מנכ"ל אפל: הרשת החברתית משקרת לאנשים, ומפלגת ביניהם

ממרומי החברה הרווחית ביותר בהיסטוריה, שמייצרת מוצרים של ממש ולא הופכת את המשתמשים שלה למוצר, צלל טים קוק להפצצה על חברות המדיה החברתית, ועשה את זה בדיוק כשהן מנסות להסביר את עצמן לממשלה.

קוק, שבניגוד לקודמו ממעט לתקוף מתחרים, תקף את חברות המדיה החברתית איפה שכואב. הוא אמר שהבעיה, לדעתו, איננה הדיסאינפורמציה הרוסית שבוצעה דרך פייסבוק, טוויטר ויוטיוב: "זה, לדעתי, בערך 0.1% מהבעיה". קוק העריך שהבעיה היא הכלי עצמו.

לא עושה הנחות. טים קוק צילום: the Verge

המדיה החברתית, אמר, מנוצלת לפיצול בין אנשים, וזאת משום שהחברות החליטו במודע לא להתערב בשאלה הקריטית מכולן: מה אמת ומה לא. החברות החליטו לא להלחם בתעמולה ובשקרים, והן עשו זאת מתוך תפיסה - אמיתית או צינית; אמיתית כנראה אצל העובדים, צינית כנראה אצל המנהלים - ש"הטכנולוגיה רוצה להיות טובה".

לטכנולוגיה, ציין קוק, אין נטיות בפני עצמה. היא כלי. הטכנולוגיה עצמה לא "רוצה" דבר. היא לא מודעת (עדיין), והיא לא כוח מיסטי. אם טכנולוגיה אמורה לשפר את מצבנו, הוא ציין, הן היוצר שלה והן משתמשיה צריכים להפעיל אותה כך.

המילים הללו תוקפות את עצם האידיאולוגיה (או שמא, המנטרה) של עמק הסיליקון: ששיבוש הוא בהכרח חיובי, שטכנולוגיה היא בהכרח קדמה, שמי שעומד בדרכה הוא שמרן שדינו להיכחד. השאלה צריכה תמיד להיות: לטובת מי? מי מרוויח? כשאתה משבש את עסקי המוניות, מי מרוויח? כשאתה משבש את עצם הצורה שבה אנחנו חושבים על החברה שלנו, מי מרוויח? מי מרוויח, כשאתה מאיץ את מהירות ההפצה של מידע כך שלמי שמנסה לאמת אותו אין כל סיכוי לעמוד במירוץ?

מי מרוויח ומי מפסיד? ורגע, האם אנחנו רוצים בתוצאות האלה? כי זה לא רק שורות במאזן רבעוני, זו החברה האנושית כולה שמבצעים בה ניסויים. מי מפקח עליהם? אם אני רוצה לעשות ניסוי ב-12 סטודנטים, אני צריך לעבור ועדת הלסינקי. יש בכלל מישהו שמסתכל מעבר לכתפו של מהנדס פייסבוק, כשהוא מחליט לבדוק האם אפשר להגביר את הדיכאון של משתמשים? כשהוא מחליט שאתה תקבל סוג אחד של מידע אבל לא סוג אחר? האם אנחנו באמת סומכים על שיקול הדעת של מהנדסי עמק הסיליקון בכל מה שקשור לחיים שלנו? למה שנעשה דבר כזה?

אופס, עוד בועה פקעה

שוטה וכספו: החברה הישראלית Bancor גייסה 156 מיליון דולר ביוני האחרון באמצעות מכירה של של ז'יטונים דיגיטליים, שלא עומד מאחוריהם כלום. היא גייסה אותם תוך כמה שעות. הנפילה לקחה הרבה יותר זמן, אבל היא הגיעה.

בנקור נחשבה לאחת מהשקעות ה-ICO המוצלחות ביותר השנה; עכשיו היא נחשבת לאחת הגרועות שבהן. היא איבדה 56% מערכה. השטיק של בנקור הוא שהיא מאפשרת לכל אחד ליצור לעצמו מטבע דיגיטלי, שבתורו יכול להחזיק מטבעות אחרים, כך שהמטבע המקורי משמש בעצם כסוג של בורסה. במקביל, תסחור בנקור במטבעות דיגיטליים קיימים.

בנקור

המון אנשים חשבו שזה נורא מגניב, עד שפתאום קלטו שמדובר בעצם באוויר חם, והוא מתנדף במהירות. האנשים שממשיכים לתמוך בבנקור טוענים שהמשתמשים לא מבינים בבורסות וגם לא צריכים להבין. אולי, אבל נראה שהמשתמשים מתחילים להבין שאם הם נכנסים למשחק שאת הכללים שלו הם לא מבינים, הם כנראה הולכים להפסיד.

הסכנה האמיתית מבחינת בנקור היא שהרגולטורים יבינו שהמטבע שלה הוא בעצם לא מטבע אלא נכסים, ושבעצם החברה מוכרת נכסים ללא פיקוח. אם חשבתם שהערך שלה צנח עד עכשיו, חכו מה יקרה כשהרגולטורים יתעוררו.

מאתחלים את בית הספר

שורה של אוליגרכים מעמק הסיליקון, ביניהם מארק צוקרברג, תמכו בהתלהבות במה שכונה AltSchool, ניסיון להמציא מחדש את בית הספר באמצעים הייטקיים. ואז הם למדו שאולי, לפני שמשבשים את מערכת החינוך, רצוי לדעת משהו על חינוך. האוליגרכים פתחו תשעה בתי ספר בקליפורניה; אחד מהם נסגר בימים אלה.

