מחאה במנוע רועם: הטייס שעשה בית ספר לראש הממשלה שלו

שלום, כאן הקברניט; טייסי קרב נחשבים לאנשי מקצוע בעלי קור רוח, שליטה עצמית, משמעת ומסירות. היום אספר לכם מה קורה כשדוחקים טייס כזה לפינה, ואיך איש אחד עם מטוס קרב אחד יכול לגרום גם לראש ממשלה לרעוד מפחד.

לבריטניה יש מערכת יחסים מאוד מיוחדת עם חיל האוויר שלה. בתחילת שנות הארבעים הצליחו טייסי הוד מעלתו לבלום את מתקפות מפציציו של היטלר, שהיכו בערי בריטניה בהפצצות טרור. הרעיון הנאצי היה להרוג אלפי אזרחים בריטים בכל לילה, כדי לגרום לזעם על השלטון, שלא מצליח להגן על הציבור. אם יהיה הזעם גדול דיו, יפיל ההמון את הממשלה, וכנראה שכל מה שיקום במקומה יהיה קצת יותר קואופרטיבי, קיווה הצורר.

מפציץ היינקל 111 גרמני במשימת הפצצה מעל ל"אי הכלבים" בלונדון צילום: wikimedia

בימים הראשונים נראה שזה יעבוד: אלפי ההרוגים והפצועים אכן עוררו זעם אדיר. אבל זעם על הנאצים. לא תהיה כניעה, לא נלך אף צעד לאחור, קראו הבריטים. והקריאה הזו הדהדה באוזני טייסי חיל האוויר המלכותי. לנאצים היו הרבה יותר מטוסי קרב ובפועל, גם טייסים מנוסים יותר. אבל הבריטים נלחמו על הבית וכמו שכל ישראלי יודע - הידיעה שלא רחוק מהחזית גרה המשפחה שלך היא מכפיל כוח אדיר. למרות אבדות כבדות, למרות נחיתות מספרית, הדפו הטייסים את האויב.  

טייסים רצים למטוסיהם, כדי ליירט את מפציצי היטלר צילום: keystone

אז הממלכה המאוחדת העריצה את חיל האוויר שלה ובצדק מוחלט. אבל הכל השתנה ב-1964, עם עליית ראש הממשלה ג'יימס הרולד ווילסון (אותו תראו מדגמן מקטרת פה למטה לצד נשיא ארה"ב לינדון ג'ונסון). הוא החליט לקצץ בהוצאות הביטחון, על אף האיום הסובייטי. לראייתו, בריטניה יכולה לסמוך על ארה"ב, ששפכה הון עתק על התעצמות נגד ברית המועצות. ולא רק, גם שפכה הון על שותפותיה בברית נאט"ו ובהסכמי הגנה אחרים.

ראש הממשלה ווילסון (משמאל) ולצידו נשיא ארה"ב ג'ונסון צילום: Yoichi Okamoto

ולכן, טען ווילסון, חיל האוויר המלכותי יצטמצם ויחיה על תקציב מלכותי קצת פחות. משנה לשנה נסגרו בסיסים, נסגרו טייסות, פוטרו טייסים וצוותי קרקע וחיל האוויר סבל בשקט יחסי. כן, היו מחאות, אך בהיקף מוגבל ומקומי. קצינים שזעמו שמעו "פרסיבל, אתה קצין בחיל האוויר! התנהג בהתאם ושמור על קור רוח!" ואילו פוליטיקאים ולורדים כועסים שמעו "פרסיבל, זהו חיל האוויר המלכותי! נראה לך שהם זקוקים לעזרה שלך?".

מטוס הוקר האנטר. שימו לב למיכלים העגולים שמתחת לגחון; הם נועדו לאסוף תרמילים מתותחי האיידן החזקים צילום: BAE Systems

בתחילה התבסס חימושו על סוללת ארבעה תותחי איידן 30 מ"מ בחזיתו - נשק קטלני מטווח קרוב; עם התפתחות הטילים וכניסת מטוסים חזקים יותר, הוחלף ההאנטר בתפקידי קו ראשון בידי מטוס היירוט לייטנינג, ובהמשך גם בידי הפאנטום האגדי. ואולם, הטייסים מאוד אהבו את ההאנטר: הוא היה קל ונוח לשליטה, גם במהירות איטית יחסית ובגובה נמוך, מה שנתן לו יתרון במשימות תקיפה.

