עידן מוזס

מנכ"ל כילהוא לא סחבק. הוא ממש לא הבוס החברמן ששובר דיסטנס באירועים לעובדים, ובוודאי לא תמצאו אותו מתמנגל עם שועים ונגידים באירועים נוצצים. אין עוררין על הישגיו הניהוליים של מוזס, שחגג השנה 35 שנה בכיל, מתוכן עשור כמנכ"ל, אבל דמותו וסוד הצלחתו נותרו תמיד תעלומה.

מה דעתך על מניית איי.סי.אל:

•  
•  
•  
•  
•  

קנייה חזקה

קנייה

המתן

מכירה

מכירה חזקה

האימפריה של כיל נבנתה בהדרגה, כשחברה אחר חברה מוזגו לתוכה. לנוכחות של מוזס ולכישרון שלו היו משקל לא מבוטל בהתעצמות. את תוצאות השיא שרשמה כיל ב־2008 ניתן לייחס לעלייה העולמית במחיר האשלג, אך גם למוזס, שידע להוביל ולנווט את ספינת הענק. הממונים עליו וגם הכפופים לו מתארים את מוזס כאיש יסודי במידה חריגה. הוא אינו מקבל החלטה עד שהוא שולט היטב בחומר. "הוא תמיד בעד חשיבה נוספת ועוד אחת", אומר מקורב, "וההחלטות שלו באמת הוכיחו את עצמן".

מוזס עבר גלגולים רבים של כיל: מחברה שנמצאת בבעלות המדינה, דרך הבעלים הראשון שאול אייזנברג ועד לבעלים הנוכחיים, האחים עופר, שמינו אותו למנכ"ל. העובדה ששרד את כל חילופי הגברי מעידה משהו על אופיו. "אפילו כשניר גלעד נכנס לתפקיד מנכ"ל החברה לישראל הוא הבין מהר מאוד שעם מוזס לא מתעסקים", אומר בכיר בתעשייה. משרדו של גלעד שוכן שתי קומות מעל משרדו של מוזס. למעשה, כיל היא החברה היחידה שמשרדיה שוכנים באותו בניין יחד עם החברה לישראל. כיום מתאר גלעד את הקשר בינו לבין מוזס כ"מאוד אינטנסיבי ויומיומי, ובנוי על אמון מלא ברמה האישית והמקצועית".

הבריז מבית הספר כדי ללכת לבית המשפט מוזס, שב־22 בפברואר ימלאו לו 63 חורפים, נולד באיטליה כבן יחיד לזוג הורים הונגרים אמידים, ועד גיוסו לצה"ל התגוררה המשפחה ברחוב הס שבשכונת הדר בחיפה. אביו לחם ואף נפצע במלחמת השחרור. העובדה שהיה בן יחיד, מספרים מכרים, הפכה אותו למפונק למדי. עם חבריו הקרובים נמנו אז שלושה: שלמה שמלצר, כיום בעלי שלמה Sixt, אהרן פוגל, כיום יו"ר מגדל שוקי הון, וצבי יגר, כיום סמנכ"ל פיתוח בכרמל אולפינים.

יגר הכיר את מוזס בכיתה ז' בבית הספר ביאליק בהדר. "אני הייתי עולה חדש והוא היה מין מנהיג כזה. כולם הלכו אחריו, גם חלק מהבנות", הוא מספר. "לא ידעתי עברית, אבל הוא ידע קצת הונגרית והכניס אותי לחבר'ה".

כשהיה ילד נהגה החבורה להבריז מבית הספר כדי לצפות בדיוני בית המשפט בחיפה. "כבר כילד סימנתי אותו כאחד שיגיע רחוק", נזכר שמלצר. "הוא היה מנהיג כבר כשהיינו ילדים, אבל לא היה תלמיד מצטיין. היינו שובבים".

