תיאוריית הקשר: ועדה ריקה מתוכן (טלוויזיוני)

תעשיית הטלוויזיה בישראל פועלת תחת שתי מגבלות ברורות: פיקוח הדוק יחסית, וקהל צופים מוגבל. כשרמת הפיקוח על הערוצים היא מהגבוהות בעולם, ומנגד מספר משקי הבית הצופים הוא בקושי 1.6 מיליון, אין פלא שהתעשייה מתקשה לייצר רווח. חוץ מהערוצים המסחריים, גם גופים דוגמת HOT ו-yes, שהמודל העסקי שלהם בנוי על תשתיות עצמאיות, אינם מצליחים לייצר רווח סביר לבעלי המניות שלהם.

הסדרה (רגולציה) נכונה מבוססת על האיזון הדק שבין האינטרס הציבורי ובין הצרכים הכלכליים של חברות עסקיות. לאחר שנים של הפסדים בערוץ 10,

מי מפחד מערוץ 2

ההסדרה הנוכחית אינה פועלת בהכרח לטובת הצרכן. חברות הכבלים והלוויין נאלצות למכור חבילות בסיס רחבות במחיר גבוה יחסית, שכן הן אינן יכולות למכור פרסומות. מנגד, הרגולטור מגביל את התחרות בתחום הפרסום לדואופול: ערוץ 2 ו-10. מצב זה יוצר מחירי פרסום גבוהים יחסית, שמתגלגלים בסופו של דבר לפתח הצרכן הסופי.

ההסדרה ההדוקה גם מגבילה את היצע התוכן, שכן היא פועלת כשומר סף שמחליט מי ישדר, מה יהיה הרכב התכנים וכמה זמן הוא יחזיק בזיכיון. כמו כן, היא גורמת לריכוז כוח ההשפעה בידי מעטים.

ריבוי גופי הפיקוח, ובעיקר ההפרדה בין הרשות השנייה למועצת הכבלים והלוויין מנעו עד כה רפורמה מקיפה בתחום. ללא ראייה רוחבית וללא הסמכות הנדרשת אף רשות לא תגיע לפתרון כולל. הוועדה שעליה הכריז אטיאס לפני שבועיים היא צעד ראשון בכיוון הנכון.

עם זאת, מסתמן כי המשרד נמנע מטיפול בנדבך חשוב מאוד של הבעיה. כפי הנראה, לא תדון הוועדה בשאלה אם לעבור ממשטר של זיכיונות בערוצים המסחריים לרישיונות קבועים. לא ברור מה התשובה לשאלה זו צריכה להיות, אך ברור כי הגיע הזמן לדון בנושא זה, בייחוד לנוכח הבעיות שהתעוררו באחרונה עם השיטה הקיימת של הזיכיונות - שאפילו ברשות השנייה חלוקים לגביה.

אך במשרד התקשורת כנראה חוששים מעמדת הוועדה, שצפויה להתמקד רק בזווית המקצועית. המעבר מזיכיונות לרישיונות צפוי להרחיב את התחרות, אך מנגד יעורר את זעמם של זכייני ערוץ 2, ששילמו 300 מיליון שקל תמורת חלקם בדואופול עד 2015. כמו בכל רפורמה אמיתית, גם רפורמה בתחום השידורים תחזק את הגופים הקטנים על חשבון השליטה של הגדולים. לשם כך צריך איש ציבור חזק במיוחד. יש כיום מעט ח"כים שיסכימו להתנגח עם ערוץ 2.

הכל קשור

מי שרוצה לפתור את בעיית השידורים בישראל לא יכול לטפל רק במה שנוח לו. לא ניתן להוזיל את חבילת הבסיס בכבלים או להשיק רשת טלוויזיה דיגיטלית קרקעית ללא פתרון בעיית הפרסום בכבלים. לא ניתן לתת לכבלים לפרסם ללא הרחבה מבוקרת של התחרות בתחום הטלוויזיה המסחרית. לא ניתן להרחיב את התחרות ללא מתן פיצוי או הקלות לערוצים המסחריים. לא ניתן להקל על הערוצים ללא בחינה מחודשת של מדיניות הזיכיונות. הכל קשור. הוצאה של גורם חשוב אחד מהמשוואה עשויה לייתר לחלוטין את מסקנות הוועדה.

אין ספק שיש להפר את האיזון הנוכחי בשוק השידורים, אך ברור שהדבר חייב להיעשות בהדרגה. כבר היום מתמודד שוק זה עם די גורמי אי־ודאות, כגון עליית האינטרנט כמדיום אלטרנטיבי, ההשקה הצפויה של טלוויזיה דיגיטלית קרקעית והמאבק של הערוצים 9 ו־24 להיכלל בחבילה זו. גם חוסר הוודאות הכלכלי משחק תפקיד חשוב, ולכן הרפורמה חייבת להיות רגישה לצרכים של השחקנים הקיימים, אך עם זאת אמיצה דיה כדי לשנות את המצב הקיים.

הצורך ברפורמה מקיפה בתחום השידורים מעלה שוב את החשיבות המכרעת של רשות תקשורת שתרכז תחתיה סמכויות רגולציה כוללות בתחום, אך תימנע משיקולים זרים, אשר מאפיינים לעתים החלטות של אנשי ציבור.