מטוס האנטר נושא רקטות למשימת אוויר-קרקע צילום: BAE Systems

נחזור לבסיס טאנגמיר: אחד הטייסים שהגיע אליו היה סגן אלן פולוק, קצין אידיאליסט שכמו רבים מחבריו, גדל על סיפורי הגבורה של מלחמת העולם השנייה. הוא נחשב לטייס מעולה, והיה חבר בצוות האווירובטי Yellowjacks. אבל באותו יום משהו אצלו פשוט קרס. אולי היתה זו הסביבה - בסיס היסטורי ממנו טסו אנשים שהיו לאגדות, אולי השקט מצד חיל האוויר - יש גבול, והממשלה עברה אותו. פולוק לא יכל לשתוק יותר. אבל במקום לצרוח, נתן להאנטר לדבר.

אלן פולוק במטוס ההאנטר שלו צילום: rafjever

בחמישי באפריל המריאו המטוסים מטאנגמיר בדרכם לבסיס אחר, בנתיב שלקח אותם גבוה מעל לונדון. כשהתקרב המבנה לעיר, סגר פולוק את מכשיר הקשר שלו ושבר בחדות, תוך שהוא צולל במהירות אל עבר הבירה. התחנה הראשונה שלו היתה מנחת דאנספורד, צמוד למפעלי חברת הוקר שבנתה את המטוס שלו. הוא טס בשיא המהירות בגובה אפסי מעל למסלול, והפתיע מאוד את כל אנשי החברה.

נמוך יותר מההאנגר. מטוס האנטר בפעולה צילום: joeybrown

אילוסטרציית ההאנטר של פולוק מעל למרכז העיר. שימו לב, שלא צולמו תמונות אמיתיות של הטיסה הזו צילום: (Wikimedia (Adrian Pingstone

מטס הצדעה של איש אחד צילום: flightartworks

בשלב זה הביט פולוק על מחוון הדלק והבין שמבצע המחאה שלו צריך להסתיים, אם ברצונו להגיע לקרקע ביחד עם המטוס שלו. לפני שהגיע ליעדה המקורי של הטיסה אליה המריא, בסיס ריינהאם, הספיק להנמיך ולחלוף מעל שלושה בסיסים אחרים תוך ביצוע אווירובטיקה בגובה נמוך. צוותי הבסיסים עדיין לא שמעו מה עשה טייס ההאנטר, והופתעו לראות אותו מבצע גלגולי ניצחון - תמרון ראווה שעושים בד"כ אחרי הפלת אויבים. כשנחת, חיכו לו אנשי משטרה צבאית בנשק שלוף; איש לא ידע עד לאן תלך מחאתו של הטייס הזועם.

פולוק נוחת צילום: rafjever

ולכן, אלן פולוק לא נכלא או נקנס. הוא הודח מחיל האוויר בשל סעיף בריאותי שמצאו לו והחמירו. ולא שב להטיס האנטרים מעולם. הממסד לא קיבל את שרצה: על אפו ועל חמתו של ראש הממשלה, יצא לאור סיפורו של פולוק. כבר היה מאוחר להציל את חגיגות החמישים, אך הטייס קיבל תמיכה ציבורית נרחבת. עד כדי כך, שבעיתוני הממלכה הופיעו קריקטורות בהן מטוס עם פצצה עומד על המסלול ואדם רץ אליו וקורא לטייס "אתה בטוח שאתה רוצה רק לעשות רעש בפרלמנט?". התרגיל של פולוק גרם לאנגלים להבין שחיל האוויר שלהם זקוק להם. שגם אם יש מקום לקיצוצים והתייעלות, חשוב לעשות זאת בצורה מכבדת. בכל זאת, בלעדיו כנראה שהשפה הגרמנית היתה הרבה יותר נפוצה שם, בממלכה המאוחדת.  

הסיפור נגמר דווקא בטון חיובי: ראש הממשלה הפסיד בבחירות שנערכו שנתיים לאחר מכן, אך שב לכהן ב-1974 עד שפרש בשל תשישות; אלן פולוק זוכה ב-1982 מכל ההאשמות נגדו ונחשב עד יומו האחרון לגיבור בעיני טייסי הקרב; וחיל האוויר המלכותי שב לטוס במפגני ראווה, בעיקר של הצוות האווירובטי "החצים האדומים", שנחשב לאחד הטובים בעולם. המומחיות שלו: תמרונים מרהיבים בגובה נמוך. טיסה נעימה!