בצבא שירת מוזס בחיל האוויר, ומיד לאחר השחרור עבר לירושלים כדי ללמוד באוניברסיטה העברית. בגיל 26, אחרי שסיים תואר ראשון בכלכלה ומדע המדינה ותואר שני במינהל עסקים, הוא עמד להתחיל את הדוקטורט בכלכלה, בדרכו לקריירה אקדמית. גיוסו למלחמת יום הכיפורים גנז את הרעיון. "כשרשמתי בטופס הגיוס שמאחוריי 17 שנות לימוד הייתי המום", אמר מוזס בראיון נדיר. "שאלתי את עצמי מה עשיתי עד היום. ממש כלום. באותו רגע החלטתי שאני הולך לתעשייה".

ב־1974 הצטרף לחברת ערד תעשיות כימיות, חלק מקונצרן כיל, ככלכלן זוטר. שנה לאחר תחילת עבודתו מוזגה ערד עם חברת פוספטים בנגב, העוסקת בכריית פוספטים. בעקבות המיזוג פוטרו רוב המנהלים של ערד - אבל מוזס דווקא קודם, ומונה למנהל היחידה הכלכלית של החברה הממוזגת. כעבור שנה נוספת קודם לתפקיד החשב.

בשלב זה החליט מוזס לראשונה לעזוב את כיל, החלטה שהוא עתיד לחזור עליה עוד כמה פעמים. אביו הלך לעולמו, ומוזס רצה להתגורר ליד אמו בחיפה. במקום להתפטר, הוצע לו לעסוק בעבודת מכירות בתל אביב. מוזס נענה להצעה, והחל לרכוש ניסיון בשיווק. כשאמו נישאה בשנית, מוזס שוב שקל לעזוב את החברה. על הכוונת ניצבו הדוקטורט והקריירה האקדמית, אבל הוא שוב פותה להישאר, הפעם כמנהל המשרד של חברת הפוספטים בברזיל.

מפעלי ים המלח צילום: חיים הורנשטיין

"אין לי עשר דיברות ולא אכתוב ספר ניהול"

את הקילומטראז' המשמעותי בקריירה שלו רשם מוזס בחו"ל, תחילה בברזיל ואחר כך במפעלי כיל באירופה. בתום קדנציה שנחשבה מוצלחת מאוד בברזיל, בשנת 1982 עלתה שוב אופציית הפרישה. בכיל הציעו למוזס לנהל את מפעל הדשנים שרכש אז הקונצרן בהולנד, אמסטרדם פרטילייזרס - ובקיצור אמפרט. בעשר שנות קיומו המפעל מעולם לא היה רווחי, אך מוזס נענה לאתגר.

ב־1988 עמד המנכ"ל הוותיק של מפעלי ים המלח, אריה שחר, לעזוב את תפקידו. שחר המליץ על מוזס כמחליפו, אף שכבן 41 הוא נחשב צעיר. לדברי שחר, "דרכי המנהיגות הפנימית הנדירה" של מוזס הביאו אותו לבחור בו.

המינוי לא יצא אל הפועל, אבל מוזס החליט בכל זאת לחזור לארץ. שוב הכינו לו בכיל תפקיד מפתה: איחוד חברת אמפרט, על כל מפעליה באירופה, עם חברת רותם דשנים. ב־1992, שלוש שנים לתוך כהונתו כמנכ"ל תשלובת רותם אמפרט, סגר מוזס מעגל כשלתוך התשלובת מוזגה גם חברת פוספטים בנגב, שבה התחיל את דרכו. החברה החדשה, אמפרט רותם נגב, ריכזה את כל פעילות הפוספטים של כיל - מכרייתו, דרך הפיכתו לדשן ועד שיווקו בעולם.

שלמה שמלצר. "מאז שסיים את האוניברסיטה הוא רק טיפס בקבוצה צילום: שחר צרפתי

באותה שנה הנפיקה המדינה 264 מיליון (23%) ממניות כיל בבורסה. שווי המניה עמד אז על 2.4 שקלים. ביום ההנפקה הכתיר "ידיעות אחרונות" את מוזס בן ה־45, המנכ"ל הצעיר ביותר בקבוצה, כמנכ"ל הבא של כיל. "אין לי עשר דיברות ולא אכתוב ספר ניהול", אמר אז בהתבטאות פומבית אישית נדירה, "אני לומד כל תחום חדש עד הסוף. כשנדמה לי שהבנתי, אני מסמן לי מטרות ובונה מדיניות, ורק אז יוצא לדרך".

