דו"ח טכנולוגי
טביעות אצבע? בסין דורשים מאנשים גם צילומי איברים פנימיים
המיעוט האויגורי בסין נדרש לעבור בדיקות מיוחדות בהן חודרת הממשלה לגופם עם צילומים ודגימות דם, ליצירת מאגר ביומטרי חסר תקדים שאף רודף אחריהם ברחובות; מספרם של הנשים ובני המיעוטים שעובדים בפייסבוק נמוך להפתיע; ולמה קרן מוזילה לא סומכת על איחוד האמירויות
אתמול כתבנו בטור זה על הסכנה שגלומה בצבירת כוח חסר גבולות על ידי ממשלות, ועל איך טכנולוגיה לא מבוקרת יכולה לתת לממשלות אלו כוח מסוכן במיוחד. סיפור שהתפרסם השבוע בפודקאסט Planet Money של NPR מדגים בבהירות מפחידה איך השילוב בין שלטון רעב לעוצמה לבין טכנולוגיה עדכנית יכול לשמש לשליטה באזרחים, לשינוי ההתנהגות שלהם ואפילו לשינוי החשיבה שלהם. והוא מתרחש, איך לא, בסין.
הסיפור שלפניכם מצביע על מערך מעקב, ניטור ושליטה עמוק חדש ומשוכלל ביותר, שנכנס לאנשים אל מתחת לעור; 1984 של ג'ורג' אורוול, בגרסת האקסטרים. הוא מתרחש שינג'יאנג בדרום מערב סין. אחד המחוזות המרוחקים והמנותקים במדינה, בין השאר בגלל האוכלוסיה שלו שכמחצית ממנה אויגורית - בני מיעוט מוסלמים שהם כיום אחת הקבוצות הנרדפות ביותר בסין, אם לא הנרדפת שבהן. מעט מאוד ידוע על הנעשה בשינג'יאנג, שכן המדינה מגבילה את הגישה של עיתונאים לאזור, וגם לאלה שמגיעים לשם מתלווים דרך קבע נציגים מטעם הממשל.
אלים (שם בדוי), אויגורי יליד המחוז, הוא סטודנט בארה"ב. לפני כשנתיים חזר לביתו לחופשת קיץ ונתקל במנגנון השליטה שהקימה סין באזור הולדתו במלוא העוצמה. הסימנים המחשידים הופיעו כבר על הטיסה, כשאחת הדיילות ניגשה אליו. "היא אמרה, 'הם רוצים לראות אותך, אולי יש בעיה עם הוויזה שלך'. אבל אני לא צריך ויזה, אני אזרח של המדינה הזו", סיפר ל-Planet Money.
הוא נעצר ונלקח אותו למתקן משטרתי, שם נחקר במשך ארבע שעות שבסיומן נאמר לו שהוא חשוד ב"שיבוש הסדר החברתי" (האשמה קלאסית של משטר טוטליטרי שיכולה להתייחס לכל דבר כמעט). ואז הוא נלקח לבית חולים כדי לעבור "בדיקה בריאותית". זו נפתחה באולטרה-סאונד של האיברים הפנימיים. לאחר מכן הועבר המסכן לחדר נטול חלונות שם צולמו הפנים והראש שלו מכל זווית אפשרית. גם השיניים זכו לתיעוד מדוקדק. טביעות ידיים, טביעות רגליים, חתימת קול (הוא התבקש לקרוא קטע באויגורית) ושתי מבחנות דם סיימו את התהליך.
הממשלה יצרה, למעשה פרופיל ביומטרי מדויק מאוד של אלים, ברמה פירוט עמוקה יותר מכל מה שאנו מכירים במערב. כמעט כל חלק בגוף שלו, אפילו האיברים הפנימיים, תועד, קוטלג ונשמר. והוא לא היחיד. "כשהם הכניסו את דגימת הדם שלי לקופסה, ראיתי שם מאות דגימות כאלו עם שמות ומספרי זיהוי, בדיוק כמו שלי", סיפר. להערכת ארגוני זכויות אדם סין ערכה פרופילים כאלה למיליוני אויגורים: כל אדם בשינג'יאנג בין גיל 12 ל-65 נדרש לעבור "בדיקת בריאות" שכזו.
כמו מיליוני אויגורים אחרים, נשלח גם אלים למחנה חינוך מחדש. הוא הוחזק במחנה 28 יום, במהלכם צפה בסרטוני תעמולה ונדרש לדקלם סיסמאות על גדולת המפלגה הקומוניסטית ונגד קיצוניות. וכמו שהוא הוכנס לשם בלי סיבה ברורה, כך גם שוחרר יום אחד. בלי הסבר, בלי הבהרה. חודש אחרי שנחת בסין הוא הגיע סוף סוף לבית משפחתו. אבל כל אשליה של חופש התנפצה מהר מאוד.
