מה יקרה לנפש שלך אחרי התנתקות של חודש מפייסבוק?

החיים אחרי צוקרברג 

הבה נצייר לנו תרחיש מפחיד: אתם קמים מחר בבוקר, פותחים את פייסבוק בסלולרי כדי לראות מה חדש ומתברר שהפרופיל שלכם נחסם לחודש. זו לא אשמתכם ופייסבוק לא מקבלת את טענותיכם; גזר הדין הוא חודש ללא פייסבוק. אבל לצד התסכול המובן, לא מן הנמנע שיעבור עליכם חודש נחמד מאוד: מסתבר שניתוק מפייסבוק עושה טוב לנשמה, וזה כמעט מדעי.

מחקר של אוניברסיטאות סטנפורד וניו יורק שהתפרסם לאחרונה הראה שלמשתמשים בארה"ב שהתנתקו מפייסבוק למשך חודש היה הרבה יותר טוב מאשר רע: הגולשים דיווחו על היותם שמחים יותר, מרוצים יותר מהחיים שלהם, וחוו פחות תחושות חרדה, כאבים נפשיים המקושרים לרמות שונות של דיכאון, או בדידות וריחוק חברתי. הניתוק מפייסבוק גרם להם להשתמש פחות ברשתות חברתיות באופן כללי, וכשחזרו לאחר הגלות מרצון - אף ראו שהם משתמשים בפייסבוק בשיעור נמוך יותר.

מה קורה כשמפסיקים בבת אחת? צילום מסך: pewpewpics.com

הנתון הכי מעניין, לדעתי, הוא עניין הבדידות; הרי קוראים לה "רשת חברתית", אך כל מה שהיא עושה זה להציג לנו חלונות ראווה לחייהם של אחרים; סטטיסטית, כנראה שמצבם הממוצע דומה לשלנו. אבל אנחנו זוכרים בעיקר את האנשים היפים והמוצלחים, אלה שקיבלו עוד קידום בעבודה עליה אנחנו חולמים, בעוד אצלנו בולטים רק הקשיים, העיכובים, החיים עצמם. הניתוק הזה מסייע למשתמש להתרכז בחייו שלו, ולפי המחקר - גם לצאת יותר ולפגוש אנשים, לבלות זמן עם המשפחה ועוד. כיצד סיפקו המנותקים את חדוות הבהייה שלהם? לפי המחקר, פשוט צפו יותר בטלוויזיה. ואולם, נראה שהתעניינו פחות בתוכני חדשות.

הבעיה בנתונים הללו הם העובדה שנאספו במקור במהלך 2016, לפני הבחירות בארצות הברית; היתה זו תקופה מתוחה ביותר, והניתוק מכותרות צועקות בפיד ואנשים שמתווכחים עליהן היה הרבה יותר מזכך מסתם ניתוק אקראי שלא בימי בחירות. בנוסף, הסקרים במחקר נשענו על ניסוחים כלליים מדי, ולא הציג את הצדדים השליליים בניתוק מפייסבוק, על אף שלפי החוקרים - היו אלה משמעותיים פחות בעיני הנסקרים מאשר הגילויים החיוביים. לא קשה לנחש כמה נוראי יהיה חודש של אדם שהביזנס שלו תלוי בפייסבוק, אם ייחסם אפילו לשבוע.

יש חיים גם בלי לייקים צילום: שאטרסטוק

אז אם אתם מרגישים קצת חלשים מהרגיל, אם נמאס לכם מההתמכרות, מהמבול התמידי בפידים, אולי שווה לכבות לחודש את ההוריקן צוקרברג. גם אנחנו נכנסים עכשיו לתקופת בחירות, גם בישראל עפים סכינים וגרזנים בפיד, ושיא הבלאגן עוד לפנינו. שווה לנסות; בלי למחוק את החשבון לחלוטין, בלי לנטרל אותו - פשוט למחוק את האפליקציה מהסלולרי ולהמשיך בחיים כפי שהם. תמיד תוכלו להתקין אותה מחדש. הערה טכנית: שימו לב שמחיקת אפליקציית פייסבוק עלולה להשפיע על הגישה שלכם לאפליקציות אחרות, באם השתמשתם בחשבון פייסבוק כדי להירשם אליהן. שווה להתנתק ואז להתחבר אליהן עם חשבון מייל סטנדרטי, או אפילו לעשות משהו הרפתקני - ולקחת הפסקה גם מהן.

