על זכויות יוצרים וסרטים

חוק זכות יוצרים תשס"ח 2007 מעניק הגנה ל"יצירות דרמטיות" הכוללות "מחזה, יצירה קולנועית, יצירה דרמטית-מוסיקלית, יצירת מחול ופנטומימה" כאשר סרט הוא "יצירה קולנועית" המורכבת מלקט של יצירות, שכל אחת מהווה יצירה עצמאית, והן כוללות את התסריט, הצילום, הבימוי, ההפקה, המוסיקה, והמשחק.

במהלך השנים עסקו בתי המשפט בישראל במספר תביעות שנושאן שאלת הפרת זכויותיהם של יוצרי סרטים.

בשנת 2009 ניתן פסק דין בתביעה שהגיש משה זאבי נגד רשות השידור ( ת.א.10432/03 משה זאבי נגד רשות השידור מיום 15.3.2009) במסגרתה טען זאבי כי העתיקו סרט שהוא יצר על ההתמודדות עם מחלת ה- ALS. לטענתו הוא שלח את הסרט שיצר למספר גורמים, ובהם רשות השידור, לשם שידור הסרט, ובשלב מסוים גילה שרשות השידור מפיקה סרט דומה לסרט שנכתב על ידיו. במרכז הסרט של זאבי עמדה מחלת ה-ALS תוך הצגת סיפוריהם של ארבעה חולים ושל בני משפחותיהם, הצגת הסברים רפואיים שניתנו ונתונים סטטיסטיים.

במסגרת הסרט נודע לזאבי כי המחלה עומדת להוביל למותה של אמו והוא ביטא בסרט את הכאב והטרגדיה הפוקדים את החולים. לעומת זאת, הסרט של הנתבעים היה חלק מסדרה הנקראת "גיבורים בעל כורחם" שעוסקת בסיפוריהם של אנשים שמצאו את עצמם במצב נואש איתו נאלצו להתמודד בעל כורחם.

במרכז הסרט ניצבת דמותו של אחד החולים, המופיע גם בסרטו של התובע, והסרט מציג את התמודדותו עם המחלה שבמהלכה חווה, כך לדבריו, את שנותיו היפות ביותר. בית המשפט השווה את הסרטים וקבע שהנתבעים לא צפו בסרט של התובע, וכי קיים שוני בין הסרטים וככל שיש דמיון הוא מקרי ונובע משימוש בטכניקות ידועות בתחום הקולנוע. בית המשפט ציין, כי כאשר הסרט פורק לנקודות אמנם ניתן היה למצוא דמיון בין התסריטים – אבל המבחן הקובע הוא בחינה התמונה בכללותה , וההתרשמות הכוללת, מבחינתם של שני הסרטים היא כי אכן מדובר בסרטים שונים. לאור זאת, התביעה נדחתה .

מספר שנים לאחר מכן, בשנת 2012, ניתן פסק דין שעסק בסרט "הכלה הסורית" (ת.א. 2434-05-ברינט נגד ריקליס הפקות מיום 19.11.2012 ). באותו מקרה התובע טען שהנתבעים העתיקו תסריט שנכתב על ידיו לסדרה בשם the pioneers , והתבססו עליו ביצירת הסרט "הכלה הסורית" תוך העתקת המבנה, הדמויות והסיטואציות השונות.

הנתבעים לעומת זאת טענו שהתסריט של התובע כלל לא נמסר להם וכי בכל מקרה אין דמיון בין התסריטים. בית המשפט אמנם קיבל את הטענה ש "תסריט" הוא "יצירה" המוגנת על פי חוק זכות יוצרים, אך לאחר שנעזר במומחים בתחום קבע שמדובר בתסריטים שונים ולכן אין העתקה ואין הפרה של זכות יוצרים.

קרדיט: pixabay

בית המשפט קבע, כי הסרט "הכלה הסורית" עוסק בדמותה של כלה דרוזית הנישאת לשחקן טלוויזיה סורי ולשם כך עוברת אל מעבר לגבול; בעוד שהתסריט “The Pioneers” עוסק במשפחה חלוצית שמגיעה לישראל מארה"ב בשנת 1920 ומתאר את חייה של משפחה זו. בנוסף, בית המשפט קבע שמדובר בתסריטים שהסיפורים המתוארים בהם שונים בתכלית זה מזה, ושקווי הדמיון שקיימים נובעים מחפיפה חלקית במיקום העלילה (ישראל), בתרבות המיוחסת לדמויות (התרבות המוסלמית/ הדרוזית) ובז'אנר של היצירה (דרמה משפחתית) – אולם כל אלה לא מהווים "יצירה מקורית" על פי הגדרתה בחוק ולכן אין העתקה. לפיכך, התביעה נדחתה.

למסקנה שונה הגיע בית המשפט בפרשת שיסל (ת.א. 3398-11-10 פרידמן נגד שיסל ואח מיום 20.4.2012) שעסקה בתביעה להפרת זכויות יוצרים של התובעת בסרט דוקומנטרי שעסק בחייו של המשורר "יונה בן יהודה" ז"ל, הידוע בכינויו "יב"י", שהיה בוהמיין ודמות צבעונית תל אביבית והתפרנס מכתיבת שירים שפורסמו בטור קבוע מדי יום שישי בעיתון "הארץ", ומהוצאת ספרוני שירה. באותו מקרה התובעת ושיסל פעלו בשיתוף פעולה בהפקת הסרט ובהכנת התסריט אולם בשלב מסוים התגלעה ביניהם מחלוקת שבגללה הפסיקה התובעת את פעילותה בסרט, והסרט הוקרן מבלי שניתן לה הקרדיט כיוצרת התסריט (ניתן לה קרדיט רק כתחקירנית ומראיינת).

