$
אורי טל טנא

גם בישראל צריך להזרים הון לבנקים

אף שכרגע אין סכנה לקריסת בנקים בישראל, יש חשיבות גדולה לשמירה על יציבותם. אחד הפתרונות האפשריים הוא רכישה ממשלתית של חלק ממניות הבנקים, שתגדיל את הונם העצמי

אורי טל טנא 08:0112.11.08
המיתון הצפוי בשנת 2009 הוא כבר עובדה קיימת. השאלות שנותרו פתוחות הן מה יהיה עומקו וכמה זמן הוא יימשך.

קריסת חלק מהותי מהמערכת הפיננסית בארצות הברית ובאירופה ואיבוד האמון במערכת הפיננסית העולמית הם הגורמים למיתון הקרוב, כאשר תהליך השיקום יארך זמן רב.

 

העולם

כולו נערך למיתון ממושך, ודווקא הציפיות למיתון מגבירות את ההסתברות שאכן ניכנס אליו. כזו היא הכלכלה: מערכת של ציפיות המגשימה את עצמה. את הציפיות עצמן קשה לשנות - אלו נובעות מהפסיכולוגיה האנושית, אבל פעילות כלכלית נכונה יכולה להקטין את עוצמת המיתון הצפוי. כדי שפעילות זו תהיה אפקטיבית, היא חייבת להתבצע כבר עכשיו, בשלבי המיתון הראשונים.

 

סימני המיתון, המזכירים בחלקם את אלה של השפל הגדול של 1929, מחזירים את הדיון אל התיאוריה

הכלכלית של ג'ון קיינס. קיינס הצביע על כך שבתנאים מסוימים היקף התוצר נקבע על ידי הביקושים לו ולא כתוצאה משיווי משקל בין הביקוש להיצע, והמיתון העולמי של 2009 מחזיר את המשק לתנאים אלה.

 

כיום בבורסה יש בעיקר היצע, כאשר המשקיעים מוכרים את תיקי איגרות החוב הקונצרניות והמניות, ולכן אין הנפקות חדשות. כך, גם מימון מחו"ל בעייתי בימי משבר עולמי. המקור המרכזי לאשראי יישאר אשראי בנקאי, אך גם בתחום זה צפוי צוואר בקבוק. מרבית הבנקים בקושי יעמדו ביחס הלימות ההון הנדרש לסוף שנת 2009 - 12%, בעקבות הירידה הצפויה ברווחיהם שתפגע בעלייה בהון העצמי של הבנקים. לכן, גם הבנקים צפויים לגלות זהירות יתר בחלוקת האשראי.

 

הירידה הצפויה בהשקעות היא הסימן הראשון למיתון הצפוי בישראל, ועומק הירידה בהשקעות הוא זו שתקבע את משך ועוצמת המיתון.

 

פגיעה בצריכה הפרטית

 

שני גורמים מהותיים צפויים לפגוע בצריכה הפרטית: הראשון הוא העלייה הצפויה באבטלה, כאשר העובדים שייפלטו ממעגל העבודה צפויים להקטין תצרוכת. גם אלה שחוששים למעמדם בעבודה עלולים להקטין את הצריכה הפרטית כבר עתה, כדי לשמור על חסכונות. הגורם השני הוא הירידה בערך תיק ההשקעות של הציבור. בעקבות ירידות השערים בבורסה לחלק גדול מהציבור יש כעת פחות כסף בתיק ההשקעות, ולכן אותם משקיעים צפויים להקטין את התצרוכת.

 

לירידה בהשקעות ובצריכה הפרטית יש נטייה להעמיק את עצמה. עם החרפת המיתון, אובדים עוד מקומות עבודה והתצרוכת ממשיכה לצנוח - מה שמגדיל את הצורך של העסקים הקיימים בצמצום הוצאות. היצוא צפוי לקטון בעקבות המיתון הצפוי בעולם המערבי, שיפגע בביקוש לסחורה ישראלית, וכבר מתחיל להראות סימנים של ירידה. השילוב של ירידה בהשקעות וקיפאון בצריכה הפרטית וביצוא, הוא שיוביל את המשק הישראלי למיתון הקרב ובא.