מוזס נחשב בן טיפוחיו של יו"ר כיל לשעבר, ויקטור מדינה. כאשר משפחת עופר רכשה באפריל 1999 את החברה לישראל ממשפחת אייזנברג, נשלח יו"ר כיל דאז יוסי רוזן לאתר מנכ"ל חדש לקונצרן.

"נפלה החלטה להחליף את הניהול בכיל כי בעלי המניות התחלפו, ולי לא היה ספק מי המועמד שלי. הכרתי את עקיבא מתפקידים קודמים שלו. למעשה, אפילו בטרם התחלתי את החיפוש אחר המנהל בשטח, כבר החלטתי", משחזר רוזן. בין מוזס ליולי עופר ואודי אנג'ל היתה היכרות מוקדמת, ויש האומרים ש"מזלו של מוזס שמשפחת עופר קנתה את החברה לישראל. אייזנברג לא היה נותן לו את התפקיד".

"זה היה תפקיד טבעי מבחינתו", מספר שמלצר, "מאז שסיים את לימודיו באוניברסיטה הוא רק טיפס בקבוצה". למרות זאת, שמלצר לא זוכר את מוזס יוצא מגדרו מרוב אושר נוכח המינוי הצפוי.

בארוחת הפרידה שלו מתפקיד יו"ר כיל אמר רוזן, שמכהן היום בתפקיד יו"ר בזן, כי ההחלטה הטובה ביותר שעשה בתפקידו היתה למנות את מוזס למנכ"ל. "התוצאות מדברות בעד עצמן", אומר היום רוזן. עם רוזן ביצע מוזס תוכנית התייעלות בחברה, שהתבטאה במיזוג החברות־הבנות, מה שהביא לצמצום בכוח העבודה ולפיטורי מנהלים - מהפכה שהפחיתה את מספר העובדים בכיל ב־20%, אך עברה בשקט יחסי.

איש גדול שכולו נשמה אבל שומר על דיסטנס

עובדיו של מוזס מספרים כי הוא הביא עמו מחו"ל תרבות ניהול קצת אחרת. לדבריהם, יש בו רצון מתמיד לדעת הכל, לבחון כל פסיק בחברה. כדי לשלוט בעובדיו, הוא פיתח עם השנים מערכת של מעקב משימות. אם הצעת משהו בישיבה - אתה כבר מחויב לביצועו, מספרים בכיל. אנשיו של מוזס דואגים לבדוק מדי יום את סטטוס הביצוע של המשימות השונות, והוא עצמו כל הזמן שואל מה קורה. במילים אחרות, מוזס הוא מנהל ריכוזי ביותר.

"הסיפורים על עקיבא מדברים בעד עצמם", אומר יו"ר ועד עובדי מפעלי ים המלח ארמונד לנקרי, המכהן בתפקיד זה תשע שנים. "רואים את השינויים של מוזס בדו"חות הכספיים. זה פועל לטובתנו, העובדים, ברמת השכר ורמת הבונוסים. ללא האישור של עקיבא לא היינו זוכים לבונוסים האלה".

הסיפור האישי של מוזס מעורר עניין בקרב העובדים. העובדה שצמח מלמטה והגיע לדרג הבכיר ביותר זוכה להערכה. "לא מדובר במנכ"ל שנחת משום מקום", אומר לנקרי. לדבריו, מוזס נוהג לבקר במפעלי ים המלח לעתים רחוקות. כשהוא מגיע, הוא שומר על ריחוק. פעם אחת, מספר לנקרי, הוא הרשה לעצמו להישאר לראות את טורניר הגביע העולמי במפעל, יחד עם העובדים.

