דו"ח בנק ישראל מציג: אין עבודה ערבית

אחת הטעויות הנפוצות בשיח על שוק העבודה הישראלי היא ההסתכלות עליו כמקשה אחת, כיחידה הומוגנית. למעשה, שוק העבודה בארץ מחולק לשלוש ישויות, שרק אחת מהן נוהגת על פי אמות המידה המקובלות במערב, בעוד לשתיים האחרות חוקים משלהן.

הקבוצה הראשונה כוללת את האוכלוסייה היהודית,

אבל כאשר מצרפים את החרדים והערבים, המספרים יורדים בשיעור חד מאוד וישראל שוב קרובה יותר לעולם השלישי מאשר לעולם המערבי. למרות הרגישות הרבה של הנושא, בבנק ישראל בחרו הפעם להתמקד באוכלוסייה הערבית, תוך ביצוע שורה של אבחנות עמוקות המוכיחות מחדש עד כמה בעיה זו כאובה.

פרישה מוקדמת מהעבודה

כך, למשל, על פי הנתונים, שיעור ההשתתפות של גברים ערבים בשוק העבודה ירד לאורך השנים בצורה חריפה בהרבה מהשיעור שבו ירד שיעור ההשתתפות של גברים יהודים. בשנות השבעים של המאה הקודמת עמד שיעור ההשתתפות אצל גברים יהודים על 68%, וכיום הוא עומד על 62%, בעוד שאצל הערבים הוא צנח מ־76% בשנות השבעים ל־59% בלבד כיום.

אצל הנשים, לעומת זאת, נרשמה עלייה חדה בהרבה בשיעור ההשתתפות של נשים יהודיות לעומת נשים ערביות: מ־32% בשנות השבעים ל־58% כיום, לעומת 8% אצל הערביות בשנות השבעים ו־19% כיום.

ממצא מעניין אחר קובע כי בקרב האוכלוסייה הערבית בארץ נהוגה פרישה מוקדמת יחסית משוק העבודה, מוקדמת לעומת האוכלוסייה היהודית ומוקדמת אפילו לעומת הגיל שבו נהוג לפרוש משוק העבודה במדינות מוסלמיות וערביות אחרות.

בעוד בעולם המערבי רואים כי שיעור ההשתתפות יורד בחדות רק בגילאי 50–55 באירופה או 55–59 בארצות הברית, אצל ערביי ישראל הוא יורד כבר בגיל 40–44, מה שאומר שהערבים מפסיקים לעבוד בגיל צעיר יחסית. בבנק ישראל מציינים כי גיל זה נמוך אפילו בהשוואה לזה הנהוג ביהודה שומרון וחבל עזה או לזה הנהוג במדינות כמו ירדן.

הקיפוח מצמיח עשבים שוטים

שיעור ההשתתפות הנמוך אצל הגברים והנשים הערביות והגיל הצעיר שבו פורשים הערבים הישראלים משוק העבודה נובע מהעובדה כי רובם הגדול חסרי השכלה רחבה, ומכך שהם מועסקים בעבודות פיזיות כמו חקלאות ובנייה, שבהן קשה להמשיך ולעבוד בגיל מבוגר. כפועל יוצא משיעור התעסוקה הנמוך אצל הערבים צצות ועולות על פני השטח בעיות של עוני השיעור הולך ומתרחב וצורך להסתמך על קצבאות שונות ומשונות מהמדינה.

אם מבקשת מדינת ישראל להתחיל ולהשוות את מעמדם ורמת חייהם של אזרחיה הערבים לזו המקובלת אצל היהודים או לכל הפחות לזו המקובלת בארצות ערביות אחרות, עליה לנקוט בהקדם בשורה של צעדים דרסטיים.

ראשית עליה להבטיח גם לאוכלוסייה הערבית נגישות להשכלה מספקת ואחר כך גם נגישות מספקת לשוק העבודה ולמשרות קצת יותר נוצצות מעישוב בשדה או בניית פיגומים. הקיפוח שנמשך לאורך שנים ארוכות ממשיך וימשיך, כפי שיודעים כולנו, להצמיח עשבים שוטים, כאלה שעלולים להפנות את תסכולם לאפיקים בלתי רצויים להם ולנו.