סין משנה את הכללים עבור ענקיות הטכנולוגיה

בחודשים האחרונים מתבונן העולם על מה שנראה כמו פניית פרסה שמבצע הממשל בסין בכל הנוגע להסדרה של תחום הטכנולוגיה המקומי. באוקטובר נדמה היה שהטריגר לרגולציה הוא היזם המוכר והעשיר ביותר בסין, מייסד עליבאבא, ג'ק מא. בנאום שנשא אותו חודש, ביקר מא בפומבי את הבנקים הסיניים ודימה את התנהגותם לבתי עבוט עם אובססיה לסיכון מינימלי. כבר למחרת הוא זומן לפגישה עם נציגי הממשל, ומיד אחריה הוכרז כי ארבע רשויות רגולטוריות יתחילו לחקור את פעילות החברה.

מא ירד למחתרת והנפקת הענק של זרוע הפינטק של עליבאבא, ANT, שהייתה צפויה לגייס 34.5 מיליארד דולר לפי שווי של 280 מיליארד דולר, נדחתה בחצי שנה. בדצמבר אנט קיבלה "תוכנית תיקון" מקיפה מהרגולטור ובה תקנים וסטנדרטים נוקשים יותר לפעילותה כמלווה, כאלה שצפויים להשפיע משמעותית על הכנסותיה. אבל אנט לא לבד, באוקטובר פרסם הרגולטור הסיני לראשונה טיוטה לחוק הגנת מידע אישי, שמטרתה להסדיר את האופן שבו חברות מעבדות נתוני משתמשים. בנובמבר, ממש בערב יום הרווקים הסיני שהוא יום המסחר המקוון העמוס ביותר במדינה, פרסם המנהל הממלכתי של סין להסדרת שוק (SAMR) מסמך המפרט תקנות חדשות בנושא הגבלים עסקיים לריסון ענקיות המסחר המקוון. בתגובה מחק מגזר הטכנולוגיה בסין 290 מיליארד דולר באותו היום.

"מה שרואים על פני השטח נראה כמעט רנדומלי", אומרת ל"כלכליסט" אנג'לה זאנג, פרופסור למשפטים ומנהלת המרכז למשפט סיני באוניברסיטת הונג קונג, "אומנם פעילות האכיפה של ההגבלים העסקיים הוצתה על ידי ההנפקה הכושלת של אנט, הנאום מעורר המחלוקת של ג'ק מא וגישתו הלא צייתנית לרגולטורים הפיננסיים, אבל המציאות הכלכלית שמאחוריה דומה מאוד לזו שבארה"ב: ענקיות הטכנולוגיה הופכות לשחקניות משמעותיות יותר ויותר בחיי היומיום והן ריכוזיות מאוד. למעשה, הן יותר ריכוזיות מארה"ב. המתח תמיד היה שם, בעיית ההגבלים תמיד הייתה שם, היינו צריכים נקודת מפנה קטנה כדי שהדברים יקרו".

האקוסיסטם של חברות האינטרנט בסין נשלט על ידי קומץ חברות ענק, ביניהן עליבאבא, טנסנט, באידו ו־JD.com. הקבוצה המצומצת הזו מחזיקה ברשת סבוכה שדרכה היא שולטת בכל פינה של הכלכלה הדיגיטלית במדינה: מאפליקציות תשלומים ומסרים, דרך שירותי נסיעות ומיקרו הלוואות ועד טלא־רפואה, ביטוחים ומסחר מקוון. רק לעליבאבא יש 881 מיליון משתמשים פעילים, יותר ממחצית האוכלוסייה הסינית. מצב זה יצר תרעומת ציבורית ועסקית גדלה סביב פרקטיקות כמו חיוב עסקים קטנים בהסדרים בלעדיים ואפליה בין לקוחות, ולכן הכללים החדשים מכוונים במיוחד אליהן.

מייסד ומנכ"ל עליבאבא ג'ק מא צילום: עמית שעל

זהו שינוי מדיניות חד אחרי שנים של פיקוח רופף על חברות הטק מצד הממשל, שרצה לראות אותן צומחות ומהוות תחרות למתחרות מהמערב. בסין אין מסורת של הגבלים עסקיים: החוקים בנושא נכתבו רק ב־2008 ובכל מקרה כוונו בעיקר לחברות זרות. הריכוזיות התאגידית שירתה את צרכי המשטר לא רק בביסוס סין כמעצמה טכנולוגית, אלא משום שהיא העניקה לו צינורות אספקת מידע עצומים על הרגלי הצריכה, התנועה והתקשורת של הציבור הסיני.

