פרופ' רונאלד מאלט: ממציא מכונת הזמן

לרגעים הכל נראה כמו בדיחה: פרופסור מבוגר שנראה כמו אדי מרפי ב"המדען המטורף" ועוסק באחת הסוגיות המסעירות בתולדות המדע בדיוני. ברגעים אחרים זה נראה כמו דרמה לוחצת־בלוטות על הילד מהברונקס שאיבד את אביו, ברח לספרים וגדל להיות אחד הפרופסורים השחורים הראשונים לפיזיקה.

אבל כששומעים את מאלט, משהו מתבהר. הוא מספר את סיפור חייו במילים חזקות אבל בטון מפוכח, ומציג את התיאוריה הפתלתלה שלו במילים הפשוטות ביותר. שיחה עם מאלט וראיונות קודמים איתו מבהירים שזאת לא בדיחה, גם לא דרמה. פשוט עבודה מדעית עיקשת ויומיום סיזיפי של איש אחד שלא מתכוון לוותר.

"סטאר טרק" הראתה את הדרך

"נולדתי ב־1945, בכור מבין ארבעה ילדים", מספר מאלט בראיון ראשון לכלי תקשורת ישראלי. "אבא שלי היה מרכז החיים, השמש שקעה וזרחה סביב ראשו. הוא היה טכנאי טלוויזיה מהברונקס, בשנים שבהן הברונקס לא היה מקום נעים לגור בו. את המקצוע הוא רכש בצבא האמריקאי במלחמת העולם השנייה. ובגיל 33 הוא מת מהתקף לב. הוא היה מעשן כבד וסבל מפגם בלב שאיש לא ידע עליו.

"היית רק בן 10, וזה הפך עליי את עולמי. מה שהציל אותי היתה אהבתי לספרים, והעובדה ששנה לאחר מותו נתקלתי ב'מכונת הזמן', ספר המדע בדיוני של הרברט ג'ורג' ולס. הספר הזה הציל אותי אז, ומציל אותי עד היום. לאחר הקריאה החלטתי שאם אני יכול לבנות מכונה לנסיעה בזמן, אולי אני יכול להציל את אבא שלי, ומאז ועד היום אני בעצם מנסה להגשים את זה. זה מקור כל המוטיבציה שלי.

"שנה אחר כך נתקלתי בספר שעסק בקשר שבין היקום לאיינשטיין, והבנתי שלפי איינשטיין יש אפשרות לנסיעה בזמן. החלטתי ללמוד כל מה שאני יכול על איינשטיין, אבל לא לגלות לאף אחד שאני רוצה לבנות מכונת זמן, שלא יחשבו שאני משוגע. כדי לממן את לימודי הפיזיקה התגייסתי לחיל האוויר האמריקאי, ואחר כך הלכתי ללמוד.

"כשנכנסתי לעבוד באוניברסיטת קונטיקט התקבלתי כחוקר של חורים שחורים, אבל מה שעניין אותי היה המחקר של ההשפעה שלהם על מרקם החלל והזמן. אם הייתי מספר להם לפני עשרים שנה שאני רוצה לפתח טכנולוגיה לנסיעה בזמן, אני ואתה לא היינו מנהלים את השיחה הזאת. למזלי אני חלק מדור שגדל על סדרות מדע בדיוני כמו 'סטאר טרק', שבהן נסיעה בזמן היתה אפשרית. לכן היו לי הרבה אמונה בהיתכנות של נסיעה בזמן, וגם הסבלנות הראויה לנסות ולהגשים את העניין ברצינות".

גם כשהתרכז בפרויקטים מדעיים אחרים, מאלט לא עזב את המחקר הסודי שלו. ב־2000 יצא סוף סוף מארון הזמן, פרסם את התיאוריה באינטרנט ואז הציג אותה בכנס פיזיקאים גדול. מאלט דיבר ודיבר ודיבר, גם על אבא והמוות והצורך להציל, והקהל שתק. "בסוף, כשסיימתי לפרוס את כל המשוואות, הברגים והנורות של המחקר שלי, התגובות היו נלהבות". מאלט היה המום, אבל מצא את המקפצה שהפכה את מכונת הזמן מפֵטיש אישי לפרויקט מדעי ממשי.

