בלוקצ'יין בארגונים: מתפעול עסקי שקוף ועד פירות טריים יותר

ארבעה מאמרים מאחורינו, ואנו מתקרבים לסיום "סדרת המתחילים" של טור בלוג-צ'יין. תחילה, ענינו על שאלות כמו מדוע ביטקוין נוצר וכיצד הוא וטכנולוגיית הבלוקצ'יין שבבסיסו עובדים. לאחר מכן, הרחבנו על סוגי מטבעות נוספים - כאלה שאמורים לפעול בצורה מבוזרת ואחרים שמשתלבים עם הכלכלה המסורתית. היום נלמד על הטמעת טכנולוגיית הבלוקצ'יין בתאגידים, ואיך תוכל להשפיע גם עליהם וגם עלינו - הלקוחות שלהם.

טכנולוגיית הבלוקצ'יין מסייעת בגישור על אמון בין צדדים שאינם מכירים או סומכים אחד על השני. בעוד מקרה הבוחן העיקרי בו היא מוכיחה עצמה הוא ביטקוין וכסף דיגיטלי מבוזר, בשנים האחרונות צוברת תאוצה תנועת הכלכלה המבוזרת - תאוצה שעשויה להשפיע על תאגידים וממשלות. התנועה הזו מקבלת רוח גבית בעקבות סקנדלים המערבים פגיעה אנושה בפרטיות כגון קיימברידג' אנליטיקה, או באיכות הסביבה כגון דיזלגייט. שני הנושאים בוערים על סדר היום העולמי, וייתכן שפיתרון אפשרי יימצא בשילובה של טכנולוגיית הבלוקצ'יין, שתוכל להגביר שקיפות ולסייע במניעת מקרים דומים בעתיד.

אתגרים גדולים, פוטנציאל גדול צילום: שאטרסטוק

כשמדברים על הטמעת בלוקצ'יין בארגונים, לא מדובר ברשת בלוקצ'יין פתוחה ומבוזרת כמו זו שהכרנו עד כה, כי אם ברשת סגורה ובעלת חסמי כניסה. כלומר, אם ברצונו של תאגיד לקחת חלק פעיל ברשת הבלוקצ'יין, שמתורגם להזנת מידע, אימות חוקי הקונצנזוס וככל הנראה גישה לקוד התוכנה - עליו לקבל לשם כך אישור.

לפיכך, רשת בלוקצ'יין בארגונים תכלול לרוב: משתתפים באקוסיסטם כחברות בתעשייה/שרשרת אספקה מסוימת, ישות רגולטורית רלוונטית וקונסורציום - ועדה שאמונה על פיקוח הזנת המידע ושמירה על חוקי הקונצנזוס. מאחר שמדובר בקונסורציום מצומצם משמעותית ביחס לרשת בלוקצ'יין פתוחה שפרוסה על מחשבים רבים ברחבי העולם, הרשת הסגורה אמורה לאפשר מהירות גבוהה מאוד - הן עבור ביצוע תשלומים והן עבור שימוש בחוזים חכמים למסחר, שמירה ו/או החלפת מידע ועוד. איך זה נראה בשטח?

מקרה בוחן ראשון: שילוח ימי בינלאומי

תעשיית השילוח הימי סובלת מבעיות קשות של חוסר יעילות. התעשייה, שאחראית לכ-90% מהמסחר הבינלאומי כולו, שוחה ברגולציה דרקונית ברוב מדינות העולם והיא שמונעת מאוניות מטען לצאת לשיט בזמן. בנוסף, סובלת התעשייה מבעיות תשלומים לספקים וספנים שבתמורה מעכבים משלוחים, והיא תלויה כולה בערימת דפי נייר: שטרי מטען ומכתבי אשראי. זה נשמע הזוי, אך לעתים קרובות משלוחים שלמים מתעכבים רק משום שחסר איזה דף, וללא העותק המקורי הנמל המקומי לא יוכל לקבל את המשלוח. התוצאה: משלוחים נאלצים לחכות ימים שלמים עד שיוכלו להמשיך ליעדם.

מכולות של צים צילום: צים

ענקית הספנות הדנית מרסק חברה ל-IBM וזו פיתחה רשת בלוקצ'יין עבור תעשיית השילוח הימי הבינלאומי. מטרת הפלטפורמה, שנקראת TradeLens, היא לחבר בין כל החברות בשרשרת האספקה בתעשייה: סוכני הובלה, משלחים, ספנים, נמלים, טרמינלים, רשויות, נותני שירותים פיננסיים ועוד. רשת הבלוקצ'יין מאפשרת לחבריה לעקוב אחרי עיקרי מעברי המידע, תוך שמירה על פרטיות בנושאים הרלוונטיים לארגון בודד. זאת, בצירוף חתימות דיגיטליות שמאפשרות להוכיח את מקוריות שטרי המטען וביצוע תשלומים ברשת עצמה כדי למנוע עיכובים.