בתי הספר מצוידים במצלמות על התקרות, שפע מחשבים, אפליקציות, מדפסות תלת ממד וכרישים עם לייזרים בעיניים. ועם זאת, למרות שהם גובים 30,000 דולר לשנת לימודים - בערך פי שניים מהשכר הממוצע השנתי בארה"ב - המיזם הזה עדיין מפסיד 40 מיליון דולר מדי שנה.

שיעור בכיתת אלטסקול

בחברה טוענים שהם בסך הכל רוצים להמציא טכנולוגיות חינוכיות ולמכור אותן אחר כך לבתי ספר ברחבי ארה"ב. לטענתם, יש כעת מאות תלמידים שמשתמשים בטכנולוגיות שלהם, ומנסים לא לדבר על כך שזה מספר זניח בהתחשב בארבע שנות פעילות ובכל הכסף שהושקע.

הרעיון של טכנולוגיה חינוכית (שבינתיים לא ממש מוכיח את עצמו) דחק לאחור את הרעיון המקורי של החברה, שהיה בתי ספר עם מורים מעולים שבהם כל תלמיד עם הורה עשיר יקבל את הטיפול האישי שיאפשר לו להתפתח כך שיוכל להשתלב במקומו הראוי באוליגרכיה הטכנולוגית העתידית בזמן שחברות ההייטק מתחמקות מתשלום מס שיאפשר שירותי חינוך טובים במדינה שלהם.

אה, טוב, הם לא ניסחו את זה ככה. הם כמובן דיברו על שיבוש החינוך. משום מה, ככה זה תמיד נראה בסוף.

קצרצרים

1. טים קוק לא לבד: השחקן והקומיקאי קומייל נאנג'יאני, שמשחק בסדרה "עמק הסיליקון", יצא בסערת ציוצים אתמול, ובה תיאר את הפגישות שלו עם אנשי עמק הסיליקון האמיתיים. הוא מספר שהם נלהבים לתאר בפניו את הטכנולוגיה שהם מפתחים, שלעתים קרובות יש לה השלכות בעייתיות. ובכל פעם שצוות התכנית העלה שאלות אתיות, הם נתקלו במבט תוהה. המפתחים כלל לא חשבו, לדבריו, על ההשלכות של המוצר שלהם על הציבור. הם כל כך לא נתקלו בבעיה הזו קודם, שאין להם אפילו תשובה מהקופסה. "זה יסתדר איכשהו", הם אומרים, ובכל מקרה זו בעיה של המשתמשים - אנחנו רק מפתחים את זה. זה לא יסתדר מעצמו; כפי שמציין נאנג'יאני, עוד לא הצלחנו אפילו להתמודד כיאות עם הבעיה של איומי רצח ברשת.

"עמק הסיליקון" צילום: באדיבות yes/HBO

2. בניגוד להערכות, מארק צוקרברג לא התייצב אתמול בפני ועדת הסנאט שחוקרת את ההשפעה הרוסית על הבחירות. במקום זה, הוא שלח את עורכי דינו. גם הם לא עשו עבודה טובה מדי. עורך הדין שנשאל איך פייסבוק יכולה לדעת מי קונה אצלה מודעות דרך חברות קש נתקע בלי תשובה טובה. אבל הופעתו של צוקרברג בוועדה היתה יכולה להיות אסון: הכישלון של פייסבוק היה יכול לקבל פרצוף, במיוחד עם נטייתו של צוקרברג לפליטות פה.

3. עוד אדם שידוע בפליטות הפה שלו אלון מאסק. האחרון נאלץ להסביר מדוע החברה הכה חדשנית שלו, טסלה, לא עומדת ביעדים שלה, מפסידה כסף ולמה יש תביעות של עובדים נגדה וגלי פיטורים. הנושא של זכויות עובדים הוא נקודה רגישה אצל האוליגרך הזה, כך שכאשר העיתונאים ניסו לשאול האם הפיטורים הם ניסיון למנוע התאגדות בחברה, מאסק התפוצץ וצעק על העיתונאים שהשאלה היא "בושה וחרפה". חבר, טפל בטסלה ובעובדים שלה ואז לא תצטרך לצווח על מי ששואל שאלות קשות.

4. ונעבור לעוד ילד מגודל: טרוויס קלאניק הודח מתפקיד המנכ"ל של אובר, אבל הוא ממשיך לתקוע מקלות בגלגלים שלה. אובר מנסה כבר חודשים לסיים עסקת השקעה מצד קבוצת סופטבנק, אבל זו חוששת שקלאניק יחזור לתפקידו או יתפוס שוב עמדת השפעה. קלאניק רוצה כעת להוריד מהעסקה סעיף שקובע שהוא לא יוכל בעתיד למנות דירקטורים מבלי שכל חבר המנהלים יצביע עליהם (קלאניק עשה תרגיל של מינוי פתאומי של מינוי דירקטורים לפני מספר שבועות.) סופטבנק, מצידה, מתעקשת על הסעיף. בעקרון, זה אמור היה להיות פשוט: חבר המנהלים נאמן לבעלי המניות, לא למייסד. הוא היה אמור להעלות את קלאניק על טיל. אבל מבנה החברה המעוות של אובר, הנפוץ למדי בעמק הסיליקון, משאיר את רוב השליטה בידי המייסד ורוב המניות נטולות כוח הצבעה. נעדכן.