מתבונן על העולם החדש: מגיפת טוויטר
twitter הוא שירות חינמי שנולד לפני יותר משנתיים, ומאפשר למנוייו לפרסם הודעות קצרצרות שנשלחות מהטלפון הסלולרי, המייל או האתר. הטוויטר עוד לא נתפס בישראל, אך המגיפה עוד תגיע גם לחופינו
מפתיע שמגיפת טוויטר עוד לא כבשה אותנו. לרוץ לספר לחבר'ה הוא הרי מנהג ישראלי ידוע. אנחנו גומרים יותר מהר, ורצים לספר. אנחנו מספרים הרבה, ויותר. שיחות ה"מה נשמע? איך הולך? מה חדש? מה העניינים?" פופולריות אצלנו במיוחד, כמין מומנטום שלא מסתיים. כולם מעדכנים את כולם כל הזמן,
twitter הוא שירות חינמי שנולד לפני יותר משנתיים, ומאפשר למנוייו לפרסם הודעות קצרצרות (עד 140 תווים). ההודעות האלו הן בדרך עדכונים מחיי המנויים, שנשלחים מהטלפון הסלולרי, המייל או האתר. הם מופיעים בדף הבית של כל מנוי, אבל יכולים להגיע גם לעמוד הפייסבוק שלו, למיילים של חברים או כהודעות טקסט לטלפונים שלהם. אינספור העדכונים האלה - tweets, ציוצי ציפור - מאפשרים לכותב לקטלג את עצמו, לסדר את עצמו בארכיון נוסלגי, ומאפשרים לחברים להציץ.
קבלת הפנים לטוויטר היתה צוננת למדי. רבים, ואני ביניהם, הביעו ספק בנוגע לצורך בשירות חדשני כזה והשמיעו חששות בנוגע לעתיד המיזם. נכון, היה ברור שנבנים כאן גשרים חדשים: בין האינטרנט לטלפון הסלולרי, ובין התקשורת הקצרצרה, ה־SMSית, להשתפכות של עולם הבלוגים. אבל מעטים חזו כמה איתנים יהיו הגשרים האלה, וכמה מאוכלסים בצפיפות. רובנו היינו קטני אמונה, וגם המודל העסקי של השירות היה חידה.
והנה, דווקא עכשיו, בעצם ימי המשבר הכלכלי, נרשמת המראה: בחודשים האחרונים חלה צמיחה מטאורית בתשומת הלב שלה זוכה טוויטר, וזינוק אדיר במספר המנויים. אנחנו עדים עכשיו לנקודת מפנה, לנהירה המונית אל השירות הזה. כיום יש לו כ־6 מיליון מנויים - חלק ניכר מהם הצטרפו רק בחודשים האחרונים. החודש זינק טוויטר ממקום 22 למקום 3 ברשימת הרשתות החברתיות המובילות. אין ספק שזוהי נקודת פיתול בעקומת האימוץ של השירות, שנראית עכשיו תלולה מאוד. בנוגע למודל העסקי, בעלי טוויטר כבר דחו כמה הצעות רכישה שהתבססו על הערכות שווי מכובדות. מעניין יהיה לראות אם ומתי יגזרו לבסוף את הקופון השמן.
שירותים חדשים עונים בדרך כלל על צורך קיים. הטלפון נולד כדי לאפשר יצירת קשר מהירה. ויקיפדיה מציעה אנציקלופדיה חינמית נגישה. הטוקבק נותן לאנשים הזדמנות לפרוק תסכולים ולהביע דעות. הטוויטר, על פניו, הציע סוגת תקשורת חדשה לגמרי, ומאז הוא רק מייצר עוד ועוד שירותים נלווים - חלקם עונים על צרכים ישנים וחלקם ממציאים כלים חדשים.