השילוב הזה משך כבר יותר ממאה ארגונים וגופים, ביניהם ענקית הספנות MSC וצים. בהמשך, תוכל הפלטפורמה להתממשק עם חיישני אינטרנט הדברים, ולספק גם מידע על מצב הסחורות - לחות, טמפרטורה וכמובן מיקום - בכל רגע נתון.

מקרה בוחן שני: מעקב אחרי מזון

לתעשיות המזון למיניהן יש בעיית אמון מול צרכנים; השקיפות בתעשייה נמוכה במיוחד, ולא ניתן לדעת מה עובר על המזון שלנו בטרם הגיע לצלחת. לפי מחקר שנערך ע"י המוסד לשיווק אוכל בארה"ב, 75% מהצרכנים הצהירו שהם בסבירות גבוהה יעברו לצרוך ממותג שיספק שקיפות גדולה יותר בנוגע לשרשרת האספקה של המזון, בניגוד ל-39% במחקר שנערך שנתיים קודם לכן. אחרי שערוריות כמו רמדיה, הסלמונלה של מעדני מיקי או החולדות בסניף דומינוס פיצה, קל להבין מדוע.

וולמארט החליטה שברצונה לשים את השקיפות כערך עליון ולשם כך אימצה עוד מערכת של IBM, שנעזרת ברשת שמחברת בין שחקנים שונים בתעשיית המזון כולל חקלאים, ספקים, יצרנים, קמעונאים ועוד. המטרה היא לאפשר לצרכני המזון לדעת את המסלול שעבר, תוך שימוש בחיישנים חכמים לצרכי מעקב אחרי לחות, טמפרטורה ומצב המזון שנמצא בתנועה.

מה קורה להם בדרך מהשדה לדוכן? צילום: בלומברג

עד כה חברו למערכת תאגידים כגון נסטלה, קרוגר, יוניליוור ועוד, אך מה שמעניין במיוחד הוא שוולמארט חייבה את כל ספקיה להתחבר לרשת עד סוף ספטמבר השנה, או שתפסיק לעבוד איתם. המטרה היא ליצור תקן איכות חדש, שיאפשר לצרכנים לאמוד את איכות המזון שהם רוכשים.

האתגרים עוד רבים

כפי שניתן לראות, מדובר ברשת בלוקצ'יין שתלויה ברמה גבוהה יחסית של ריכוזיות. וישנן המון שאלות שצריכות להישאל, למשל: האם כל חבר ברשת אכן מריץ את תוכנת הבלוקצ'יין ומאמת את המידע בעצמו? כיצד מוזן המידע לתוך הרשת? האם צרכנים יוכלו לראות חלק מהמידע בבלוקצ'יין עצמו בצורה שקופה? לפי האתר של IBM, הצמתים (מחשבים החברים ברשת) ירוצו ברוב המקרים על שירותי הענן של החברה. האם זה אומר שעל ידי הפלת שרתיה של IBM ניתן לתקוף את הרשת? מהם התמריצים הכלכליים של חברי הרשת לא לחבור יחד ולרמות?

שאלות אלו מייצגות אתגרים גדולים שעומדים בפני שילובה של טכנולוגיית הבלוקצ'יין בארגונים. רמת האמון הדרושה מצד הצרכנים ואף החברות הקטנות (כגון ספקים) ברשת גבוהה למדי, וטרם ברור האם מדובר במודל בר קיימא. עם זאת, מדובר בפיתרון טוב יותר מהמצב הקיים, בעזרת חיבור כל הגורמים בשרשרת האספקה למאגר מידע אחד, שהם תופסים כאמין.

כמו כן, שילוב בלוקצ'יין בארגונים לא מסתכם רק במערכי אספקה. סמסונג מפתחת רשת בלוקצ'יין לזהות דיגיטלית, בנקים גדולים כגון Bank of America חוברים לרשתות בלוקצ'יין שמאחדות אותם כדי לייעל את התשלומים על חשבון SWIFT ועוד. בכל אחת מרשתות הבלוקצ'יין הללו ישנם אתגרים; לרמת הריכוזיות השפעה ישירה על רמת האבטחה של הרשת, ולפיכך על רמת האמון של החברות והתאגידים החברים בה.

במאמר הבא, האחרון בסדרת ההיכרות עם עולם המטבעות הדיגיטליים והבלוקצ'יין, אצלול לתוך האתגרים החשובים העומדים בפני רשתות בלוקצ'יין פתוחות וסגורות, בתקווה לעשות סדר - אחת ולתמיד.

הכותב הוא מומחה ביטקוין, מייסד אתר התוכן CryptoJungle, ממייסדי עמותת Blockchain B7 ומנהל שיווק ויחסי ציבור בחברת MarketAcross