גיליון הערכה: חקר ביצועים שבועי

הצפת המידע מעוררת אופטימיות

גם מספר אבסטרקטי־כמעט יכול לפעמים לסחרר את הראש. "האקונומיסט", בכתבת שער על הצפת המידע המטריפה את העולם, כותב השבוע שהאנושות תייצר השנה 1,200 אקסבייט של מידע, פי 8 מהכמות ב־2005. אקסבייט, למי שפספס את השיעור הקודם, זה מיליארד ג'יגה־בייט. אלה בוודאי חדשות טובות לחברות שמאחסנות מידע וכיו"ב. אבל אצלי המספר הנפלא הזה עורר אופטימיות ביחס לענף אחר. אם העולם מוצף במידע עד מעל האוזניים, מישהו צריך לסדר אותו, לסווג, לדרג, להעריך, לקשר ולהבין. אם כך - יש עתיד למקצוע הישן של "העורך". אולי בכל זאת אנחנו לא דינוזאורים שדינם נגזר להכחדה. עם כל כך הרבה אקסבייט יש לי הרגשה שאתם צריכים אותנו. יותר מאי פעם.

יואל אסתרון

ספרא חיה בלילילנד

לילי ספרא צילום: עידו שניר

קשה להיות לילי ספרא. מאז מותו של אדמונד ספרא נאלצת אלמנתו בת ה־71 להתמודד בכוחות עצמה עם הון המוערך במיליארד דולר ועוד שלל נדל"ן שמישהו צריך לנהל. לאחרונה היא החליטה לעשות קצת סדר בעניינים: את הדירה הישנה במנהטן, שכנראה מזכירה מדי את בעלה המנוח, מכרה ב־40 מיליון דולר ובמקומה קנתה פנהטאוז צנוע ב־33 מיליון.

 את הבית בריביירה העמידה למכירה תמורת חצי מיליארד דולר - סכום שיא לבית פרטי אי פעם. כבר נמצא האוליגרך שרצה אותו, אבל אז הוא התחרט. את המקדמה - 56 מיליון דולר - ספרא משאירה אצלה. הכסף בא לה בול בזמן, וכיסה חלק מ"האיש ההולך", פסלו של ג'קומטי שקנתה לפני כחודש. מעניין אם סכום העתק ששילמה בעבורו, 65 מיליון ליש"ט, מעניקה לה גם אפשרות לשנות את השם ל"אוליגרך הולך" (אבל משאיר את הכסף).

סופי שולמן

גפני שליח ציבור

משה גפני צילום: שאול גולן

אין מה לומר, משה גפני יודע לספק את הסחורה. אפשר לזעוק עד השמים נגד הסקטוריאליות שמאפיינת את התנהלותו של יו"ר ועדת הכספים, אבל במבחן התוצאה הוא המנצח הגדול. רוצים מלגות לסטודנטים? תנו משהו לתלמידי הישיבות; רוצים הטבות בארנונה לכל מיני סקטורים? גפני יוודא שבתי הכנסת לא יישארו מאחור. רוצים להעביר את חוק בנק ישראל ההיסטורי? גם למגזר יש בעיה היסטורית עם קופות הגמ"חים, שצריך לפתור. שליח הציבור גפני יודע בדיוק מי הציבור ששלח אותו ויודע בדיוק איך הוא נמדד בחצרות הרבנים ובישיבות. הגיעה השעה שגם מקביליו המתיימרים לייצג את הרוב החילוני במדינת ישראל, מצעירים עד נשים, מעובדים עד גמלאים, יבינו שאלה כללי המשחק.

עידן גרינבאום

פישר טומן את הראש בחול

כשסטנלי פישר היה ילד נחקק חוק בנק ישראל הישן. בימים אלה, 56 שנה מאוחר יותר, רוצה פישר לעשות היסטוריה ולחוקק את חוק בנק ישראל החדש. אולי המעמד המרגש הוא שגרם לפישר לטמון את ראשו בחול ולהתעלם מהמחיר השערורייתי שנדרש לשלם בדמות חוק הגמ"חים. אם זה היה קורה לפוליטיקאי מהמניין לא היינו מופתעים. אבל כשכך מתנהל מי שהרים את דגל הממשל התאגידי התקין, הדבר גובל בעזות מצח. תשאלו את דני דנקנר.