מי שלא חש בריחוק של מוזס הוא דווקא יו"ר ועד עובדי רותם אמפרט, שמעון סבן. "ביני לבינו מעולם לא היה דיסטנס. הוא יכול לייצג את ההנהלה הבכירה במאבקים וזה לגיטימי, אבל הוא כולו נשמה, זה לא סותר", אומר סבן. ב־1994, כשסבן הכריז על סכסוך עבודה במפעל, פרסם מוזס מכתב שבו הודיע על החלטתו להשעות את סבן ולתבוע את פיטוריו. למרות זאת, סבן, המכהן בתפקיד 23 שנה, מגדיר היום את מוזס "איש גדול ומדהים".

"ניהלתי המון מאבקים במשך שנות כהונתי", הוא מסביר. "טבעי שיהיו מאבקים. גם כשעקיבא היה מנכ"ל רותם אמפרט וגם עכשיו כשהוא מנכ"ל כיל, בסוף תמיד הכל נסגר אצלו. איתו תמיד מצליחים לפתור את הבעיות והמחלוקות". דוגמה לכך היא סכסוך העבודה הממושך שהיה במפעל רותם דשנים בנגב ב־2004, על רקע כוונת ההנהלה לאחד את המפעל עם מפעלי ים המלח. העובדים יצאו לשורה של פעולות מחאה גרנדיוזיות, ואילו סבן עצמו חטף תביעה אישית ממנכ"ל כיל דשנים אז וכיום המשנה למוזס, אשר גרינבאום. הסכסוך הסתיים רק כאשר מוזס התערב במהומה, ונפגש בעצמו עם העובדים.

בלי לוליינות פיננסית, עם תגמול מאוד נאה בתחילת העשור הנוכחי, בתקופה שבה שוק הדשנים היה במשבר, ביצע מוזס מהלכים אסטרטגיים ששירתו את כיל בטווח הארוך, ובראשם רכישת מכרה אשלג גדול בבריטניה, שעם המכרה שהחזיקה החברה בספרד סייע לה בכניסה לשוק האירופי. צעד זה גם העלה את כושר הייצור של כיל ואפשר את הזינוק ברווחיה עם העלייה במחירי האשלג.

בסופו של יום, כיל קמה ונופלת בהתאם למחירי הדשנים בעולם, ובעיקר בהתאם למחירי האשלג: כשהדרישה למזון במדינות המתפתחות הלכה וגברה, הביקוש לדשנים - ובעיקר לאשלג הנמצא במחסור - עלה בהתמדה בשנים האחרונות, עד להתרסקות מחירי הסחורות כחלק מהמשבר הכלכלי העולמי. בשוק האשלג כיל היא "price taker" - אינה מכתיבה מחירים אלא נסמכת על המחירים שמכתיבה מובילת השוק הקנדית פוטאש, שבבעלותה כ־11% מכיל.

כיל גאה מאוד בכך שבעוד שמתחרותיה תלויות בלעדית במצב שוק הסחורות החקלאיות, לה יש שתי זרועות נוספות: כיל מוצרים תעשייתיים, המייצרת מוצרים על בסיס ברום, וכיל מוצרי תכלית, המייצרת מוצרי המשך של פוספט, בין השאר לתחום תוספי המזון וההיגיינה. המהלך המרכזי שביצעה כיל מוצרים תעשייתיים בשנים האחרונות היה רכישתה של חברת סופרסטה באוגוסט 2007. החברה, המייצרת מעכבי בעירה על בסיס זרחן, נרכשה תמורת כ־350 מיליון דולר. החברה מוזגה אל תוך פעילות כיל מוצרים תעשייתיים, אולם כיום נראה שתוצאות המיזוג אינן טובות במיוחד. בתשעת החודשים הראשונים של 2009 עמד שיעור הרווח התפעולי המתואם בכיל מוצרים תעשייתיים על 5.7% בלבד. לשם השוואה, בשנת 2007 עמדה הרווחיות התפעולית בכיל מוצרים תעשייתיים על 13.4%. למרות זאת, בכיל טוענים שהם דווקא מרוצים מאוד מתוצאות החברה.

