדבן האמיתי: את קיומה של המערכת חשף ב-2009 קולונל ואלרי יריניץ', קצין רוסי שהיה מעורב בפרויקט. בראיון למגזין Wired, אמר שעד כמה שהוא יודע היא עדיין קיימת ומוכנה לפעולה. נכון להיום, יש לרוסיה כ-7,000 ראשי נפץ גרעיניים, רובם בתצורת טילים בליסטיים (קרקעיים ושנורים מצוללות) וטילי שיוט. מי יודע, אולי זו הסיבה שהעולם המערבי מפחד מוולדימיר פוטין.