איינשטיין שיבש את השעונים

כמו כמה מהרעיונות הפיזיקליים הפשוטים והיפים ביותר של העשורים האחרונים, גם התיאוריה של מאלט צומחת מתוך עבודתו של אלברט איינשטיין. "איינשטיין פיתח שתי תיאוריות, ושתיהן נוגעות במסע בזמן", מסביר מאלט. "הראשונה, תיאוריית היחסות הפרטית, נוגעת במהירות של אובייקט מסוים - כמה מהר הוא נע ביחס למהירות האור. על פי התיאוריה הזו, ככל שאובייקט מסוים נע מהר יותר, הזמן בו יהיה אטי יותר מאשר באובייקט שאינו נע. וזה נכון בכל דבר שמודד זמן או קצב - שעון, לב, מטבוליזם.

"העיקרון הזה כבר הודגם באופן משכנע בניסוי שנערך ב־1971: כיילו שני שעונים אטומיים, אחד היה נייח והשני היה על מטוס נוסעים שהקיף את העולם במהירות הקרובה למהירות הקול. כשהמטוס חזר התברר כי בשעון שעליו, הזמן האט ממהלכו לעומת השעון הנייח. מדובר אמנם בחלקיקי שנייה, אבל ההבדל הזה הוכיח את העיקרון שלפיו ככל שהעצם ינוע מהר יותר, כך הזמן בסביבתו יאט.

רונאלד מאט

"היישום של העיקרון הזה במסע בזמן אינו חדש: כבר לפני כארבעים שנה היו מחשבות ראשונות בתחום. מאז הצלחנו להאיץ חלקיקים ולחקור את גילם לעומת חלקיקים שלא הואצו, והתברר שהם מסוגלים לחיות פי 8 עד 16 יותר מחלקיק רגיל. המשמעות היא שנוסע במהירות גבוהה המתקרבת למהירות האור יוכל לחוות נסיעה של שניות, אך כשהיא תסתיים הוא ימצא את עצמו כמה שנים קדימה בעתיד. זאת דרך אחת לנסוע בזמן - אבל זו לא הדרך שאני בודק.

"התיאוריה השנייה של איינשטיין, תיאוריית היחסות הכללית, היא ההסבר שהוא מספק לנו להבנת כוח המשיכה, הכוח שמצעיד את כוכבי הלכת. בתיאוריה הזו איינשטיין מסביר שכוח כבידה משפיע על זמן, כלומר ככל שכוח המשיכה חזק יותר - כך הזמן מאט מלכת. גם תיאוריה זו הודגמה על ידי שימוש בניווט לווייני, GPS. מהנדסי המערכת גילו כי הזמן בשעונים על פני כדור הארץ עובר לאט יותר מהזמן בשעונים שעל הלוויינים במסלול מסביב לכדור הארץ, ולכן השעונים על הלוויינים נזקקו לסנכרון עם השעונים על פני כדור הארץ. כל העבודה שלי מבוססת על החלק הזה של התיאוריה של איינשטיין, העוסק בכוח הכבידה וההשפעה שלו על הזמן".

קרני לייזר ישחקו בזמן

על פניו, כוח כבידה הוא גורם שלא ממש פשוט לשחק איתו. אבל לתוך המפגש הזה, של כבידה וזמן, הכניס מאלט רכיב נוסף, אלגנטי ו"קל", שמשנה את התמונה. "אנחנו יודעים שחומר מחולל שדה כבידה, כמו בכדור הארץ. ב־1934 כבר התברר שגם אור יכול ליצור כבידה, לא רק גופים וחומר. זה הגרעין של פריצת הדרך שלי: אם כוח הכבידה יכול להשפיע על הזמן, ואור יכול ליצור כוח כבידה, הרי שאור יכול להשפיע על הזמן. הבנתי שאם נשתמש בקונפיגורציה מסוימת של לייזרים - כלומר אם הם יוצרים מעין מעגל, שאפשר ליצור בכמה דרכים - נוכל ליצור עיוות של המרחב. ואם ניצור עיוות של המרחב, ניצור איתו עיוות של הזמן". כמה פשוט.