 

הפתרון הקיינסיאני

 

הפתרון שהציע ג'ון קיינס למיתון היה הגברת ההשקעה הממשלתית בפרויקטים רבים, שתעלה את התוצר באופן ישיר, וכן העלאת רמת התעסוקה והתצרוכת של הפרטים שיחזרו לשוק העבודה. פתרון זה יושם חלקית במסגרת ה"ניו דיל" במאה שעברה, אך יש מחלוקת רבה בנוגע למידת הצלחתו.

 

הבעיה המרכזית של הגברת ההשקעה הממשלתית בפרויקטים היא דחיקה החוצה של השקעות הסקטור הפרטי, מאחר שהשקעה אחת באה על חשבון אחרת, וכך נמנעת עלייה בהשקעה המצרפית. בעיה נוספת היא שהשקעה זו, גם אם אינה ממומנת על ידי מסים, מגדילה את ההתחייבויות של הממשלה. בעת מיתון יש ירידה בהכנסות המדינה ממסים ועלייה בהוצאות המדינה בגין תשלום דמי אבטלה והבטחת הכנסה, ולכן הגירעון הממשלתי גדל. הרחבת ההשקעה הממשלתית בתנאים אלה תגדיל עוד יותר את הגירעון הממשלתי, והציבור יפנים שגירעון זה ייסגר בעתיד באמצעות גביית מסים נוספים. כמובן, במציאות שבה ההווה נקבע על פי הציפיות לעתיד, לצפי להעלאת מסים יש השפעה של הפחתת תצרוכת בהווה - בדיוק ההפך ממטרת המהלך המקורי.

 

מרבית ניסיונות העבר של פרויקטים ממשלתיים שנועדו להפחית אבטלה השיגו תוצאות מוגבלות ביותר. לגורמים של דחיקת השקעות ותצרוכת נוסף ניהול בזבזני, אינטרסנטי ולא יעיל של הממשלות השונות. אלה גרמו לכך שחלק גדול מההשקעה הציבורית הגיע לכיסם של מקורבי השלטון ומערכת הפקידות הציבורית, ולא להרחבה אמיתית של שוק העבודה בעבודה יצרנית. גם מרבית הפרויקטים הממשלתיים במסגרת ה"ניו דיל" בעת השפל הגדול נכשלו ולא הובילו ליציאה מהמיתון העמוק במשך עשור שלם.

 

מיתון בישראל

 

מחלקות המחקר של בנק ישראל ושל משרד האוצר מצויות במעקב צמוד אחר הסימנים למיתון המתקרב, כאשר המודלים של מחלקות אלו מנסים לבחון עד כמה מחנק האשראי צפוי לפגוע בהשקעות, עד כמה לירידות השערים בשוק ההון צפויה השפעה על התצרוכת הפרטית, ועד כמה המיתון העולמי יפגע ביצוא. מחלקות אלו מעדכנות כלפי מטה את תחזיות הצמיחה לשנת 2009 ככל שהמשבר העולמי מחריף.

 

התחזית הנוכחית של בנק ישראל עומדת על צמיחה של 2.7% בשנה הבאה - עלייה זניחה בתוצר לנפש. יש הטוענים שהערכות אלו מוטות כלפי מעלה, מאחר שבנק ישראל מנסה להימנע מיצירת ציפיות למיתון עמוק שיגשימו את עצמן.

עוצמת המיתון העולמי הצפוי והעובדה שהוא נוצר בעקבות מחנק אשראי, גורמות לכך שתופעת דחיקת ההשקעות של ייזום ממשלתי תהיה פחותה, שכן כמות ההשקעה הפרטית הצפויה בשנה הבאה תהיה נמוכה.

