שונא כלכלנים בימים גשומים

פעם הבן הקטן של רוברט ה' פרנק כמעט נהרג. הוא עף מעל כידון האופניים שלו בזמן רכיבה במדרון והתרסק על הראש. הוא היה אז בן 14. "רצנו לחדר המיון", מספר פרנק, מהכלכלנים המפורסמים בעולם, שזה 25 שנה נחשב לפורץ דרך ההולך בקביעות נגד הזרם. "הרופא אמר לנו שאלמלא הקסדה לראשו היינו מתעסקים עכשיו בסידורי הלוויה, ושבזכותה הוא שבר את עצם הבריח במקום את הראש. היום הוא בריא ושלם. הוא ואחיו מופיעים פה בעיר עם הלהקה שלהם".

פרנק מדבר אל קהל של כ־20 חוקרים בבוקר חורפי במרכז ראסל סייג' במנהטן. נושא הרצאתו הוא המלצותיו לשינויים ברגולציה לאור המשבר הכלכלי האחרון. הסיפור על בנו אינו פתיחה אנקדוטלית להרצאה משעממת ולא משל אקראי לחשיבותן של תקנות בטיחות, שמשורבב בין סטטיסטיקות לדיאגרמות. זהו חלק מההרצאה, ופרנק גם מצא קשר בין הרגולציה שיש על רוכבי אופניים לזו שאין על מנהלי קרנות גידור. עד סוף השעה הוא הסביר את הקשר, בלי להקרין אף שקופית עם טבלה או גרף, ובלי לומר את המילה "משוואה", וזאת אף שמולו ישבו בעלי תארים מתקדמים במדעי החברה, שהיו אמונים על טבלאות ודיאגרמות. לדעתו, גרפים ונוסחאות רק היו מסתירים את מה שהוא מנסה להראות.

תופעות מפתיעות למה פתח מילוי הדלק לא תמיד באותו צד התופעות היומיומיות המפתיעות שחקרו תלמידיו של רוברט פרנק טלי שמיר, 6 תגובות לכתבה המלאה 

פרופ' רוברט ה' פרנק (65), מרצה באוניברסיטת קורנל היוקרתית, בעל טור ב"ניו יורק טיימס", זוכה שלל פרסים בינלאומיים ומי שחתום על כמה מהמונחים השגורים בכלכלה, ובהם "כלכלת המנצח־לוקח־הכל", שונא דיאגרמות, טבלאות ונוסחאות. לא כי הן משעממות, אלא כי הן מזיקות. הן מזיקות למי שלומדים כלכלה, ולמי שמנסים לחקור ולהבין אותה. לדעתו, התחזקות הצד המתמטי שבכלכלה באה על חשבון השימוש בשכל הישר, והיתה בין הגורמים שאפשרו את המשבר האחרון. "כשהתחלתי ללמד כלכלה, לפני כמעט 40 שנה, קיבלתי משלושה חברים שונים מכתב ובו קריקטורה שהתפרסמה ב'ניו יורקר'", הוא מספר. "בקריקטורה ראו אשה שמציגה גבר בפני חברתה ואומרת 'תכירי, זה מרטין תורנדקר. הוא כלכלן, אבל הוא ממש נחמד'. העובדה שהקריקטורה הזאת הצחיקה אנשים אמרה משהו, ואת המשהו הזה מצאתי במקום העבודה שלי. התברר לי שלימודי כלכלה הם משעממים ומתישים, ושהם כאלה בכוונה. אם מישהו היה נותן בטעות הרצאה באנגלית פשוטה, היו אומרים 'זה כנראה לא טוב'. זה נתן לי הרגשה לא נעימה.