האנלוגיה שמאלט אוהב להשתמש בה כדי להסביר איך נראה היישום של העיקרון הזה פשוטה גם היא: "דמיין שניצבת מולך כוס קפה; הקפה בכוס הוא החלל הריק והכפית שבוחשת את הקפה היא לולאת לייזר. כשאתה בוחש את הקפה עם הכפית, זה כמו שאני מפעיל את לולאת הלייזר על החלל. עכשיו אתה זורק קוביית סוכר לקפה ומערבב; תנועת הערבוב תגרור גם את חלקיקי הסוכר. המקבילה לסוכר בעולם שלי היא ניטרונים, חלקיקים שאותם תסחרר לולאת הלייזר. זו תחזית שלי, שעל ההוכחה וההדגמה שלה אנחנו שוקדים כרגע במעבדה. אם תערבב חזק מספיק, או במקרה שלנו תיצור מעגל לייזר חזק דיו, כל המרקם של חלל־זמן יתעוות ותוכל ליצור גם בו לולאה, שמחברת את האתמול דרך ההיום למחר ובחזרה לאתמול. מה שאומר שתוכל לחזור מהעתיד לעבר ולנסוע מהעבר לעתיד. זו תמצית התיאוריה שלי".

עוד לא "בחזרה לעתיד"

זאת עדיין תיאוריה, אבל במעבדה של מאלט, פרופסור באוניברסיטת קונטיקט, כבר מנסים להפוך אותה למדע יישומי. זה לא פשוט: כדי ליצור לולאה בסיסית אחת, שתעביר ניטרון אחד בלבד, יש צורך באנרגיה של 1,000 ג'אול (ג'אול הוא ואט אחד לשנייה) - כמו תחנות כוח קטנה. מאלט עדיין לא שם; הוא עוד לא מייצא ניטרונים אל העתיד, הוא רק בודק מה נדרש כדי ליצור את עיוות המרחב־זמן המדובר, ואיך אפשר לשלוט על עיוות כזה.

"אל תשכח גם שאני, כמו עמיתי המכובד איינשטיין, פיזיקאי תיאורטי. אני מפתח את המשוואות המתמטיות של הפרויקט אבל אני זקוק לפיזיקאי ניסויי כדי להעביר אותן מהנייר אל המעבדה. לכן אני עובד באוניברסיטת קונטיקט עם צ'נדרה רויצ'ודורי, פיזיקאי ניסויי ומומחה בעל שם עולמי בתחום הלייזר. מה שעשינו עד עכשיו הוא לתכנן את אבות הטיפוס של המודל העובד. אנחנו זקוקים למימון של לפחות מיליון דולר כדי להפוך את האב־טיפוס למודל עובד.

מתוך הסט של "בחזרה לעתיד" צילום: MCT

"אני מת על סרטי מדע בדיוני כמו 'בחזרה לעתיד', אבל לצערי איני מוכשר מספיק כדי להיכנס למוסך הביתי ולצאת ממנו עם דלוריאן, מכונית שנוסעת בזמן כמו בסרט. צריך הרבה כסף כדי להרים את הפרויקט. אנחנו מדברים על מיליון דולר רק בעבור השלב הראשוני, לגרום לעיוות במרחב־זמן. לשמחתי, קרן המחקר של האוניברסיטה זיהתה את הפוטנציאל במחקר שלי ולקחה עליו חסות, מה שמאפשר לתורמים לנכות את התרומה כהוצאה מוכרת ממס ולכן גם יש היענות מאנשים פרטיים, שתורמים 500 או 1,000 דולר, ומגופים שתורמים למחקר. עדיין חסר לנו סכום גדול כדי להמשיך הלאה, ולכן קשה לי לומר מתי ייצא השלב הניסויי לדרך".

ספייק לי מתגייס, והסכנה גוברת

חלק מהקמפיין לגיוס הכסף מתבצע בתקשורת, בפרסום רחב יחסית שלו זוכה מאלט. לפני כשלוש שנים הוא גם פרסם את "Time Traveler", אוטוביוגרפיה של המחבר ותיאור המחקר שלו, שגם מתכתבים עם עולמות המדע הבדיוני. הבמאי המוערך ספייק לי ("מלקולם אקס", "השעה ה־25" ועוד) כבר רכש את הזכויות על הספר, והסרט שהוא מביים לפי סיפורו של מאלט יעלה בשנה הבאה. "הפרסום עוזר ומדי פעם אנחנו מקבלים בזכותו עוד תרומה לפרויקט", מאשר מאלט. "אני בהחלט מקווה שהסרט שמר לי יעשה יצור את הרעש הגדול ביותר סביב הפרויקט, שיביא גם את המימון הנדרש. אנחנו מאמינים שבעקבותיו נראה תרומות מאנשים שעבורם 10 מיליון דולר הם כסף קטן, ואז הפרויקט יעבור מהר מאוד לשלב המעשי. אנחנו ללא ספק זקוקים לפילנתרופ".

