וכולם מפסידים: כשהסכסוך הישראלי-הפלסטיני חורך את חברות עמק הסיליקון

שדה המוקשים של יהודה ושומרון

בלימודי יחסים בינלאומיים, שמור פרק מכובד לסוגי סכסוכים בין מדינות, עמים וקבוצות - ובו שמור מקום של כבוד מפוקפק במיוחד לסכסוך הישראלי-פלסטיני; כמעט כל רובד של קונפליקט בין עמים וקבוצות נוכח בו ואוצר צרור אתגרים, כזה שלפעמים גורם לחשוב שאולי אפסה התקווה לשלום. גם ישראל וגם הרשות הפלסטינית הן שווקים בינלאומיים, אליהם מגיעות חברות עולמיות, ונכוות מהסכסוך האמור. הדוגמה האחרונה הפציעה אתמול, כשחברת Airbnb הודיעה שבניגוד להצהרותיה מנובמבר שעבר, לא תחסום או תסיר נכסים להשכרה בהתנחלויות יהודה ושומרון.

התנחלות מעל רמאללה צילום: שאטרסטוק

בתגובה, מיהרו גורמים פלסטינים להודיע שיחרימו את Airbnb ולא ישתמשו בה להצעת השכרת דירות לטווח קצר. אפשר לגלגל עיניים ולהגיד נו, כמה דירות נופש כבר יש ברשות הפלסטינית - אך בפועל, יש שם הרבה יותר משיש בהתנחלויות. כדי לא להסתבך עוד יותר, הצהירה Airbnb שלא תשמור את הכנסותיה מהנכסים בהתנחלויות, אלא תתרום אותם לארגונים בינלאומיים שפועלים למען זכויות אדם. כך שבעצם, היא הפסידה פה מכל הכיוונים.

הגדה המערבית מהווה שוק מאוד בעייתי מסיבה נוספת: חברות אינטרנט בינלאומיות צריכות להפגין בו נוכחות למרות שאין בו יותר מדי כסף עבורן; אם ידירו רגליהן מג'נין וחברון, מיד יקומו קבוצות אינטרס פרו-פלסטיניות ויטענו שהחברות עשו יד אחת עם ישראל. ואם לא שמתם לב, ארצנו הקטנטונת היא לא בדיוק הילד הכי פופולרי בכיתה. אם ינקטו החברות בכל צעד שניתן לפרש כהעדפת הצד הפלסטיני - למשל, מה שעשתה Airbnb - מיד יחטפו גל תביעות וטענות בארץ מוצאן. במקרה שלפנינו, קם ארגון "יש דין" וחבר לקבוצת יהודים אמריקאים שתבעה את Airbnb בטענה שהסיבה היחידה שאינם יכולים לפרסם דירות בהתנחלויות היא דתם.

נכסים ברמאללה מוצגים ב-Airbnb צילום: Airbnb

המצב אבסורדי במיוחד, שכן הקונפליקט דנן הוא רק על רקע שנאה מצטברת: הרי אין תחרות בין מארחים בהתנחלות פסגות ובין מארחים ברמאללה, שנמצאת מאה מ' משם; אנשים שמגיעים אליהם מגיעים כנראה ממניעים שונים. אישית, אני מפנטז על היום בו יגיעו תיירים לאיו"ש ויתלבטו בין אירוח יהודי אותנטי ואירוח פלסטיני אותנטי, כפי שאנשים מתלבטים בין מסעדה איטלקית וצרפתית.

אז מה יכולות חברות הטכנולוגיה לעשות? הסכסוך המקומי שלנו דוחק אותן לפינה, ואף עלול להפוך לכאב ראש מתמשך: בשנה האחרונה ראינו לא מעט מקרים בהם עובדי חברות טכנולוגיה נתנו לאידיאולוגיות ולתפיסות האישיות שלהם להפוך למנוף לחץ, וגרמו להנהלה לבטל פרויקטים ולשנות תוכניות. הדבר האחרון שחברות כמו גוגל ומיקרוסופט צריכות זה לובי עובדים מוסלמים או יהודים שבא בטענות לבוס וסוחף אחריו תומכים מבין השורות.

יש דבר אחד שאולי יוכלו החברות לעשות. דבר שסותר את ההיגיון הכלכלי שלהן, אך יוכל גם למנוע מהן את המיגרנה שהיא הסכסוך הישראלי-פלסטיני וגם להועיל קצת לשוק המקומי שלנו: לפנצ'ר את הכדור, לסגור את המגרש ולשרוף את המועדון. כן, חברות יכולות פשוט להחליט ששווקי יהודה ושומרון יותר מדי נפיצים ואין ברצונן להסתבך בהם, לפחות עד שהאנשים המכובדים שגרים שם יחליטו להפסיק להכות אלה באלה. במצב כזה, למשל, היתה Airbnb חוסמת את כל הנכסים של כל מי שגר באזור הסכסוך, בטענה שאין ברצונה להכריע לצד אחד. היא רק חברה אמריקאית שמאוד אוהבת כסף, אבל מוכנה לוותר על קצת ממנו עכשיו כדי לא לבזבז הרבה ממנו בעתיד.

זעקת המתנחלים והפלסטינים היתה נשמעת בכל אוזן, אך לא היה להם את מי להאשים. אין פה אשמה של תנועות BDS למיניהן, אין פה אשמה של ממשלת הימין הישראלית; הרי החברה האמריקאית לא נכנעה לצד אחד והחרימה את האחר - פשוט קמה והלכה, ומסיבות שקל מאוד להבין.