בית המשפט קבע שהוסכם בין הצדדים כי התובעת תהיה התסריטאית של הסרט וששיסל יהיה הבמאי וכי אכן הוכח בפניו שהתובעת בחרה את הקונספט של הסרט, את החומרים שיכללו בו, בחרה מרואיינים וראיינה אותם, ערכה גרסאות של הסרט - ועבדה כתסריטאית. עוד נקבע על ידי בית המשפט כי קיימת זהות של 80% בין התסריט שיצרה התובעת לבין התסריט שבסופו של דבר הרכיב את הסרט התיעודי- לפיכך בית המשפט פסק שהתובעת היא יוצרת משותפת של הסרט וזכאית לקרדיט כתסריטאית.

בנוסף, התובעת זכתה בפיצוי בסך של 75,000 ₪ (יצוין, כי פסק הדין לא עסק בזכות הכלכלית בסרט אלא רק בזכות המוסרית). במסגרת פסק הדין נקבע, כי סרט תעודה מהווה אף הוא "יצירה קולנועית" שזכאית להגנת חוק זכות יוצרים.

גם סרטים פורנוגרפיים

גם סרטים פורנוגרפיים הוכרו כ"יצירה קולנועית". דוגמא להכרה כזו היא פסק הדין בפרשת הרפז נגד שעשוע ( 1932-07 מיום 29.3.2012) שבמסגרתו אסר בית המשפט על הצגת הסרט הפורנוגרפי "מרותקות לבסיס" במסגרת אתר האינטרנט של הנתבע אשר העמיד לרשות הציבור את הסרט ללא הרשאת היוצרים בעלי הזכויות בסרט. בפרשה מאוחרת יותר הידועה כפרשת סקס סטייל נגד אבוטבול (ת.א. 38541-08-17 מיום 7.8.2018 ) קבע בית המשפט כי אמנם קיימת זכות יוצרים בסרטים פורנוגרפיים, אבל קבע בנוסף כי סרטים כאלה מהווים "תועבה" שהפצתה נחשבת לעבירה פלילית, ועל כן דחה את התביעה ולא העניק לתובעת הגנת על פי חוק זכות יוצרים. על פסק דין זה הוגש ערעור במסגרתו בוטל פסק הדין כנגד ויתור על תביעת פיצויים מהמפר.

עו"ד רקפת פלד, מומחית לקניין רוחני צילום: מיכאל טופיול

ומה קורה בעולם?

ידוע המקרה שעסק בסרט "אווטאר" אשר במסגרתו נדחתה בשנת 2014 תביעה אשר הוגשה על ידי האמן רוג'ר דין שטען כי העולם האקולוגי והחיות הייחודיות שהוצגו בסרט אווטאר הועתקו מציורים שצוירו על ידיו. בית המשפט קבע, כי אמנם קיים דמיון בין יצירותיו של דין לבין הסרט, אולם דמיון זה היה דמיון ב"רעיונות" שאינם מוגנים בזכות יוצרים. כך לדוגמא נקבע, כי הרעיון לצייר דרקון מעופף הוא רעיון מקובל בסרטי פנטזיה ולא ניתן להגן על הרעיון עצמו יו בזכות יוצרים. בנוסף, נקבע כי סרטים רבים מקבלים את ההשראה שלהם מסרטים אחרים, אולם זכויות יוצרים אינן מגנות על רעיונות, אלא רק על אופן הביטוי הספציפי של אותו רעיון.

באופן דומה נדחה בשנת 2019 ערעור שהוגש בעניין הסרט "זוטופיה". באותו מקרה גארי ל. גולדמן, סופר ובמאי הוליוודי ידוע, הגיש תביעה נגד וולט דיסני, בטענה שהסרט זוטופיה מהווה הפרת זכויות יוצרים לסרט שפיתח בשם "לוני" שעסק גם הוא ביצירת חברה של חיות מונפשות. בית המשפט השווה בין שני הסרטים וקבע כי למרות ששני הסרטים מורכבים מבעלי חיים שתכונותיהם נובעות במידה מסוימת מצורתם הפיזית, הרי ששני הסרטים שונים וקיים הבדל בין הדמויות.

מהדוגמאות שפורטו לעיל ניתן להצביע על שתי מגמות מנוגדות. מצד אחד – לאסור על העמדתם של סרטים לרשות הציבור ללא רשות יוצריהם, כל זאת מבלי להיכנס לתוכנם האיכותי או האומנותי של אותם סרטים, ומהצד האחר - ניכרת המגמה לעודד את חופש היצירה ולא לאפשר הגבלה של יצירת סרטים גם אם יש בהם דמיון לסרטים של אחרים וזאת במקרים שבהם אותו דמיון נגזר מהז'אנר של היצירה או מדמיון כללי שנובע מנושא הסרט או מהרעיונות שעומדים בבסיסו.

כותבת המאמר היא עו"ד רקפת פלד , שותפה בגילת, ברקת ושות' מקבוצת ריינהולד כהן, מומחית לקניין רוחני.

אין במידע הכלול לעיל כדי להוות ייעוץ מקצועי מכל סוג שהוא, ובכלל זה ייעוץ משפטי, או תחליף לייעוץ כאמור, ואין להסתמך עליו בעת קבלתה של כל החלטה מכל סוג שהוא.