נסיעת מבחן: יונדאי לא רק למדוושים

מכוניות סטיישן מעולם לא זכו להצלחה בישראל. למה? הסיבה העיקרית היא אותו גורם עתיק יומין שמכתיב לישראלי איזו מכונית לקנות כמעט מאז קום המדינה: תרבות העדר. הישראלים, מה לעשות, אוהבים מכוניות בתצורת ארבע דלתות. נכון שמכוניות סטיישן שימושיות יותר. נכון שאפשר לדחוף מאחור כלב,

אל תקראו לה סטיישן

ביונדאי מדגישים ש־I30 נקראת קרוסווגן ולא חלילה סטיישן. אך מבחוץ קשה לטעות בחזות. באמת מדובר במכונית סטיישן. עם זאת, 23 ס"מ שמתווספים לאורכה של גרסת חמש הדלתות משתלבים היטב עם החלק הקדמי ומקנים ל־I30 מראה של מיניוואן קטן ולא של מכונית סטיישן עם ישבן מודבק. בפנים, ה־I30 CW זהה לחלוטין לאחותה בעלת חמש הדלתות - אותו תא נוסעים, אותם חומרים איכותיים ואותם מושבים. ההבדל ניכר רק בספסל האחורי, שבו אפשר להושיב נוסעים גבוהים יותר בזכות תוספת של חמישה ס"מ לבסיס הגלגלים. תא המטען, שנפחו כמעט פי שלושה מזה של יונדאי I30 האצ'בק, לא יתקשה לבלוע ציוד של משפחה שיוצאת לטיול אופניים, כולל צידנית. בנסיעה קשה לחוש בהבדל ביצועים בין I30 CW ובין I30 האצ'בק. המנוע, שמפיק 126 כוחות סוס, משודך לתיבה אוטומטית בעלת ארבע מהירויות ומספק ביצועים מצוינים, איכות הנסיעה הטובה שהכרנו משאר דגמי ה־I30 נשמרה, כמו גם רמה סבירה של שקט בתא הנוסעים.

בסוף הנסיעה מתעוררת סוגיית המחיר, שגם חושפת את האבסורד שבשיטת התמחור לפי קבוצות שווי שימוש. אבסורד שפועל במקרה זה לטובת הלקוח: יונדאי I30 CW היא חבילה מצוינת. בהתחשב במרווח הפנימי, בתא המטען השימושי ובתוספת הגודל הניכרת ניתן לומר שמדובר במכונית שהרבה יותר כדאית מיונדאי I30 הרגילה. אך למרות אלה, I30 CW עולה 115 אלף שקל, בדיוק כמו I30 הרגילה, כדי שתוכל להתאים למי שחוזה ההעסקה שלו מאפשר לו לקחת מכונית מקבוצת שווי השימוש השנייה. בסוף השנה עתיד חישוב שווי השימוש לפי קבוצות להתבטל, ואת מקומו יתפוס חישוב ליניארי שיקבע את שווי השימוש כשיעור ממחיר הרכב. ניתן לשער שאז יעלה מחירה של I30 CW. עד אז I30 CW היא מכונית הסטיישן המשתלמת ביותר בקבוצת שווי השימוש השנייה.