"אין ספק שהגאו־פוליטיקה היא אחת הסיבות שהממשל רוצה לראות את מגזר הטכנולוגי צומח", מסבירה זאנג, "ברור שזה לא האינטרס של הממשלה לראות את המשקיעים הזרים זורקים את כל מניות עליבאבא, ולכן היא מנסה גם להרגיע את השוק ולשדר אותות חיוביים, כמו להבטיח שקיפות בחקירת אנט. זה איזון עדין בין שני צרכים - מצד אחד להבטיח צמיחה כלכלית ולטפח ענקיות טכנולוגיה שיכולות להתחרות עם אלה של ארה"ב, אך בד בבד לשמור על החברות האלה בשליטתם".

חלק ממגמה עולמית

סין לא פועלת בריק. המאמץ לרסן את ענקיות הטכנולוגיה הוא היום פרויקט בינלאומי, אם כי לא מתואם. בחודש שעבר הציגה נציבות האיחוד האירופי שתי הצעות חוק שנועדו לסייע לה לפקח על הכלכלה הדיגיטלית. אחת נועדה להגן על המשתמשים ואילו השנייה לשמור על התחרות, והפרתן יכולה לגרור קנסות של עד 10% מההכנסות העולמיות השנתיות. "שתי ההצעות משרתות מטרה אחת: להבטיח לנו כמשתמשים גישה למבחר רחב של מוצרים ושירותים בטוחים ברשת ולהבטיח שעסקים יוכלו להתחרות באופן חופשי והוגן באופן מקוון בדיוק כפי שהם עושים במצב לא מקוון", אמרה נציבת התחרות של האיחוד, מרגרט וסטגר. במקביל הציגה בריטניה את "חוק הנזקים המקוונים", שמטיל קנסות דומים על חברות שלא נוקטות באמצעים קונקרטיים למנוע התפשטות של תכנים לא חוקיים או מזיקים. כך, לראשונה, מידע מוטעה או לא חוקי שיופץ ברשתות החברתיות יהיה תחת סמכותו של הרגולטור.

נתחי השוק של ענקיות הטכנולוגיה המובילות

מי שמפגרת במרוץ הרגולטורי היא דווקא ארה"ב. על אף שבמדינה הבינו מזמן שאובדן השליטה על ענקיות הטכנולוגיה פוגע בסדר החברתי, הפוליטי והכלכלי, והקריאות לפירוקן כבר הפכו לשגרה, המחוקקים לא עושים דבר. הפעילות הראויה לציון היחידה היא תביעת הגבלים עסקיים נגד גוגל, אבל זו מתרחשת בבית המשפט ולא במישור החקיקתי ולכן לא צפויה לשאת פרי בשנים הקרובות. "סין בוחנת את מה שהשחקניות הללו עושות", מציינת זאנג, "זה שהן מנסות עכשיו לרסן את ענקיות הטכנולוגיה נותן לה לגיטימציה לעשות אותו הדבר".

כמובן שהממשל הסיני לא זקוק לאישור חיצוני כדי לפעול, אך המהלכים מחדדים את הצורך לווסת את פעילות ענקיות הטכנולוגיה בהקדם. בבייג’ינג צופים במחוקקים האמריקאים מאבדים שליטה על הענקיות אצלם וממהרים להבטיח שהחברות המקומיות יפעלו תמיד לפי הכללים והתקנות, ובעיקר ישרתו את האסטרטגיה של המפלגה הקומוניסטית. בהעדר חירויות חברתיות ופוליטיות רבות, המפלגה בסין יכולה לכופף את האזרחים והעסקים הפרטיים, גדולים כקטנים, לרצונותיה ולמטרותיה. במובנים אלו, חקיקת הגבלים עסקיים ויישומם קלים ומהירים הרבה יותר מאשר במערב.

לחצים מבית

אחד המניעים העיקריים לרגולציה המאומצת הוא הרצון למשוך השקעות זרות למדינה אשר מחייבות שקיפות והסדרה שתבטיח סביבה תחרותית. סין כבר קוטפת את פירות ההצלחה בתחום: לפי נתונים שהציגה ועידת האו"ם לסחר ופיתוח (UNCTAD) השבוע, סין, לראשונה בהיסטוריה ותוך שהיא מדיחה את ארה"ב, הייתה יעד ההשקעות הזרות החדשות המוביל בעולם. סך הכל זרמו אל המדינה 163 מיליארד דולר ב־2020, עלייה של 4% לעומת 2019. מגזר הטכנולוגיה הסיני לבדו זינק ב־11%. מספרים אלו עומדים בניגוד גמור למגמה העולמית והאמריקאית שחוו נפילה תלולה של 42% ו־49% בהתאמה לעומת 2019.