שנה לאחר רכישת סופרסטה, באוגוסט 2008, הציגה כיל את הרווח הנקי הגבוה ביותר אי פעם שרשמה חברה ישראלית ברבעון - 703 מיליון דולר, זינוק של 445% לעומת הרבעון המקביל. המשקיעים בבורסה לא הפסיקו להתמוגג מנחת. עד אז החזיקה בגביע יצרנית התרופות טבע, שרשמה רווח של 539 מיליון דולר ברבעון השני של 2008. כיל נהפכה לראשונה למניה הנסחרת ביותר בתל אביב במחצית הראשונה של השנה, תואר שהיה שמור עד אז לבנק הפועלים. "אני מאחל לכולם תוצאות כאלה", אמר אז מוזס ל"כלכליסט". "אכן הצלחנו להפתיע, כי השוק היה במידה מסוימת קטן אמונה בקשר אלינו".

עקיבא ואנט מוזס

בספטמבר של אותה שנה השתתף מוזס בפאנל שערכה הבורסה בתל אביב תחת הכותרת "חמש חברות מופת ישראליות". מוזס התבקש להסביר מהו סוד ההצלחה של כיל ואמר: "היתה לנו אסטרטגיה ברורה ופשוטה. כמעט כל משתתף בפאנל אמר בצורה כזו או אחרת, 'כמה פשוט, ככה קל'. המכנה המשותף של חמש החברות הוא הפשטות - בלי לוליינות פיננסית, תגמול מנופח וכדומה".

לאור התוצאות הטובות, התגמול שמקבל מוזס עצמו על עבודתו אולי אינו מנופח - אבל הוא בהחלט לא צנוע. מוזס צבר בשנותיו בכיל הון עצום. ב־2006 המיר מוזס את כל חבילת האופציות שהחזיק (4.8 מיליון) למניות ומכר אותן לחברה לישראל תמורת 91.3 מיליון שקל - רווח של כ־71 מיליון שקל שזרם היישר לכיסו. בינואר 2007 ניתנו למוזס 2.2 מיליון אופציות נוספות, הניתנות להמרה לפי מחיר מימוש של 25.59 שקל למניה. שווי האופציות האלה, לפי מחיר מניה של 54 שקל, הוא 62 מיליון שקל.

כל זאת בלי לכלול את עלות שכרו של מוזס: ב־2008 הוא הרוויח שכר בעלות של 1.2 מיליון דולר, וקיבל מענק של 1.6 מיליון דולר עבור שנת 2007. עבור שנת 2008, שנת השיא של כיל, קיבל מוזס מענק של 7.2 מיליון שקל.

"סוד ההצלחה של עקיבא הוא שהוא לא לוקח דברים ללב"

כיום מתגורר מוזס בווילה בשכונת נווה ים בראשון לציון, לשם עבר בזכות חבר מחיפה, שנהפך לקבלן ומכר לו את הווילה. אמו מתגוררת מרחק 5 דקות ממנו, בבית הדיור המוגן אחוזת ראשונים. "הוא מעדיף לחיות בצניעות", אומר אחד מחבריו. "זה רצונו. הוא יכול היה לגור בווילה בארסוף, אבל הוא לא רוצה בכך. הוא מעדיף לחיות בראשון לציון". לחיפה הוא עוד זוכר חסד נעורים בזכות קבוצת הכדורגל מכבי חיפה, שאותה הוא אוהד מילדותו. "אם אמרת לו מכבי חיפה, אמרת הכל", מספרים מכריו.