ספייק לי צילום: אי פי אי

אפשר להניח שאנשים עם 10 מיליון דולר פנויים כבר היו רוצים להיהפך ל"אדון הזמן". נשמעת השקעה משתלמת.

"כן, יכולות להיות לטכנולוגיה הזאת השפעות מרחיקות לכת על האנושות. קשה מאוד לצפות את השימוש שייעשה בה, אבל כמו כל טכנולוגיה, לצד שימושים רעים יכולים להיות לה שימושים מבורכים. תאר לעצמך שאפשר ליצור מעין מתקן אזעקה מוקדמת, צופר אזעקה מהעתיד, שיכול היה להזהיר אותנו על התרחשותו של צונאמי או אסון טבע אחר, וכך להציל חיים של מאות אלפי בני אדם, אפילו מיליונים".

איך מקהים את חרב הפיפיות הזו?

"רגולציה, רק רגולציה. זו לא טכנולוגיה שמישהו יוכל לקנות בחנות ולעשות בה איזה שימוש שמתחשק לו. ממשלות וגופים ציבוריים יידרשו לפקח ולמנוע שימוש לרעה".

זה גם מה שאמרו על הטכנולוגיה של פצצת האטום, ומאז לא מעט מדענים שהשתתפו בפיתוח שלה מתחרטים על תרומתם. זה עלול לקרות גם לך?

"זה פחד שאני צריך לחיות איתו. המחקר שלי הוא פיזיקה טהורה שניתנת ליישום בכל מקום אחר; אם אני לא אפתח אותה, יכול מאוד להיות שמישהו אחר יעשה זאת. לכן אני מעדיף לעשות את זה בעצמי, באופן גלוי ושקוף, שיבחן את כל היכולות ההשפעות - ואני מקווה שגם יזכה לליווי של גופים בינלאומיים, האו"ם למשל, שיבטיחו כמיטב יכולתם את השימוש הבטוח בה. המוטיבציה שלי לפתח טכנולוגיה כזו היא לא כדי להפוך אותה לנשק, אלא כדי לעשות בה שימוש חיובי בעבור האנושות. צריך לזכור שפצצות אטום הן גם כוח מרתיע מפני מלחמה עולמית כוללת, ולי קשה להאמין שייעשה בהן שימוש במצב קיצוני, עכשיו כשאנחנו מבינים את ההרס הטמון בהן והתפתח לנו מוסר מסוים בנושא. את אותה התפתחות מוסרית הייתי רוצה לראות גם בתחום של נסיעה בזמן, כי הוא אכן מעורר המון שאלות מהסוג הזה".

פרדוקס הסבא ורצח היטלר

השאלות הנוגעות לנסיעה בזמן אינן נוגעות רק לשימושים המיידים שלה, אלא גם לבעיות הפילוסופיות שהיא מעוררת, ולו ברמה התיאורטית. הרי אם, בסופו של דבר, יצליח מאלט לחזור בזמן עוד בימי חייו ולהציל את אביו ממוות - הוא ישנה את ההיסטוריה האישית שלו, ולא יגדל להיות רונלד מאלט הפיזיקאי שממציא מכונת זמן. "אתה מדבר על אחד הפרדוקסים הקלאסיים של נסיעה בזמן, פרדוקס הסבא, ששואל מה יקרה אם תחזור לעבר ותמנע מסבתך לפגוש את סבך. הרי כך הוריך לא ייוולדו ואז גם אתה לא תהיה קיים. ואם אתה לא קיים, איך אתה יכול לחזור בזמן?

"העניין הוא שהפיזיקה עצמה יכולה לספק תשובה לפרדוקסים הללו. תיאוריית הקוונטים למשל, שאפשרה פיתוח תיאורטי של רעיון המסע בזמן, הצמיחה גם את הרעיון של יקומים מקבילים. ובעזרתו אפשר להבין שאם תפעיל את פרדוקס הסבא, ביקום אחד תהיה קיים אבל באחר לא. יש פתרונות מסוימים לפרדוקסים של מסע בזמן, אבל נדמה לי שעד שלא ניסע בזמן ממש, לא נדע כיצד לפתור אותם".

