נשים פחות מצחיקות
כך אומרת הפמיניסטית ג'רמיין גריר, שחוללה השבוע סערה בארצות הברית
זוכרים את הבדיחה שתוהה כמה פמיניסטיות צריך כדי להחליף נורה? "זה לא מצחיק" היא התשובה הפמינסטית המקובלת, וגם הבדיחה עצמה לא ממש מצחיקה נשים. עכשיו באה גריר, ומוציאה את המתיחות הזאת אל אור היום, בראיון טלוויזיוני שעשה רעש ובעקבותיו במאמרים בעיתונות המודפסת.
ואמנם, גברים שולטים בקומדיה: על במות מועדוני הסטנד־אפ, בטלוויזיה, בקולנוע ובתיאטרון, בזירות הליצנות והשנינות, מוצאים הרבה פחות קומיקאיות. אלה שכן נמצאות שם זוכות בהרבה פחות פרסים, והן שורדות בתודעה הציבורית תקופות קצרות יותר. על הבמה אין ג'ורג' ברנס ממין נקבה, ובין הכותבים אין מקבילה נשית לאפרים קישון. "האשה הקטנה" נותרת קטנה וברקע, לא היא מספרת את הבדיחות.
גריר עצמה מכירה את הענף מבפנים. בשנות השבעים היא זכתה לתהילה בזכות "הסריסה", אחד מספרי היסוד של הפמיניזם, אבל בשנים האחרונות היא מוכרת בעיקר בזכות הופעות אורח בקומדיות שונות, כמו גם ב"האח הגדול סלבריטי" בבריטניה. אי אפשר להאשים את גריר בשוביניזם, אבל הטענה שלה קשה. היא מהדהדת את אחד הסטריאוטיפים הכי ביקורתיים על נשים בכלל ועל פמיניסטיות בפרט: אין להן חוש הומור.
אבל נשים דווקא אוהבות הומור, אפילו יותר מגברים. זה אחד הממצאים המובהקים במחקר שעשינו באוניברסיטת חיפה, שבדק אתרי היכרויות. ניתחנו את התכונות שבני כל מין חיפשו אצל בני זוג פוטנציאליים מהמין האחר, והיה ברור כי נשים מחפשות חוש הומור ומעריכות מאוד את התכונה הזאת אצל בני זוג. גברים, לעומתם, לא ממש חיפשו נשים מצחיקות; הם יצאו רציניים, אולי יתר על המידה.
גריר טענה השבוע שנשים אינטליגנטיות לפחות כמו גברים, ושהנדירות של ההומור בחייהן אינה קשורה לנחיתות. לדבריה, היא לא באה לעורר פרובוקציה. ובכל זאת, היא עשתה זאת.
הפרובוקציה הזאת הזכירה לי השבוע שני אנשים: את ושתי, ואת לורנס סאמרס. משנכנס אדר, כידוע, מרבין בשמחה; לא מרבות בשמחה. גם מגילת אסתר נפתחת בסצינה שעוסקת בנשים ובידור: ושתי נקראת לחצר אחשוורוש כדי לשעשע את האורחים, ומסרבת לעשות זאת. עוד פמיניסטית בלי חוש הומור?
ולארמון אחר, הבית הלבן בוושינגטון. לורנס סאמרס הוא יועצו הכלכלי הבכיר של ברק אובמה, עומד בראש המועצה הלאומית הכלכלית בארה"ב ושימש שר אוצר בממשל קלינטון. סאמרס הגיע לוושינגטון מבוסטון, שם היה אחד הפרופסורים הצעירים ביותר באוניברסיטת הרווארד. הוא ייעץ לרייגן, עבד עם קלינטון, וכשג'ורג' בוש עלה לשלטון חזר לאוניברסיטה - והיה ליהודי הראשון שמונה לנשיא הרווארד. הפרק האקדמי השני שלו נסגר לפני שלוש שנים, בהתפטרות רועשת.
סאמרס התייחס אז למספר המועט של נשים שמחזיקות בעמדות מפתח בעולם המדע והטכנולוגיה. בדיון בנושא נשמעים קולות שונים: יש הטוענים שחוסר האיזון נובע ממחויבות נמוכה יותר של נשים לעבודה ומהנכונות שלהן להקדיש זמן רב לקריירה, אחרים מדברים על אפליה בחינוך.
אבל סאמרס טען שמדובר בהבדלים מולדים בין גברים לנשים: הוא טען כי לגברים העדפות טבעיות, כישורים ויכולות מובהקים יותר בתחומי המדע וההנדסה, ולכן יש יותר גברים המצטיינים בתחומים האלה. רבים - ורבות - לא חשבו שהאמירה מצחיקה. או ראויה. הפרשה הובילה לסערת רוחות ולהבעות אי־אמון גורפות בנשיא האוניברסיטה, ולהתפטרותו של סאמרס.
בין גריר לושתי חגגנו השבוע את יום האשה הבינלאומי. אם היינו בוחרים ראש ממשלה אשה, היא היתה עסוקה בימים אלה בהרכבת הממשלה. בכנסת יש אמנם יותר נשים מאי פעם, אבל בדיונים על חלוקת התיקים בממשלה המתגבשת לא נשמעים כמעט שמות של נשים. וזה, בהחלט, לא מצחיק.
פרופ' שיזף רפאלי הוא ראש בית הספר לניהול והמרכז לחקר חברת המידע באוניברסיטת חיפה. sheizaf.rafaeli.net