אבל סיבה נוספת לשינוי היא דווקא הקשיים הפנימיים במדינה. סין אומנם דיווחה על צמיחה של 2.3% בתוצר ב־2020, מה שהפך אותו לאחת המדינות הבודדות שהכלכלה שלהן צמחה למרות המגפה, אך זו לא התפזרה באופן שווה. במהלך הקורונה נוצרו 257 מיליארדרים חדשים במדינה, מרביתם הודות להנפקות הטכנולוגיה. לפי דו"ח של Hurun, שעוקב אחר העושר בסין, זוהי הצמיחה המהירה ביותר במספר המיליארדרים בסין אי־פעם. למעשה, בשנת המגפה נוצרו יותר מיליארדרים חדשים בסין מאשר בכל חמש השנים הקודמות יחדיו, והיום האחוזון העליון מחזיק בנתח גדול יותר של העושר במדינה מאשר כל ה־50% התחתונים.

פערים מעמיקים אלו משתקפים היטב בפעילות הכלכלית הצרכנית בסין: בעוד שהמכירות הקמעונאיות ירדו ב-3.9% לעומת 2019 ושיעורי החיסכון לא מפסיקים לעלות מאז פרוץ המגיפה, שוק מוצרי היוקרה בסין זינק בפרעות ב-50% בתופעה שכונתה "בזבוז נקמה". לפי חברת הייעוץ Bain & Company סין מהווה היום 20% משוק היוקרה העולמי.

ענקיות הטלקום הסיניות צילום: בלומברג

חלק מהסיבה לצמיחה הלא שוויונית נובעת ממדיניות הטיפול במגפה של הממשל שהחליט לתמרץ את העסקים במקום להעניק מענקים ישירות לאזרחים. "ההתאוששות הכלכלית הייתה לא אחידה במגזרים שונים", מסביר ל"כלכליסט" סונג חואו דזה, חוקר במכון פולסון המתמקד ביחסי ארה"ב־סין, "יש שתי סיבות: מגזרי השירותים הושפעו הכי הרבה והתאוששו הכי פחות, ומשום שבמגזרים אלו עובדים מרבית בעלי ההכנסה הנמוכה, הדבר תרם להגדלת פער ההכנסות. בנוסף, משקי בית סיניים בוחרים לחסוך יותר מאז הסגר הראשון ושיעור חיסכון גבוה מחליש את הצריכה. לעומת זאת, השקעות ופעילות בתעשייה נהנו ישירות מתוכניות הגירוי והצליחו להתאושש מהר יותר".

ההתאוששות הלא אחידה הצטרפה לפיזור העושר הלא שוויוני מהשנים האחרונות ואלה הביאו את הסלידה הציבורית מהמעמד העמיד ואת חוסר שביעות הרצון הציבורית מהכיוון אליו נעה הכלכלה הסינית לשיאים חדשים. החרדה הממשלתית מפני חוסר שקט חברתי הפכה את ריסון הענקיות לבלתי נמנע.

נשק פוליטי

סונג מציין כי בבייג'ינג מעוניינים להכניס עוד תחרות למשק המקומי, כש"העדיפות הראשונה היא בקרב המונופולים הטכנולוגיים". לא רק בגלל המצוקה הפנימית, מדגישה זאנג, "הגבלים עסקיים יכולים לשמש ככלי נשק כלכלי למאבק בסנקציות אגרסיביות של ארה"ב. זה תחום חקיקה שמאפשר לממשלה להפעיל פיקוח חוץ־טריטוריאלי על עסקים זרים". כך, למשל, עסקת קוואלקום לרכישת NXP תמורת 44 מיליארד דולר עליה הוכרז ב־2016 עוכבה על ידי הרשויות הסיניות בגלל בעיות במו”מ על סחר בין סין לארה"ב. ביולי 2018 השתיים החליטו לסגת מהעסקה. "הגבלים עסקיים הוא כלי עוצמתי מאוד שניתן להשתמש בו כקלף מיקוח במהלך מו”מ של הסכמי סחר או נגד סנקציות אחרות של ארה"ב. לפעמים רואים שכשארה"ב מנסה להטיל סנקציות על וואוי סין אגרסיבית מאוד בתגובה ומאיימת להשתמש בחוקי הגבלים עסקיים כדי לחקור את אפל או את קוואלקום", מפרטת זאנג.

אבל חוקי הגבלים עסקיים יכולים לשמש גם לאיתות חיובי. כך למשל רכישת Acacia המייצרת רכיבים אופטיים על ידי סיסקו, עליה הודיעו עוד ביולי 2019. ממשלת סין עיכבה את אישור העסקה על רקע ההסלמה במלחמת הסחר, אך בשבוע שעבר, ממש אחרי שג'ו ביידן הושבע לנשיאות, ניתן האישור. "כל הדברים הללו נזילים מאוד ותלויים בעליות ומורדות של מערכות היחסים” אומרת זאנג. “ברור כי סין מנסה לשלוח איתותים חיוביים, לפחות בתחילת הקדנציה של ממשלת ביידן, שהיא אינה אויבת".