הניטרליות של שרודינגר

כשנציבות התקשורת הפדרלית בארה"ב ביטלה את ניטרליות הרשת בסוף 2017, חגגו ספקיות התקשורת; עתה יוכלו להחליט איזה סוג של תוכן להעדיף ואיזה להאט, לייקר או לחסום לחלוטין. למשל, ספקית שמחליטה שוויקיפדיה מבזבזת זמן שאפשר לבלות בצריכת תוכני בידור שמחסלים מהר יותר את חבילת הגלישה, יכולות לייקר את החיבור אליה. חברות ומחוקקים התאגדו ותבעו את הממשלה על ההחלטה האומללה ההיא - תביעה שמשפט בעניינה נפתח בסוף השבוע האחרון בבית המשפט בוושינגטון הבירה.

התובעים - קרן מוזילה, 22 פרקליטי מדינות בארה"ב ונציגי ארגוני הגנת גולשים - טוענים שלא היתה עילה לביטול ניטרליות הרשת, במיוחד לאור העובדה שהניטרליות עוגנה בחוק פדרלי רק ב-2015 ולא הספיקה להיבחן לאורך זמן. כל זה מחזק את ההערכה שביטול הניטרליות בוצע בהשפעת הקירבה האישית של ראש הנציבות, אג'יט פאי, לספקיות התקשורת האמריקאיות; הוא אף עבד בחברת ורייזון. פאי טען בעבר שאין דבר כזה ניטרליות רשת, ואז שהיא קיימת אך מיותרת.  

ראש הנציבות, אג'יט פאי צילום: בלומברג

במקביל לתביעה הזו, מתנהלים מאבקים להצלת ניטרליות הרשת בשני אפיקים: הראשון הוא במדינות ארה"ב עצמן. מחוקקים בתשע מדינות העבירו תקנות מקומיות שמשאירות את הרשת ניטרלית, ומחוקקים ב-21 נוספות מקדמים מהלכים שכאלה, שטרם אושרו. הבעיה היא שכל הפרת חוקים מקומיים שתבצע ספקיות תקשורת תאפשר לה לערער לערכאה פדרלית, שם תקבל גיבוי ממשלתי מתוקף החוק. לכן, ההתנגדות לניטרליות הרשת היא בעיקר סמלית בשלב זה. ואולם, הספקיות מנסות להימנע ממאבק ישיר בהנהגות המקומיות, כך שכל הצדדים ממתינים במתח; ניטרליות הרשת בוטלה, אך הוחזרה, ולא נאכפת, וגם לא מנוצלת ככזו.

ולמה ממתינים? לשינוי כיוון בחזית המאבק השנייה: בית הנבחרים האמריקאי. לשמחת רבים, הוא נמצא בשליטה דמוקרטית - מה שמייצר קונטרה לשלטונו הדורסני של טראמפ. ישנה עבודת מטה לבניית חוקי ניטרליות רשת חדשים, שיפעלו בתצורה פדרלית ועל הנייר, יגנו על הגולשים וייבנו בצורה שיהיה קצת יותר קשה לבטל. חברות התקשורת, מצידן, טוענות שאינן יכולות לעמוד בתנאי הניטרליות, טענה תפלה להפליא בהתחשב בכך שניטרליות היתה המצב הטבעי במשך שנים רבות ולא ראינו את AT&T או ורייזון פושטות רגל.