 

ההשקעה הממשלתית היא דרך אפשרית (אם כי לעתים קרובות לא יעילה) להגדיל את הביקושים המצרפיים לקראת מיתון עמוק. בתקופות צמיחה יהיו להשקעה זו בעיקר השפעות שליליות של פגיעה בהשקעות פרטיות ובתצרוכת, אבל היא לא פותרת את הצורך המיידי - התמודדות עם מצוקת האשראי הצפויה.

 

המדיניות המוניטרית של בנק ישראל משפיעה על היצע הכסף הנזיל, אבל ההשפעה שלה על ההשקעות פחותה. השקעה דורשת אשראי לכמה שנים, ואשראי זה תלוי ביכולת הגופים הפיננסיים לספק אשראי. לכן, גם ההשפעה של המדיניות המוניטרית על צמצום המשבר היא מוגבלת, בעיקר לאחר שהריבית כבר הורדה אל רמות של שפל היסטורי.

הפתרון היעיל למחנק האשראי לא יגיע מאשראי ממשלתי אלא מחיזוק היכולת של המערכת הבנקאית לספק אשראי.

 

הבנקים מנסים לעמוד ביחס הלימות הון של 12% בסוף שנת 2009, כדי לעמוד בדרישות הפיקוח על הבנקים. כיום רק בנק לאומי עומד ביחס זה. המשבר הפיננסי הנוכחי ממחיש את החשיבות בשמירה על יחס הלימות ההון כדי להבטיח את יציבות הבנקים, ולכן רצוי שהפתרון לא יהיה מורכב מהרשאה שלא לעמוד ביחס הלימות ההון הנדרש או מהקלות בתנאי השגתו. הפתרון הרצוי הוא הגדלת ההון העצמי של הבנקים.

 

גורדון בראון, ראש ממשלת בריטניה, היה הראשון שהוביל לרכישה ממשלתית חלקית של מניות הבנקים הבריטיים - אחד המהלכים המהותיים בייצוב המשבר הנוכחי, שנבע מחשש אמיתי ומיידי ליציבות הבנקים. הפתרון הבריטי מתאים לבעיה העכשווית בישראל, למרות השוני בין הבעיות. בשלב זה של המשבר אין סיכון מיידי לקריסת בנק בישראל, או לפחות כך הציבור מעריך. לכן מטרת הזרמת ההון היא הרחבת היכולת של המערכת הפיננסית לתת אשראי ללא חשש ליציבות המערכת הפיננסית.

 

המדינה יכולה להציע לבנקים לרכוש כ־15% ממניותיהם במחיר השווה למחיר הממוצע שבו המניות נסחרו בבורסה בחודש האחרון. הרכישה תהיה של מניות חדשות, ולכן ההון העצמי של הבנקים יעלה בעקבות הרכישה הזו בכ־10% ויחס הלימות ההון של מרבית הבנקים יטפס אל מעל ל־12%. הצעת הרכש לא תהיה של מניות שליטה, אך היא תכלול הגבלות על מתן הדיבידנד בשנתיים הקרובות. לבנקים תהיה אופציה לרכוש בחזרה את המניות בעוד חמש שנים במחיר נקוב הגבוה בכ־60% מהמחיר הנוכחי (ללא התאמות דיבידנדים, כדי להפחית עוד יותר את המוטיבציה של הבנקים לחלקם).

 

לא מדובר במהלך הלאמה של הבנקים, שמבנה השליטה בהם לא ישתנה. מדובר בהזרמת הון שתאפשר מתן יעיל של אשראי, במקום זה שנמנע בעקבות ירידת ההון שנגרמה מהפסדי הבנקים על נגזרים פיננסיים בשנתיים האחרונות ומההפסד הצפוי מהחובות המסופקים על האשראי שניתן בשנים האחרונות. למהלך זה תהיה השפעה בעיקר אם ייעשה בשלב מוקדם של המיתון, אז עוד ניתן למזער את התופעות השליליות באמצעות מהלכים כלכליים.

 

הכותב הוא כלכלן בחברת הייטק

 

בטל שלח
    לכל התגובות
    x