"מיד כשיצאתי מהבניין שלנו ראיתי מצלמות בכל מקום, זה היה מוזר כי הן לא היו שם בשנה שעברה", סיפר. לפרישה כזו של מצלמות יש מטרה ברורה מאוד, הרבה יותר נבזית מסתם ניטור של אזרחים: להזכיר להם שהם מנוטרים. ולא רק מצלמות שימשו למטרה זו. אלים הבחין גם שבכל בלוק יש עכשיו תחנת משטרה חדשה. "הם קוראים להן תחנות נוחות משטרתיות. הם אומרים, אתה יכול לטעון את הטלפון שלך בפנים, להשתמש בשירותים. אבל כולם יודעים שאלו תחנות משטרה".
השיטה הסינית עבדה: לדברי אלים, אף אחד במשפחתו לא דיבר על מערך המעקב והשליטה הזה. גם כשבני משפחה החלו לדבר על הרמדאן, שפחות או יותר הוצא מחוץ לחוק במחוז, דודו של מיהר לקטוע את השיחה. "הוא אמר, 'לא, אל תדברו על זה. אל תדברו על משהו שיכול לסבך אותנו. כלי הרכב בחוץ עם האנטנות הענקיות – למה אתם חושבים שהם נועדו? הם מקשיבים לנו, הם מקשיבים לשיחות בבתים אויגורים'".
וזה חתיכת הישג. אף אחד לא אמר להם שזה נושא אסור לשיחה, אבל עצם העובדה שהם יודעים שהם מנוטרים, והעובדה שאף אחד לא מעוניין להבהיר את הכללים, גורמת להם לצנזר את עצמם. כשלא ברור מה אסור, הכל אסור. משפחתו של אלים הפסיקה לדבר על דברים משמעותיים, כי הם לא ידעו על מה הם לא אמורים לדבר. "זה הרגיש כמו בית סוהר, הרגשתי שאין לי חופש, למרות שטכנית הייתי חופשי", אמר אלים.
יום אחד, כשביקר בקניון מקומי, גילה שגם טכנית אינו אדון לעצמו: בכניסה לקניון, כמו בכניסה להרבה מקומות ציבוריים במחוז, הוצבה עמדת בידוק ביומטרית שמתעדת את המבקרים. כשניסה אלים לעבור, קפצה על המסך התרעה כתומה ושוטר שהיה שם לקח אותו לתחקור בתחנה סמוכה. "שאלתי אותו אם זו טעות או מה קורה. והוא אמר, 'הם עדכנו היום את המערכת, אתה בטח לא צריך ללכת לשום מקום'. שאלתי אותו למה הוא מתכוון, והוא אמר, 'בכל מקום ציבורי יש מכונה כזו, והן יוציאו התרעה בכל פעם שתעבור. ואנחנו לא רוצים לעבור את ההליך הזה בכל פעם, ובטח גם אתה לא. פשוט תישאר בבית'".
אלים היה, למעשה, במעצר בית. בלי משפט, בלי שנאמרה לו הסיבה, בכלא טכנולוגי תוצרת ידיה של המדינה. לאלים יש חבר שעובד בשביל הממשלה, ויום אחד כששאל אותו לפשר התלאות שהוא עובר שלף החבר את הסמארטפון שלו והפעיל אפליקציה. "אמרתי לו את מספר הזהות שלי, ומיד כשהוא הזין אותו הופיעה התמונה שלי והרבה מידע עלי. הוא אמר לי, 'יש התרעה כתומה על השם שלך, וזה משמש בדרך כלל לפושעים'. הייתי בהלם. הוא אמר שאני לא יכול לעזוב את העיר, לא כל שכן את סין כדי לחזור ללימודים".
המקרה של אלים הוא חלק אחד במערך ניטור ושליטה בקנה מידה עצום שמופנה נגד האוכלוסיה האויגורית. ומי שמכירה את המערך הזה היטב היא סופי ריצ'רדסון, מנהלת אזור סין בארגון Human Rights Watch. ריצ'רדסון ועמיתיה הצליחו להשיג את האפליקציה שהוצגה לאלים ולנתח את קוד המקור שלה. "גילינו שעכשיו התנהגות כמו צמצום הקשר החברתי עם השכנים, קשר עם קרובי משפחה בחו"ל, כניסה לבית מהדלת האחורית במקום הקדמית, מילוי דלק במכונית של מישהו אחר - כל המעשים האלו שהם חוקיים לחלוטין - נחשבים עכשיו להתנהגות חשודה, וזה מידע שישמש נגדך", אמרה ל-Planet Money. עמדת הבידוק בקניון? הטכנולוגיה שמשולבת בה משוכללת הרבה מסתם זיהוי ביומטרי, וכוללת גם מערכת זיהוי תנועה שמאפשרת לזהות אנשים לפי צורת ההליכה שלהם. וכמובן שכל המידע שנאסף מוזרם למאגר מידע מרכזי.