קצרצרים

1. סטנד-אפיסטים אמריקאים זועמים: חשבון אינסטגרם בשם Fuckjerry גונב להם את הבדיחות. או ליתר דיוק, מפרסם אותן מחדש ולא תמיד נותן קרדיט. בדיחה היא דבר שעובר בכיף מאדם לאדם וטוב שכך, אבל עבור הקומיקאים, מדובר בפרסום פומבי ציבורי של קניין רוחני. אז רבים מהם, ביניהם ותיקים כפאטון אוסוולד וטים היינדקר, תסריטאים כמג רייט ובדחנים רבים אחרים השיקו קמפיין שקורא להפסיק לעקוב אחר Fuckjerry. למה לא תבעו את מפעיליו, Jerry Media, כפי שהיו תובעים אתר שפרסם הקלטה של הופעה קומית? משום שכמעט בלתי אפשרי להוכיח בעלות על בדיחה. סלב כתב בדיחה; האם מישהו הקדים אותו, מישהו שאינו מפורסם? אי אפשר לכתוב פטנט על בדיחות, וכל אחד יכול לספר גרסה משלו; האמא הפולניה מהאנקדוטה המשעשעת יכולה בקלות להפוך לאמא מרוקאית, למשל. ולכן, העדיפו הקומיקאים ללכת על קמפיין שלא מצריך התעסקות משפטית ממושכת ויקרה: הם פשוט יצאו לחמם את הגולשים. וזה עבד להם: ג'רי מדיה הודיעו שיבדקו טוב יותר מאין מגיעות הבדיחות שהם מפרסמים.

מצחיק? זו לא הבדיחה שלי צילום: שאטרסטוק

2. מודה ועוזבת: אפל מתנצלת רשמית על הבאג המביך באפליקציית הצ'ט Facetime. בשבוע שעבר התגלה הליקוי, שאיפשר להתחבר למכשירים ולהאזין לסביבותיהם כשמצרפים גולשים לשיחה קבוצתית. אפל התעלמה במשך שבוע מאזהרות המשתמשים - ביניהם בני משפחת תומפסון אחת מארה"ב, שניסתה לתפוס את אפל ולהזהיר אותה ממש בכל פלטפורמה, ללא הועיל. לאחר שהבינה אפל ששקעה בבוץ, ניטרלה את רכיב הצ'ט הקבוצתי. עתה מגיעה התנצלותה: "תיקנו את ליקוי האבטחה בשרתים שלנו, ונשיק בשבוע הבא עדכון תוכנה שיאפשר את הצ'ט הקבוצתי. אנו מודים למשפחת תומפסון שדיווחה על הבאג. אנו מתנצלים בכנות כפני לקוחותינו שהושפעו וכל מי שדאג בשל סוגיית האבטחה הזו". מה למדנו, אפל? שלא משתלם להתעלם ממשתמשים. לפעמים הם רק רוצים לעזור לך.

3. אובר וליפט, שתי "נשמות טובות", מעלות את מחירי הנסיעות שלהן בעיר ניו יורק, כתוצאה מחקיקה טריה שאילצה אותן לשלם לנהגים משכורת מינימום כמו לכל עובד אחר. כמובן שהחברות הללו יגלגלו את העלות אל הנוסעים, במחשבה שהציבור כה רגיל אליהן, שלא יהיה לו אכפת לשלם יותר. אני כל כך מקווה שהתפיסה הזו תתנפץ ואנשים יעדיפו להשתמש ביישומי חברות מוניות שלא עושקות את העובדים ולא מזלזלות בציבור. הסיכוי קלוש: משתמשים נותנים לנוחות והרגלים משקל גדול מאוד בבחירת ספקים, אפילו כשהספק מתגלה כרע-לב. ליפט אף הגדילה לעשות ותבעה את העירייה, בטענה שהתקנות הללו מקשות עליה יותר מאשר על מתחרתה אובר.