המציאות מספקת כרגע פתרון אחר לפרדוקס הסבא: לפחות באופק הנראה לעין, התיאוריה של מאלט לא תאפשר מסע בזמן אחורה, לימים שלפני הפעלת המכשיר המתוכנן. התכנון של מאלט מדבר על יצירת עיוות במרחב־זמן שייצור קשר עם עיוות מקביל במרחב־זמן בעתיד, ויאפשר יצירת מעין "מעגל זמן". במילים אחרות, הוא הגה מכונה שהיא בעצם משדר־מקלט: מצד אחד, היא תאפשר לשדר ניטרונים - ובעתיד הרחוק יותר, עם מספיק אנרגיה, גם בני אדם. מצד שני, היא תוכל לקלוט את החלקיקים ממכונות דומות. מכיוון שבעבר לא היו, ככל הידוע לנו, מכונות כאלו, הרי שהקשר ייתכן רק עם העתיד. לא בהכרח עם נקודה בעתיד שבה יופעל מכשיר דומה, אלא עם כל נקודה בטווח הזמן שבין הפעלת המכשיר בהווה לרגע הפעלתו בעתיד.

מבחינת השליחות האישית של מאלט, הרי כמעט מדובר בכישלון; לילדות שלו הוא לא יוכל לחזור. ובכל זאת, תיאורטית גם לבעיה הזאת יש פתרון. ב"Time Traveler" מתייחס מאלט לחלל החיצון כאל פלטפורמה אפשרית לקשר עם העבר. אם אמנם יתברר שביקום סביבנו יש ציבילזציות אחרות, מתקדמות מזו שלנו באלפי שנים, סביר להניח שבאותן ציביליזציות כבר נמצאה דרך "לשחק" בזמן. אם מכונות הזמן שלנו יצליחו לתקשר עם מכונות הזמן הזרות, נוכל להשתמש בהן כדי להגיע, בעקיפין, אל העבר של הכוכב שלנו.

מאלט בטוח בהיתכנות התרחיש הזה, מה שעלול לסמן אותו כהוגה הזוי במיוחד, שחצה את הקווים מהמדע אל המדע הבדיוני. אבל לא חסרים רעיונות שנראו משונים לא פחות כשרק הנצו - פצצת האטום, תשדורת אלחוטית, האינטרנט. כולם, בדרך ליישום השלם, הנפיקו נגזרות דרמטיות בדרכן, גם אם מד"ביות פחות. גם לתיאוריה של מאלט עשויה להיות נגזרת כזאת: המכונה שלו מתקשרת באופן דומה למדי לרדיו, ואולם במקום לשלוח אותות רדיו היא משדרת אותות המורכבים מחלקיקים תת־אטומיים שיחקו את השפה הבינארית. אם הוא יצליח להוכיח שהדבר אפשרי, הוא בעצם יניח את הבסיס לשיטת תקשורת חדשה ומהפכנית.

לזכותו תיזקף גם העובדה שאנחנו חיים בעולם אקספוננציאלי, שבו הצמיחה בידע מזנקת באופן אדיר בתקופות זמן קצרות. מאלט עשוי להיות נקודת הפתיחה לזינוק הבא, ואולם באותה מידה - האם ייתכן שמישהו כבר חשב על זה? שמישהו כבר בנה מכונת זמן? האם ייתכן שמישהו יושב עכשיו בעתיד ומזרים אלינו, בעבר, מידע? "כן, זה בהחלט ייתכן שכבר קיימת מכונה עתידית כזאת שמזרימה מידע אחורה בזמן. אני יכול להבטיח לך בוודאות שזה לא אני".

ואם זה יהיה אתה, ותצליח לתקשר עם העתיד, מה יהיה המסר הראשון שתרצה להעביר?

"עשינו את זה!".

וחוץ מלהציל את אבא, לאן היית רוצה לנסוע?

"הייתי שם פעמיי לרומא העתיקה, אבל לא לפני שהייתי מתקן שתי עוולות היסטוריות: מונע את טביעת הטיטניק ושם קץ לחייו של היטלר".