דו"ח טכנולוגי
שקר הפרטיות הגדול: למה פייסבוק מעבירה אותנו מאירופה לארה"ב?
הנהלת הרשת החברתית רשמה את משתמשיה הישראלים תחת המטה האמריקאי, שם לא תחוייב להבטיח את פרטיותם, אזרחי ארה"ב סבורים שחברות אינטרנט צריכות פיקוח הדוק כמו שמוטל על בנקים ובוטים מתחילים לראיין בני אדם כדי לקבלם לעבודה
לפני שלושה שבועות, במהלך סיבוב ההתנצלות הגדול של מנכ"ל פייסבוק מארק צוקרברג, הוא נשאל מספר פעמים על תקנות הפרטיות החדשות של האיחוד האירופי, ה-GDPR. התקנות הללו, שייכנסו לתוקפן בחודש הבא, מרחיבות מאוד את השליטה של המשתמש על המידע שלו - בין השאר, הן מאלצות את פייסבוק לבקש הסכמה מודעת מהמשתמש לכל שיתוף של המידע שלו. צוקרברג אמר שהוא בעד, עקרונית, אבל צריך לבצע שינויים נדרשים.
זה היה לפני שהוא נאלץ להופיע בפני חברי הקונגרס. עכשיו, משסר מעליו מר המוות, מודיעה פייסבוק שהיא משנה את תנאי השימוש שלה. אם עד כה, רוב משתמשי פייסבוק היו תחת תחולת התחיקה האירופית (משום שהם נוהלו ממקלט המס של פייסבוק באירלנד) עכשיו מעבירה החברה 1.5 מיליארדי משתמשים - ביניהם משתמשיה בישראל - לתחולת החוק האמריקאי והקנדי; חוק שלא מטיל עליה כמעט הגבלות בתחום הפרטיות.
מארק צוקרברג מעיד בפני הסנאט האמריקאי צילום: איי אף פי
לצורכי העלמת מס, דיווחה פייסבוק על כל המשתמשים מאפריקה, המזרח התיכון, אוסטרליה ודרום אמריקה כאילו הם תושבי אירופה. עכשיו מתחוור לה שאפעס, אם הם נחשבים אירופיים לענייני מס, הם גם נחשבים אירופיים לצרכי הגנת פרטיות. משתמשים מאירופה ממש, למרבה הבעסה של פייסבוק, יזכו להגנות מורחבות. אבל רק הם.
ראו את מעשי החברה, והבינו כמה גדולה טעותו של מי שסומך על דברי ההנהלה שלה: שבועות ספורים לאחר שערוריית הפרטיות הגדולה בתולדותיה, היא מוציאה את רוב משתמשיה מתחולת הגנות הפרטיות החדשות שלהם. היא עשתה זאת בחשאי, ללא דיווח פומבי, ודחפה סעיף בנושא לתנאי השימוש שלה - שבועות בלבד לאחר שהתחייבה להפוך את תנאי השימוש שלה לקריאים יותר. המהלך של פייסבוק היה כה חשאי, שהפקידים באירלנד שמעו עליו מרויטרס.
לגזור ולשמור לפעם הבאה שהיח"צ של פייסבוק יודיע שהחברה מחויבת לפרטיות. החברה, כמו כל חברה, מחויבת לבעלי המניות שלה. ובעל המניות שמחזיק בשליטה בפייסבוק נקרא מארק צוקרברג.
היגיון בריא
רוב האמריקאים, תשמחו לדעת, לא רוצים שהממשלה תנקוט בצעדים למניעת גישה למידע, גם אם המידע הזה שקרי. מתקפת הדיסאינפורמציה הרוסית, בסיוען של חברות המדיה החברתית, מעוררת אצלם דאגה - אבל לפי סקר חדש, הם חושבים שזו בעיה של חברות המידה החברתית. 58% מהנשאלים אמרו שיש להגן על חופש המידע, לעומת 39% שאמרו שהממשלה צריכה לנקוט פעולה בנושא. וזה שכל ישר: הדבר האחרון שאנחנו צריכים הוא שדונלד "עובדות אלטרנטיביות" טראמפ יחליט מהן חדשות ומהי דיסאינפורמציה. עם זאת, 56% מהמשתמשים בארה"ב חושבים שחברות המדיה החברתית צריכות לנקוט בפעולה. כלומר, להוציא כסף על סינון תוכן.