אשתו הראשונה של מוזס מתה בלידת הבת השלישית. הטרגדיה הביאה אותו להתמסר לגידול בנותיו, אחת מהן היא הדוגמנית גרייס מוזס. "הוא איש משפחה מעל הכל", אומרים חבריו. הוא נישא בשנית לאנט, שממנה נולדו לו שתי בנות נוספות. אנט היא יו"ר עמותת צעד קדימה, עמותה לחינוך ושיקום ילדים בעלי שיתוק מוחין, ובני הזוג פועלים רבות למען הנושא הקרוב ללבם. כמו כן, הם נהנים מדי פעם ללכת לקונצרט של הפילהרמונית, ויוצאים יחדיו לחופשות בחו"ל בדייקנות של שעון. בני הזוג, שהכירו כשמוזס עבד בברזיל, נהגו לדבר ביניהם פורטוגזית שנים לאחר שחזרו ארצה. כשלהקות ברזילאיות מגיעות ארצה הן לא מפספסים את ההופעות, ומוזס אף צופה באדיקות במשחקים של נבחרת ברזיל.

חבריו קוראים לו עקיבא, בלי כינויים. כשהם מנסים לתאר את דמותו, גם הם מודים שהוא אדם סגור, אגוז קשה לפיצוח. "הוא איש ארץ ישראל היפה, הישראלי הקטן והפשוט שפילס את דרכו והגיע לראש הפירמידה", מספר אחד מבני טיפוחיו בתעשייה. "המינוס היחיד של עקיבא הוא שהוא מרובע", אומר אחד מחבריו הקרובים. "אם יש לו בדיחות, אלו בדיחות קרש".

"אני מכירה את עקיבא גם מחוץ לשעות העבודה, וזה אפילו עוד יותר מרשים", אומרת עופרה שטראוס, יו"ר שטראוס שבה מכהן מוזס כדירקטור. "אני מרגישה שאם הוא בחר לבלות איתי מחוץ לשעות העבודה, זה נותן לי ציון לשבח".

עפרה שטראוס: אני מכירה את עקיבא מחוץ לשעות העבודה, וזה אפילו עוד יותר מדהים צילום: צביקה טישלר

"מוזס לא מרים את האף, אף על פי שיש לו כסף", אומר אורי בן נון, שעבד בכיל מ־1968 וכיהן כמנכ"ל מפעלי ים המלח בין השנים 1991–1998. "הוא יודע לשלוט בעצבים שלו. יש לו יכולת לשמור על מעמדו מול הבעלים, יש לו את החוש הזה. זה לא עניין של התחנפות, זה עניין של לדעת מה להגיד למי ומתי. אני הייתי יותר דבק בעקרונותיי, יוצא ראש בראש. עקיבא יודע להיות יותר גמיש". את סוד הצלחתו של מוזס מסביר בן נון בכך ש"עקיבא לא לוקח דברים ללב".

כיל וחיפה כימיקלים: מלחמה שהתחילה לפני 40 שנה

"אני חושב שאצל עקיבא בולטות כמה תכונות", אומר רוזן, "חוכמה, חריצות, ענווה. היום כל אחד רץ לעיתונים כדי להשיג לעצמו כותרות. עקיבא הוא עניו". הענווה של מוזס, סרבן ראיונות כרוני, יכולה להתפרש גם כרצון לשמור על שקט תעשייתי, מה שלא ממש הלך לו השנה, כשנאלץ לצאת למתקפה תקשורתית נגד חיפה כימיקלים.

יוסי רוזן: לפני שהתחלתי את החיפוש אחר מנכ"ל חדש החלטתי שאתן את התפקיד לעקיבא צילום: עמית שעל

את המאבק הציתה חיפה כימיקלים, מעט לאחר שנמכרה לג'ולס טראמפ. הנהלת חיפה כימיקלים החדשה, בראשותו של נדב שחר, רתמה את העובדים להפגנות מחאה נגד מפעלי ים המלח, בטענה שאלו מפקיעים את מחירי האשלג שהם מספקים לחיפה כימיקלים - 600 דולר לטונה, בשעה שעלות הכרייה עומדת על 100 דולר לטונה. קווי הייצור של חיפה כימיקלים הושבתו מפעילות ו־800 עובדים ישבו בבית. כיל לא ישבה בשקט, והאשימה את חיפה כימיקלים שהיא עושה שימוש ציני באיום בפיטורי עובדים, ואף חשפה את תוצאותיה הכספיות של חיפה כימיקלים, שהראו רווח של יותר מ־500 מיליון שקל ב־2008.