הפגנה נגד ישראל בצרפת צילום: איי אף פי

ודיירי חבל המריבה היו נותרים עם ואקום כלכלי, של ספק גדול שעזב. השוק החופשי, כדרכו, יטפטף פנימה ויזמים זריזים ימהרו להרים שירותי שיתוף חדרים אחרים. הם כנראה שלא יצליחו לצאת מגבולותיהם ולהתחרות בשוק הבינלאומי, שכן שם יושבת Airbnb הגדולה. ומסיבות דומות, גם יתקשו לגייס סכומי כסף גדולים. ואולם, לא צריך 50 מיליון דולר כדי להקים חברת שיתוף נכסים ולא מן הנמנע שהעסקים הישראלים והפלסטינים יוכלו לממן עצמם ולצאת לאור.

מה קיבלנו? חברה עולמית עם כאב ראש אחד פחות, שוק מקומי עם פיתוח מקומי והכנסות מקומיות, וזירת התנגחות אחת פחות בקונפליקט הישראלי-פלסטיני. אבל אם להיות ריאלי, אני לא רואה את זה קורה; חברות האינטרנט הגדולות אמריקאיות ברובן, ובעלי המניות שלהן לא יסכימו לשמוע על נסיגה משוק, לפחות לא בלי שהפעילות המקומית נמכרה בהון מורגש למישהו. כנראה שמקרים בנוסח Airbnb יצטרכו לחזור על עצמם עוד כמה פעמים לפני שינקטו החברות האמריקאיות בצעדים דרסטיים; ככה זה - גם החברות הכי חכמות יכולות להתעלם מהצעד הכי הגיוני, עד שהמציאות מנצחת וחורכת להן את הכיס.

קצרצרים

1. קבוצה גדולה של עובדי אמזון, שמונה 3,541 איש, העבירה למנכ"ל ג'ף בזוס מכתב פתוח בו קראה לצמצום הזיהום הסביבתי שיוצרת ענקית הסחר. לאמזון יש תוכנית מסגרת לצמצום פליטת פחמן, אך לא למניעת זיהום מסוגים אחרים - זיהום שנגרם בין השאר כתוצאה מפעילות חוות השרתים של AWS. לטענת העובדים, אמזון לא הציגה לוחות זמנים ויעדים מדידים לצמצום הזיהום, ואף זעמו שבעלי מניות חברי דירקטוריון תרמו כסף ל-68 מחוקקים בארה"ב שמתנגדים באופן סדרתי לחקיקה שמצמצמת זיהום ומגבילה פיתוח תעשייתי. יש לי רק דבר אחד לומר להם: בהצלחה, אני אתכם. ג'ף בזוס ידוע כמנכ"ל שלא מתייחס לטענות העובדים שלו, גם כשהדרישות שלהם עולות בקנה אחד עם סנטימנט ציבורי - כמו למשל, הטענות נגד מערכות זיהוי הפנים ההמוני שמפעילה החברה. אמזון מפורסמת בהרבה דברים חיוביים, אך אוזן קשבת אצל הבוס הגדול אינה ברשימה.

להשפיע על בזוס? בהצלחה עם זה צילום: רויטרס

2. חבר עו"ד סיפר לי פעם שבישראל זה סיוט להיות נאשם, אך יש חיים קלים כאסיר - בעוד בארצות הברית המצב הפוך. אני שמח שאין לי דרך לדעת אם זה נכון, אך סיפור חדש שמגיע מארה"ב מחזק את הטענה שלו: אסירים בכלא במדינת מיסיסיפי לא יוכלו לקבל עוד ביקורים אישיים, ויצטרכו להסתפק בשיחות וידאו. ואם לא די בכך, השיחות הללו יעלו להם כסף - חצי דולר לדקה. ככה זה כשמפריטים שירותי כליאה ומכניסים חברות מסחריות לפעילות בכלא. ארגוני זכויות אדם כבר משמיעים זעקתם, אך אין שינוי באופק וכנראה שהטרנד הזה יתרחב ולא להיפך. נקווה שלא יגיע לישראל.

3. פייסבוק הודיעה שתדחה את השקת כלי ניקוי ההיסטוריה שהבטיחה שתשיק עוד בשנה שעברה, לאחר שנחשפה פרשת קיימברידג' אנליטיקה וכל העולם הבין עד כמה מתרשלת הרשת החברתית בהגנה על הפרטיות שלו. פייסבוק כבר דחתה פעם אחת את השקת הכלי, שאמור למחוק את כל המידע שיש לה על המשתמש, והנה מגיעה דחייה נוספת: לטענת החברה, עליה לבצע הינדוס מחדש של הדרכים בהן היא מעבדת את המידע האישי ששמרה עלינו. נו, באמת; יש לי הרגשה שאם היה עליה להשיק משהו שאוסף יותר מידע ובצורה שיותר קשה להתלונן עליה, זה היה מגיע לשוק הרבה יותר מהר. 

4. באג מוזר בגרסת הדפדפן של טוויטר גורם להופעת קישור לחשבון הניו יורק טיימס בכל פעם שמישהו מקליד את המילה People. לפי הערכות מוקדמות, הסיבה היתה קישורים לדבריו של דונלד טראמפ, שכינה את הטיימס "אויב העם" (Enemy of the People) פעמים רבות - אך החברה הזימה את השמועה ומסרה שמדובר בתקלה. כן, לטראמפ יש הרבה כוח ברשת - אך עדיין אינו מסוגל לחנך מחדש את אלגוריתם טוויטר עצמו.