המשתמשים תקועים בין הפייק לניוז איור: ערן מנדל
אלה לא החדשות הרעות היחידות לפייסבוק ודומותיה. בסקר אחר, נמצא ש-83% מהאמריקאים רוצים רגולציה הדוקה יותר על עמק הסיליקון וענישה חריפה יותר במקרים של דליפת מידע. 84% מהנשאלים מאמינים שלחברות הטכנולוגיה צריכה להיות חבות משפטית על התוכן שהן מקדמות - כידוע, כרגע המצב שהן טוענות שהן "חברות טכנולוגיה" ולא חברות תוכן, בזמן שהן אחראיות לרוב התוכן בעולם.
53% מהנשאלים חשבו שחברות הטכנולוגיה צריכות פיקוח ממשלתי ברמה של הפיקוח על הבנקים. דעת הקהל, אומרים מומחים, פנתה בחדות נגד עמק הסיליקון בעקבות הסקנדלים של השנה האחרונה. כך צריך. עכשיו נראה אם יהיה לקונגרס אומץ לפנות נגדן ואשכרה לחוקק.
הרווחים של אמזון, ההפסדים של הציבור
אמזון אוהבת להגדיר את עצמה כמפרנסת, יוצרת משרות. הנתונים, אפעס, מראים שהמצב לא מדויק, בפועל, כמו וולמארט, אמזון היא נתמכת סעד של ממשלת ארה"ב. חמש מדינות בארה"ב - אוהיו, אריזונה, וושינגטון, פנסילבניה וקנזס - דיווחו שההוצאה העיקרית בתכנית תלושי המזון שלהן, שמיועדת לסייע לעובדים כה עניים שאינם יכולים לרכוש די מזון לעצמם, היא עובדי אמזון. כלומר, אמזון משלמת לעובדים שכר שאיננו מאפשר מחיה ונשענת על משלם המסים כדי שישלים את הכנסת העובדים.
מחסן לוגיסטי של אמזון צילום: אי פי איי
המשרות המדוברות הן לא המשרות התאגידיות של החברה, אלא המשרות הקטנות - במחסנים ובסיווג מוצרים. אלה המשרות שבהן אנשים נאלצים לעבוד עשר שעות, כשהם חוששים ללכת לשירותים מחשש שיפוטרו ובמקרים קיצוניים לוקחים איתם בקבוק כדי להשתין בו.
זה צד אחד של ההונאה הציבורית של אמזון: הצד האחר הוא שהיא סוחטת מערים ומחוזות בונוסים ופטורים ממס, בתואנה שהיא תייצר מקומות עבודה. עד שהעיר קולטת איך ג'ף בזוס פשט את עורה מעליה, היא כבר צריכה לממן את העובדים שלו. יש לציין שהנתונים הן מחמש מדינות בלבד כי נתונים ממדינות אחרות טרם התקבלו. עובדים על זה, וסביר להניח שהנתונים יציירו תמונה עגומה אף יותר.
קצרצרים
1. רובוטים כבר מתחילים לבצע ראיונות עבודה. שורה של חברות, ביניהן גולדמן סאקס, מבקשות מסטודנטים שרוצים אצלן עבודה לוותר על הראיון המסורתי, להתקין מצלמת רשת על הסלולר או המחשב שלהם, לקבל שאלות מרובוט ולהקליט את התשובות שלהם. מחשבים חזקים עוברים על אלפי ראיונות ומבררים באילו צירופי מילים אתה משתמש, עד כמה אתה רהוט ועד כמה עמידים לוגית הטיעונים שלך. חלק מהם בודקים "מיקרו הבעות", כדי לברר כמה פעמים אתה ממצמץ, מחייך או מרצין. המטרה היא לסנן את המועמדים לפני שהמועמדים הסופיים מגיעים לראיון מול בודק אנושי. לטענת החברות, השימוש ברובוטים מאפשר להם לקבל מועמדים מגוונים יותר. בהתחשב במה שאנחנו יודעים על ההטיה המינית והגזעית של רובוטים, המדור נשאר סקפטי.
