עם סטיוארט וקלייר במונית
כך הפעיל כתב "כלכליסט" את אפלקציית ויה בניו יורק והגיע בתוך 20 דקות בחברת עוד 3 נוסעים ליעדו, הרבה פחות מנסיעה באוטובוס
בוקר בניו יורק, שעת השיא. אני עושה את דרכי למידטאון באוטובוס מהשדרה החמישית לרחוב 91 פינת יורק - נקודה שנמצאת רחוק מכל תחנת תחתית עד כי אוטובוס הוא אפשרות נוחה יחסית. הנסיעה אורכת כ־50 דקות, למרות המרחק הקצר. בנקודה הזו אני מעלה את אפליקציית Via ומזמין מונית שירות. מאחר שמאות המוניות של ויה מסתובבות סביב אותם המקומות - אפר איסט סייד, אפסט ווסט סייד והמידטאון - אין בעיה לתפוס אחת.
אני מקבל הוראות: ללכת לבית הקפה הסמוך. המונית מגיעה בתוך דקה וחצי. ויה מחזיקה במפה הכוללת את כל העסקים הנמצאים בכל אזורי הכיסוי שלה, והאלגוריתם שלה יודע לקבוע נקודת מפגש מתאימה בין הנוסע המזמין לבין המכונית המסחרית.
אני עולה על רכב מסחרי שחור ומרשים מסוג שברולט סברבן, וחולק את הנסיעה עם סטיוארט, מתכנת שגר קרוב לנקודת האיסוף שלי. הוא משתמש בוויה כבר כמה חודשים מדי בוקר כשלא מתחשק לו ללכת עד לתחנת הסאבוויי. "התחתית רחוקה מכאן וממקום העבודה שלי", הוא אומר. "אני יכול ללכת דקות ארוכות לתחתית וממנה למשרד, אבל בשעות השיא התחתית צפופה מאוד ולא נעימה. כאן אתה משלם יותר, אבל מקבל הסעה מהבלוק שלך לבלוק של המשרד”.
המסלול שלנו משתנה לפתע ומתארך בכמה בלוקים כדי לאסוף נוסעת שהאפליקציה חישבה שכדאי לאסוף אותה מהשדרה השנייה פינת רחוב 73. קלייר עולה ומצטרפת לשיחה הקבוצתית. זו נסיעתה הראשונה בוויה. היא שמעה עליה מאביה, איש עסקים, שהמליץ בחום. היא נהגה לקחת מדי פעם שירות של אובר למרכז העיר, אבל הבינה שוויה תחסוך לה שני שלישים במחיר. אחרי קלייר עולה נוסע נוסף ושלושתנו מצטופפים בספסל האחורי. ארבעה נוסעים בסך הכל.
הנהג ג'ימי מספר שבחר לנהוג בוויה ולא באובר בגלל היציבות שהיא מספקת: "באובר ההכנסה תלויה במספר הנסיעות שעשית ואתה מקבל עמלה על כל נסיעה. בוויה אתה מקבל שכר קבוע של 33 דולר לשעה". יש לו ברכב ארבעה מושבים לנסיעה ועוד שלושה לחפצים האישיים; החברה משכנעת אותו להוריד את המושב הצמוד לדלת הכניסה הצדדית כדי לאפשר מעבר של נוסעים גם למושבים האחוריים ובכך להגדיל את מספר הנוסעים שהוא יכול להעלות.
זמן הנסיעה: 20 דקות. עמדנו בכמה רמזורים, אבל הנסיעה לא היתה נוראית כמו באוטובוס בדרך לאיסוף.