האתר מאפשר, למשל, מיקרו־בלוגינג - כתיבת בלוגים בלי המלל והחפירה. קצר וקולע; מה שהיו קוראים פעם בצבא צצ"ק (צחוק צבאי קצר) או "חדל קשקשת ברשת". ברחבי האינטרנט אפשר למצוא עוד אפליקציות: tweetdeck מאפשר לעקוב אחר ציוציהם של מנויים רבים במסך אחד מרוכז; tweetmeme ו־retweet מזקקים את התכנים הבולטים, הנפוצים או המעניינים ביותר; twitgroups מנהל קבוצות של מצייצים ומצויצים; twitterfeed מקשר ל־RSS; twellow מאפשר לחפש מנויים לפי תחומי עניין או מיקום; stocktwits מאפשר מעקב מצויץ אחר מניות; השדכן המצויץ MrTweet מזין טוויטרים שמתאימים להעדפות שלך; TweetLater מאפשר לתזמן ציוצים דחויים. ויש עוד, עוד, ועוד.
אחד משירותי הלוואי הפופולריים ביותר ניתן ב ־ twitpic.com, ובאמצעותו אפשר להשתמש בטוויטר כדי להפיץ תמונות. אפשר לשלוח תמונות ישירות מהטלפון הסלולרי, היישר אל הצפרים שעוקבים אחריך - וגם למערכת שמציגה את התמונות על גבי מפה של העולם. לפני כחודש, כשמטוס נוסעים נחת נחיתת אונס בנהר ההדסון, ההודעה הראשונה על האירוע הופצה באמצעות תמונה מ־twitpic. לפני כשבועיים התגלעה מתיחות פוליטית בין ראש ממשלת הולנד לשר החוץ, אחרי שהשר שיחק עם הטלפון הנייד שלו, צילם בתוך ישיבת הממשלה והעלה תמונות לרשת דרך twitpic.
כל חידוש אינטרנטי מזמין דיון: האם מדובר בבזבוז זמן או בכלי פונקציונלי? בהמצאה פורצת דרך או באופנה חולפת? לעניות דעתי האופנה אינה חולפת - זהו בהחלט חידוש תקשורתי מעצב, שמצטרף לחידושים אחרים המגבירים את הפתיחות, השיתוף והקהילתיות. מי שאמר שהמשבר הכלכלי הרג את Web 2.0 כנראה לא שומע טוב, וצליל הצפצופים עדיין לא הגיע לאוזניו. האפשרויות שטוויטר פותח בכל הנוגע לעדכון בתוך המעגלים החברתיים לא יוכלו שלא להשפיע עליך, על המעגלים החברתיים שלך ועל מבנה הקשרים הבינאישיים.
עד כמה יהיה טוויטר בזבוז זמן - ימים יגידו. כנראה הרבה ימים, או לפחות שעות... טוויטר מאיים להתחרות בפייסבוק על נתחים דומים משעות הפנאי והעבודה. נחמה פורתא נמצאת באתר followcost.com, שבו אפשר לחשב כהרף עין תחזית ליחידות הזמן שנשקיע בממוצע במעקב אחר מאן דהו; או באתר tweetgrid.com, שיארגן עבורנו ויציג את מה שנאמר, ממש עכשיו, בנושא או נושאים המעניינים אותנו.
ומה עם הישראלים? את הטוקבקים כבר הפכנו לפועל, לטקבק. את הבלוגים, הארוכים ומאריכי הימים, לא מיהרנו לאמץ; אנחנו עדיין כותבים מעט יחסית לשאר העולם. גם טוויטר עוד לא תפס כאן: אנחנו עדיין לא רצים, כל הזמן ומכל מקום, לצייץ לחבר'ה. אחת הסיבות היא כנראה ההבדל בשירותי ה־SMSים לעומת צפון אמריקה, אירופה ומזרח אסיה; כאן מציעים פחות חבילות להודעות טקסט חינם וללא הגבלה.
אבל אני מרשה לעצמי לנבא שגם אם תתמהמה, המגיפה בוא תבוא. כשם שיישומי הרשתות החברתיות נוסח פייסבוק נראו מוזרים ולא נהירים עד שגם כאן הגיעה נקודת המפנה ותוך חודשים ספורים כולם נדבקו - גם הרעיון הטוויטרי נושא פוטנציאל ויראלי מאין כמוהו. או ברוח השיר: כשהבוקר שוב יעלה מעבר להרים, העמק הארור יתמלא ציוץ של ציפורים.
פרופ' שיזף רפאלי הוא ראש בית הספר לניהול והמרכז לחקר חברת המידע באוניברסיטת חיפה. sheizaf.rafaeli.net