רוצה להתקבל? שכנע את התוכנה צילום: גטי אימג'ס
2. מלחמת הסחר בין ארה"ב וסין מתחממת במהירות, ועלולה לצאת משליטה: לפני שבוע אסרו האמריקאים על מכירה של רכיבים ותוכנה אמריקאים לענקית הסינית ZTE, שהממשל האמריקאי טוען שיש לה קשרים למודיעין הסיני. החברה הזהירה שההחלטה הזו מעמידה אותה בסכנת חיסול, משום שבפועל היא אוסרת על ZTE להשתמש באנדרואיד, מערכת ההפעלה הפופולרית בעולם, שמפעילה את הסמארטפונים שלה. התוצאה הלא לגמרי צפויה היתה גל פופולרי בסין של תמיכה ב-ZTE, שמתורגם במהירות לאנטי-אמריקאיות. מאחר ואף פעם אין לדעת מה חושבת דעת הקהל בדיקטטורה, לגמרי יתכן שהנהגת סין תמצא את עצמה נלחצת מלמטה להפעיל יותר לחץ על ארה"ב. טוב שיש אדם שקול ונבון בבית הלבן, אה?
3. בעמק הסיליקון רוצים שהממשלה האמריקאית לא תפקח על מטבעות קריפטו, התחום העולה של הונאות פיננסיות, ועל כן כמה קרנות הון סיכון החלו בשתדלנות בוושינגטון בטענה שרגולציה תפגע ביכולת היזמות של מפתחי בלוקצ'יין. נציגים של אנדרסון הורוביץ וקבוצות הון גדול אחרות נפגשו עם בכירים ב-SEC בנושא בסוף החודש שעבר. לטענת אנשי ההון, רגולציה בהכרח תפגע בהתפתחות של טכנולוגיות בלוקצ'יין; על כך צריך לשאול שתי שאלות. קודם כל, "אז מה?" לחברה יש זכות להתגונן מפני טכנולוגיות מזיקות. שנית, בלוקצ'יין נמצאת איתנו כבר עשור וטרם נמצא לה שימוש. היא מגושמת, כבדה, ואקסל עושה את העבודה שלה יותר טוב. על איזו התפתחות אתם מדברים?
4. גילדת שחקני המסך של ארה"ב, שמאגדת את שחקני הקולנוע והטלוויזיה, יוצאת למלחמה נגד פורנו AI, כלומר פורנו שבו משתמשים ב-AI כדי ליצור סרטים מפוברקים שנראים אמיתיים לגמרי. השם המקובל של הז'אנר הוא deep fakes, והחשש של האיגוד הוא שיצרני פורנו ישתמשו בתמונות של שחקניות ושחקנים כדי ליצור מצג שווא של השתתפותם בסרטי פורנו. האיגוד כבר החל לקדם חקיקה נגד deep fakes בשתי מדינות - לואיזיאנה וניו יורק. לרוע המזל, נראה שכבר היינו בסרט הזה – כשתעשיית הקולנוע ניסתה למנוע הפצת סרטים פיראטיים. הטכנולוגיה קיימת; היא קלה ליישום; לא צריך לדעת יותר מדי; התוצר קל להפצה – וכל זה אומר שזה הולך להיות קרב קשה, אם לא אבוד מראש.
5. חברת דיור יפנית מצאה פתרון מקורי ובעייתי לצרה של נשים שגרות לבדן וחוששות מפריצה: הקרנה על וילונות הדירה שמראה צללית של גבר שמתאגרף, מבצע תנועות קראטה ועוד. ההנחה היא שהפושע הממוצע יגיע למסקנה שעדיף לפרוץ לדירה של מישהי אחרת. הבעיה, כמובן, היא שפורץ שישקיע במעקב יותר מחמש דקות יבין שהוא מסתכל על הקרנה של צללית. מכאן הדרך למסקנה שהוא נמצא מול דירה שיש בה צעירה בודדת קצרה. שימו לב למציאות שאנו חיים בה: בשנת 2018, לנשים בודדות יש סיבה לחשוש גם כשהן נמצאות בביתן - והחשש הזה אקוטי ונוכח מספיק כדי שאפשר יהיה לבסס עליו מוצר.