שאול אמסטרדמסקי

האוסקר כפוליטיקה ארגונית

מי שחושב ש־5,800 חברי האקדמיה לקולנוע באמת בוחרים בטובים ביותר, כדאי שיסתכל על קטגוריית השחקנית הטובה ביותר, שם מתמודדת השנה מריל סטריפ הענקית, בעלת מספר המועמדויות הגדול ביותר לאוסקר (16, מתוכן שתי זכיות), מול אחת סנדרה בולוק ("איזה מין שוטרת", זוכרים?). כל הפרשנים מסכימים כי סיכוייה של בולוק לזכות באוסקר טובים לאין שיעור מאלה של סטריפ. כי בהוליווד, בדיוק כמו בבחירות לרשות המקומית או בבחירת העובד המצטיין בעבודה, זו הפוליטיקה הקטנה שקובעת. השטיח אדום יותר והשמלות נוצצות יותר, אבל בסופו של יום טקס האוסקר אינו אלא הבחירות לוועד העובדים בהוליווד.

גבי קסלר

ג'ובס ממלא פיו מים

סטיב ג'ובס צילום: בלומברג

כלי התקשורת חגגו השבוע על סטיב ג'ובס ועל דו"ח חדש של אפל, שמצא כי כמה מפעלים של החברה העסיקו ילדים בני 15. אפל התפארה בתגלית כאילו היתה כתב חוקר. "חשפנו רישומים וניהלנו ראיונות עם עובדים, גילינו מסכת של העסקה בתנאי עבדות", נכתב שם. זו לא החשיפה הראשונה של החברה: כבר ב־2006 פרסמה דו"ח שחשף ניצול ילדים, תנאי יזע ואפס פיקוח במפעלים שעבדו עם החברה. מה שמות המפעלים? מי ניהל את המכרז שבו נבחרו? מי פיקח? מה הסנקציות? ומה השתנה מאז הדו"ח הקודם בעניין? אף מילה. מקורות צריך לשמור קרוב לחזה, ואפל כמו אפל מכוונת לפוליצר.

אורן הוברמן

לבייב לא סופר את המוסדיים ממטר

לב לבייב יודע שהוא יכול להרשות לעצמו. כלפי חוץ אפריקה ישראל מתנהלת בהרכנת ראש מבוישת, אבל דווקא הסדר הנושים הגדול בתולדות ישראל שעליו חתמה ביסס אותה בעמדת כוח.

לב לבייב צילום: צביקה טישלר

הוכחה נוספת לכך ניתנה בסוף השבוע שעבר, כשאפריקה דיווחה במפתיע שתפחית כמיליארד שקל משווי נכסיה במזרח אירופה, בעקבות בדיקה שערכה שם רשות ני"ע. לכאורה, שווי הנכסים של אפריקה הוא היסוד שעליו נשען הסדר הנושים, אבל נציגי הגופים המוסדיים מיהרו להבהיר ש"לא היינו ממהרים להפיל את ההסדר... מישהו ציפה שנלקק דבש?". הגדיל לעשות בכיר בגוף מוסדי שפלט את המשפט הבא: "מישהו חשב שהערכות השווי שהציגו בפנינו ערב ההסדר באמת שיקפו את המצב?". האמת, חשבנו שכן. התגובה הרפויה של המוסדיים נובעת מכך שההסדר חושף גם את ערוותם שלהם, שהלוו לאפריקה מיליארדים לבניית פרויקטים מגלומניים. עכשיו אין להם אינטרס לעורר שוב את כל העניין הלא נעים הזה. לבייב יודע את זה היטב. אפשר לצפות להפתעות.

אמיר זיו

ברקת קדושה מעונה

אוי אוי אוי! אלונה ברקת עוזבת! הקבוצה תקרוס! תחזיקו אותה! "לבאר שבע לא מגיע את אלונה ברקת", כתבו אחרי הודעת העזיבה הדרמטית של ברקת, שמאסה בקבוצה ובאוהדיה. אף אחד לא כתב שהאצטדיון מזכיר דיר חזירים. שעמותת אוהדים מעוניינת כבר שנים להשפיע יותר על הקבוצה. שחברי הנהלה בכירים כינו את האוהדים (הלקוחות, אלה שתמיד צודקים) "בבונים". זו תמיד התגובה כשה"טייקונים" עוזבים: האוהדים אשמים. ברקת, יאמר, לוני, שמיר וגאידמק הרי ניסו לעשות רק טוב. צדיקים מסכנים, קדושים מעונים. היי, אם אתם נכנסים לעסק שאתם לא מבינים, אל תתפלאו כשאתם נכשלים.

אוריאל דסקל