תהליך ייצור האשלג בבריכות האידוי בים המלח אכן זול יותר מהתהליך שעוברות מתחרותיה הקנדיות של כיל, פוטאש ומוזאיק, שכורות את האשלג במכרות תת־קרקעיים. כיל נהנית גם מיתרון לוגיסטי מובנה, שכן היא יכולה לאחסן כמויות גדולות של אשלג במחסנים פתוחים בסדום הודות למזג האוויר היבש. לא כך הוא המצב במכרות האשלג של כיל באנגליה ובספרד - ואכן לאחרונה אישרה כיל הערכות כי היא בוחנת השבתה זמנית של מכרות אלו.

כעבור שלושה שבועות של מאבק תקשורתי בעיקר בין כיל לחיפה כימיקלים, הוסכם על פשרה זמנית שבה נקבע שכיל תפחית את מחיר האשלג שהיא מוכרת לחיפה ב־50%. המחלוקת עדיין לא נפתרה, והסוגיה עדיין בבוררות. לכתבה זו סירב שחר להתראיין. "זו מלחמה שהתחילה לפני 40 שנה ולא הסתיימה. ההנהלה הנוכחית של חיפה כימיקלים לקחה צעד אחד קדימה", מספר בכיר בתעשייה המצוי במחלוקת, "המאבק מול כיל לא אישי. כל אחד עושה את התפקיד שלו".

"היתרון של מוזס בקרב ארוך השנים בין חיפה כימיקלים לכיל", מספר בכיר אחר, "הוא ההבנה שחיפה כימיקלים צריכה לקבל מחיר שהוא הכי סביר או הכי נמוך, כי מגיע לה. היא קונה כמויות של אשלג. מוזס הבין שהוא צריך לגבש הסדר כי בצד השני יושב בן אדם שצריך להביא הישגים. פניו לשלום. הוא אמנם איש קשה שדואג לעסק שלו, אבל הוא מונופול. לחיפה כימיקלים אין מאיפה לקנות אשלג. הוא יכול לצפצף עליהם, אבל הוא לא עושה את זה".

"עקיבא מוזס הוא החלום של כל יושב ראש"

אבי פילוסוף, שכיהן כיו"ר ומנכ"ל חיפה כימיקלים עד לפני כשנה, כשאריה גנגר היה בעל החברה, דווקא מפרגן למוזס ומגדיר אותו "סרגל". "הוא איש ישר והגון", הוא אומר, "בגיל שעקיבא התחיל בתעשייה עוד אפשר היה להיות ישרים. היום זה מאוד קשה. הוא מאוד נדיר בנוף העסקי בישראל. עקיבא יודע לנווט את האירועים שקורים במאקרו־כלכלה לטובת העסק שהוא מנהל. 2009 היתה שנה לא קלה עבור כיל, אבל הוא ידע לעבור אותה ולשרוד אותה. הוא אף פעם לא קפץ מעל הפופיק. הוא העדיף לגדול לאט, עקב בצד אגודל".

מוזס. מעדיף לחיות בצניעות צילום: צביקה טישלר

שמו של מוזס הולך לפניו בשוק העסקים הישראלי. לפני כשנה וחצי מינתה אותו שטראוס לדירקטור בחברה שהיא מובילה, שוב בהמלצתו של יוסי רוזן, ומאז היא מתמוגגת. "חיפשנו דירקטור לכיסא מנכ"ל מכהן, עם ניסיון של חברה בינלאומית", היא מסבירה. "יוסי אמר לי: עקיבא מוזס זה בדיוק מה שאת צריכה עכשיו. זה החלום של כל יושב ראש שיהיה לו דירקטור כזה. אם אני צריכה עצה יש לי מקום ללכת אליו. אני באה אליו כל הזמן לשמוע איך הוא רואה את הדברים.