אלים ספר את הימים עד לסוף הקיץ והטיסה חזרה לארה"ב, תוך שהוא מקפיד לשמור על פרופיל נמוך. ביום הטיסה עוכב ונחקר על ידי המשטרה במשך שעות עד שפספס את הטיסה שלו. השוטרים הציעו לו לנסות שוב למחרת, ואלים הגיע לשדה מוקדם במיוחד, נחקר שוב אבל הפעם הורשה להמשיך לשער העלייה למטוס. "עדיין הייתי עצבני", הוא אמר. "ידעתי שאני עוד לא בטוח. הם יכול לעצור אותי בכל רגע, מה אם הם ישנו את דעתם? גם כשעלינו סוף סוף למטוס הייתי עצבני, כי הם יכולים לעצור אותו כל עוד אנחנו על הקרקע. כשסוף סוף המראנו נשמתי לרווחה וידעתי שעשיתי את זה".
אבל זו היתה הקלה מסויגת מאוד. אלים בטוח שממשלת סין עדיין עוקבת אחריו, ולכן הוא נזהר מאוד בכל מעשיו. זה אולי ההישג הגדול ביותר של מדינת המעקב מבוססת הטכנולוגיה שיצרה סין. אנשים כל כך מודעים לניטור שמופעל כלפיהם, לכך שלכל דבר שהם אומרים ועושים יכולה להיות השפעה לרעה, שגם כשהם מחוץ לשליטתה הטריטוריאלית של המדינה הם עדיין מכלכלים את מעשיהם, והשינוי באופן החשיבה שלהם עדיין קיים, משפיע ומעצב אותם. זו הסכנה האמיתית של מדינת משטרה. היא הופכת אותנו לאנשים סגורים יותר, שחושבים פעם ועוד פעם על כל מילה ומשפט שיוצאים לנו מהפה.
הטכנולוגיה שקיימת כיום מאפשר לעשות את זה בקנה מידה גדול מתמיד, ובקלות רבה מאי פעם. הרבה פחות כוח אדם מזה שהיה צריך, למשל, לתפעל את מדינת המשטרה של גרמניה המזרחית שם, על כל 6.5 אזרחים העסיק השטאזי אזרח אחד כמודיע או משת"פ לצורך ריגול אחרי האזרחים האחרים. היום, אפשר לעשות את זה רק עם קומץ אנשים וכמה אלגוריתמים טובים. המקרה של אלים והאויגורים הוא קיצוני במיוחד, אבל אלמנטים שלו אפשר למצוא בכל מקום שבו הממשלה שולחת את הזרועות שלה ומבקשת עוד מידע, עוד ניטור. זה יכול להיות מאגר ביומטרי, זה יכול להיות מתן גישה חופשית ורציפה למשטרה למצלמות אבטחה. לכולם יש מטרה ברורה: להזכיר לנו שתמיד יש מישהו שמקשיב ומנטר, להפוך אותנו לקצת פחות חופשיים.
קצרצרים
1. ועוד משהו קטן על סין: חברות טכנולוגיה סיניות מתחילות לערוך אירועים למשפיענים בולטים מרשתות חברתיות כיוטיוב. זאת, במטרה לעודד את כוכבי הרשת לעבוד אתן ולפעול דרכן בסין, ומציעות להן כלים לפעילות בשירותים מקומיים שחברות כמו גוגל, שחסומה בסין, לא יכולות להציע. זה, כמובן, חלק מקפיין הלבנה נרחב שנועד למצב את סין כמובילה טכנולוגית ולהעלים את הפרות זכויות האדם שמתקיימות בה.
2. קרן מוזילה, מפעילת דפדפן פיירפוקס, דחתה בקשה של איחוד האמירויות להתמנות לעמית אבטחה של הקרן, שמוסמך לאשר בטיחות של אתרים בעבור משתמשי פיירפוקס. הבקשה נדחתה מכיוון שאת התפקיד היתה ממלאת בעבור המדינה חברת הסייבר DarkMatter, ששמה נקשר להפעלת תוכניות ריגול ממשלתיות. עוד סיבה לדחות, שלא צוינה: מדינות לא צריכות לאשר בטיחות של אתרים, בטח לא מדינות לא-דמוקרטיות.
3. מצב המיעוטים והנשים בפייסבוק עדיין לא משהו. לבנים ואסייאתים מחזיקים ברוב המשרות בחברה (87.2%), ובמשרות טכניות הפער קשה אפילו יותר (92.3%, כאשר אסייתים אוחזים ב-52.3% מהמשרות הטכניות). בינתיים, רק 36.9% מהעובדים בפייסבוק הם נשים, ורק 23% מהעובדים במשרות טכניות. מדובר אמנם בשיפור לעומת שנים קודמות, אך יש עוד הרבה פערים להשלים. פייסבוק, מצידה, מתחייבת להכפיל עם מספר המיעוטים בחברה בחמש השנים הקרובות.
4. ולסיום חדשות טובות: המשחק Cuphead, שלפי דיווחים שהתקבלו במערכת הוא "מגה-קשה" ו"אולטרה-חמוד", יעובד לסדרת אנימציה בנטפליקס. לדברי שירות הסטרימינג, הסדרה תעקוב אחרי "ההרפתקאות המיוחדות של קאפהד האימפולסיבי ושל אחיו מאגהד".