האם אנחנו בידיים טובות?
6 שאלות, 6 תשובות - והשורה התחתונה. דברי פתיחה של מו"ל כלכליסט בוועידה הכלכלית המרכזית של כלכליסט ופסגות
המשק הישראלי איננו "אי של יציבות" כפי שמכרו לנו רק לפני כמה חודשים. המשק הוא חלק מהים הסוער של חיינו. יציבותו של המשק, והסיכוי לצמיחה נאה, תלויים באקלים המדיני והבטחוני לא פחות משהם תוצר של חוקי הכלכלה, שגם הם סובלים לאחרונה מחוסר יציבות. השורה התחתונה של המאזן הלאומי,
הנה 6 שאלות, 6 תשובות - והשורה התחתונה.
1. האם ממשלת נתניהו יוצרת את האקלים המדיני הדרוש לכלכלה בריאה?
בין אם אתם מצביעי ימין ובין אם אתם שייכים לשמאל - הכיוון לא נראה טוב. עימות פומבי מיותר בין ראש הממשלה לנשיא אמריקאי חדש ופופולרי, התנגשויות מביכות עם הידידים שנותרו באירופה ובאסיה, והגברת העוינות והחשדנות של כל היתר, לרבות מצרים וירדן. התשובה ברורה: המשק הישראלי לא יכול לסמוך על אקלים מדיני ובינלאומי נוח להבראת הכלכלה.
2. האם ישראל פועלת בצורה אפקטיבית נגד האיום האיראני?
מומחים חלוקים בדעתם אם חיל האוויר מסוגל להשמיד את מתקני הגרעין האיראניים. השאלה מסקרנת, אבל כמעט לא רלוונטית, עם כל הכבוד לצה"ל. קואליציה בינלאומית רחבה במיוחד דרושה כדי לדחות את האיום האיראני, וישראל בשלב זה מערערת את הקואליציה הזו. ואם מישהו מפנטז על תקיפה ישראלית בלי מטרייה בינלאומית, מדינית וצבאית - ממילא צריך לאשפז אותו בכפייה. שמיים, בקשו רחמים עלינו. התשובה מעיקה: האיום האיראני ימשיך להטיל צל על המשק הישראלי. המחיר הכלכלי לא ניתן למדידה, אבל ברור שהוא ענק.
3. האם אנשים מוכשרים וראויים מנהלים את המדינה?
נתניהו הוא אחד האישים המבריקים שצמחו בפוליטיקה הישראלית. אבל, כישורי הניהול שלו מעוררים, שוב, תהיות. הוא הרכיב ממשלה מנופחת ומסורבלת המתקשה כבר עכשיו לתפקד. במשרד האוצר עדיין מרחפים סימני שאלה - יובל שטייניץ, נאבק על מקומו. חובת ההוכחה עליו. משרד ראש הממשלה עצמו מצטייר בינתיים כספינה ללא קברניט, שבה פקידים, מקורבים ומתחזים למקורבים נלחמים על מקומם במקום לעשות בשביל מדינה. התשובה חדה: מי שסומך על הממשלה שתחלץ את המשק עושה זאת על אחריותו.
4. אולי אפשר לסמוך אם כך על נערי האוצר?
מי שעקב אחרי התהליך הכאוטי של אישור התקציב וחוק ההסדרים לא יכול להיות רגוע. הבלגן נוסח העולם השלישי, טבול במיץ של תחבולות מאחורי גבם של נערי האוצר, הוביל כידוע לפיאסקו. לא יהיה זה מוגזם לקבוע כי עד לרגע זה, גם רבים משרי הממשלה לא יודעים מה יש בתקציב או מה משמעותו המאקרו-כלכלית. חוק ההסדרים נראה כמו קרב בנוסח תפוס ככל יכולתך בזירה נחותה של WWF. התשובה, בקיצור: ירושלים, יש לנו בעיה.
5. יש רגולטורים בירושלים! אולי הם יצילו אותנו?
בשירות הציבורי יש אנשים מצוינים, ישרי דרך, הנלחמים בעוז נגד שודדי הקופה. ויש לעומתם גם פקידים שהקנאות העבירה אותם על דעתם. הרגולטורים ראויים לעתים קרובות להגנה מן הצדק נגד משקשקים להוטים-מדי, אבל צריך לומר את האמת - חלק מהרגולטורים חסרים את הגמישות והחזון הדרושים להסרת חסמים, בוודאי בתחומים מתקדמים של טכנולוגיה, תקשורת ותשתיות. התשובה לא חד משמעית: אי אפשר בלי רגולטורים, אבל אפשר לדרוש רגולציה טובה יותר.
6. טוב, לפחות בבנק ישראל יש על מי לסמוך
יש בוודאי הסכמה רחבה שהכרעותיו של הנגיד בשנה האחרונה היו חכמות. הנגיד הוא בעיני רבים "המבוגר האחראי", אדם ראוי לתפקידו, משכמו ומעלה. השאלה המנקרת נוגעת למה שקורה משכמו ומטה. גם אם לשרי אריסון יש תרומה לא מבוטלת להידרדרות של העימות בין בנק הפועלים לבין הבנק המרכזי, אי אפשר להתעלם מאחריותו של פישר להתארכותה של הפרשה והסתבכותה. מסביב לאנשים גדולים רוחשים לפעמים אנשים קטנים שמסבים נזקים גדולים. תשובה חלקית: אחרי שהדי הקרב על בנק הפועלים ישככו, נחייה ונראה.
והשורה התחתונה:
העסקים הישראלים כבר שנים מתוחכמים יותר מהשלטון. זריזים, גמישים, בינלאומיים. חלק מהם היו מתוחכמים מדי. בתיאבון מוגזם הם שקעו בהימורים מטורפים בשנות הגאות ועכשיו מחפשים חבל הצלה בירושלים, בממשלה המקרטעת, אצל הרגולטורים שנואי נפשם. בני מזל תפסו גל חדש, או אולי גז חדש. אחרים עוד נאבקים על הפירמה שלהם. בהייטק מיהרו לפטר באכזריות, כי ככה זה בהייטק. ענפים נוספים נחנקים מחוסר אשראי מרגע שהבנקים נבהלו. אם הממשלה יכולה בכלל להציע סיוע לעסקים - יש להניח שהוא יגיע מאוחר מדי, ומעט מדי. המסקנה ברורה: העסקים הישראליים יכולים להסתמך רק על תושייתם. אף אחד לא יציל אותם.