"עקיבא הוא מסוג היהלומים הנדירים. יש מעט מנכ"לים שהם כל כך הרבה שנים באותו תחום, באותו מסלול. יש משהו בדור שלנו שרוצה להגיע מהר לכיסא. הוא מבין את התפקיד מכל הזוויות, מה שמקנה לו את הביטחון העצמי שלו. מקשיבים לכל מילה שלו כי הוא מדבר מניסיון".

אירית איזקסון, יו"ר ישרכארט ולשעבר דירקטורית בכיל, הכירה את מוזס כשכיהנה כדירקטורית בחברה לישראל. מוזס נהג להציג את מצגותיו בפני דירקטוריון החברה לישראל ואיזקסון היתה שואלת את השאלות, היא מספרת. כשהפכה להיות דירקטורית בכיל, הופתעה כאשר מוזס הזכיר לה את כל שאלותיה. "הוא מכיר את החברה מלמטה, הוא הקים את אחת החברות הכי מפוארות במשק", היא אומרת. "למרות כל הידע העצום, הוא עדיין רוצה לשמוע עצות ונותן במה לכל דירקטור".

"הוא לא יעזוב את כיל עם הר של 3 מיליון טונות אשלג"

אחרי עשור בתפקיד המנכ"ל המצליח של כיל, נשאלת גם השאלה לאן מוזס יכול להתקדם - ובעיקר מי יהיה שם בבוא היום כדי להחליף אותו. "הוא מסוג האנשים שהחליטו כבר לפני הרבה זמן שזה המקום בשבילו. בעלי החברה נותנים לו ולהנהלה לנווט. אין לו צורך לחפש חברה אחרת", אומרת שטראוס. גם רוזן ואיזקסון מעריכים ש"אין סיכוי שמוזס יפרוש, צפויות לו עוד שנים רבות בכיל". פילוסוף מספר שהשניים, בני אותו הגיל, דווקא החליפו לאחרונה מחשבות על פרישה. "עקיבא ימצא מה לעשות", הוא אומר.

מוזס אמנם מינה לו שני סגנים, אשר גרינבאום ויוסי שחר, אבל השניים אינם מעזים לחתור תחתיו. גרינבאום מתמקד בנושאי תפעול ואיכות סביבה ושחר מתמקד בנושאי פיתוח עסקי ומיזוגים ורכישות. "מי שמרים את הראש, הוא דואג ליישר אותו", מספר מקורב למוזס. לדברי בן נון, שחר הוא "בחור צעיר, מוכשר, ויכול להיות שהוא יוכל להחליף את עקיבא". בכיל טוענים שהם נוהגים למנות מנהלים שצמחו מלמטה - ועובדה זו מעידה במידה רבה על זהותו של המנכ"ל הבא.

"כאשר יגיע היום, אני בטוח שיהיה יורש ויהיה יותר ממועמד אחד", אומר רוזן. מה שבטוח, מסכימים כולם, הוא שמשפחת עופר לא תיתן למוזס ללכת כל כך מהר. סביר להניח שתימצא דרך להשאיר אותו, אם כי ההערכה היא שהוא אינו מעוניין בתפקיד בחברה לישראל.

"עקיבא לא כל כך מבוגר ויש לו עוד זמן לעבוד", אומר בן נון. "ברגע שהשוק יתהפך והביקושים יתחילו לעלות, ומצבה של כיל יהיה יותר טוב מאשר המתחרות שלה, עקיבא יהיה שם".

איך זה שאין לו יורש פוטנציאלי?

"אני לא חושב שהוא עורף ראשים. הוא בטוח במעמד שלו, אין לו בעיה כזאת. הוא הבכיר מכולם, האיש הכי מנוסה והכי טוב במערכת. אני לא מאמין שהיום זה זמן טוב ללכת, כי החברה עדיין סופגת את השפעות המשבר העולמי. הוא לא יעזוב את כיל כשיש לה הר של 3 מיליון טונות אשלג. זה לא יהיה פייר כלפי הבעלים, שאני מניח שגם פינקו אותו".