במהרה עברתי משם לבית הספר למינהל עסקים, ופיתחתי שיטות לימוד משלי. היום כבר יש מחקרים שמראים שאף אחד לא לומד כלום בקורסים האלה. הם מכסים היקף מרתיע של מודלים ותיאוריות, ומשאירים את הסטודנט מבולבל ובלי ההבנה הבסיסית שנחוצה כדי לחשוב בבהירות כשהוא נתקל בשאלה כלכלית אמיתית. יותר מדי גרפים לא משאירים לך זמן ואנרגיה ללמוד את עקרונות הכלכלה ולפתח שכל ישר. והבעיה היא שכיום הרבה מרצים לכלכלה מוקפים בכל כך הרבה נוסחאות, עד שלא בטוח שהם בעצמם יודעים להפעיל את השכל הישר".

חוקר טבע כלכלי

בדצמבר התפרסם בעברית ספרו השמיני של פרנק "למה קשה לתפוס מונית בימים גשומים?". הספר מציג את שיטתו ללימוד כלכלה, שיטה שלא מערבת שום סימול מתמטי, תרשים או אפילו מילה מסובכת. הספר מורכב מעבודות הגמר המצטיינות של תלמידיו של פרנק בקורס מבוא לכלכלה שהוא מעביר באוניברסיטת קורנל בעשור האחרון.

פרנק. "אפילו פיזיקאים צוחקים על איך שכלכלנים מסבכים הכל" צילום: Shahar Azran

העבודות הן עמוד מודפס בודד, הכתוב באנגלית פשוטה ומשוללת מונחים סבוכים, שבו הסטודנט מסביר את העקרונות הכלכליים מאחורי תופעה לא מוסברת שהוא מכיר מחיי היומיום שלו. למשל: למה יש אור במקרר אבל לא במקפיא; למה מחשב אפל שחור עולה הרבה יותר ממחשב זהה בצבע לבן; ולמה במסעדות יוקרה המלצרים מרוויחים יותר מהשף. כל עבודת גמר מזכירה פרק קצרצר בסגנונם של רבי־המכר "פריקונומיקס" ו"הכלכלן הסמוי". אלא שעבור פרנק זה אינו גימיק. בעיניו, על כל כלכלן להיות "כלכלן סמוי", שמזהה את עקרונות הכלכלה בחיי היומיום סביבו. הוא מכנה זאת "חוקר הטבע הכלכלי".

במקביל לפרסום התרגום העברי ל"למה קשה לתפוס מונית בימים גשומים?" (התשובה: נהגי המוניות בניו יורק עובדים לפי מכסת הכנסות יומית. בימים גשומים הביקוש למוניות עולה, המכסה מתמלאת מהר, והם הולכים הביתה אחרי הצהריים), מתפרסם בארצות הברית ספר ההמשך שחיבר פרנק, "The Economic Naturalist's Field Guide" (בתרגום חופשי: "מדריך השטח לחוקר הטבע הכלכלי"), שמנתח את המשבר ואת היציאה האטית ממנו לפי הכלים הפשוטים שבהם הוא דוגל.

אבל הרי זה כן גימיק. כלכלה היא מקצוע מסובך.

"הרבה ניתוחים פורמליים ותיאורטיים עוזרים לגלות דברים חדשים. הבעיה היא ששוכחים לעצור ולהסביר את הדברים החדשים בפשטות. והרבה פעמים אתה מבין דברים לאשורם רק כשאתה מסביר אותם. זו הסיבה שעבודת הגמר של התלמידים שלי היא לפענח תעלומה כלכלית אחת באנגלית פשוטה: בפגישות מחזור אחרי שנים, מתברר שהדבר היחיד שהם זוכרים בבהירות מהקורס הוא מה שהם הסבירו בעצמם. אפילו פיזיקאים צוחקים על איך שכלכלנים מסבכים הכל".

הגישה של פרנק צוברת קהל. מלבד רבי־מכר חדשים בסגנון "פריקונומיקס", נמכרת כיום מהדורתו ה־50 של ספר הלימוד החדשני והפשוט שחיבר בשנת 2006 עם בן ברננקי, כיום יו"ר הבנק המרכזי האמריקאי, "עקרונות הכלכלה".

"זה לא הספר הכי מצליח בעולם, אבל קונים אותו, ואני מקבל הרבה הזמנות להרצות. אין מהפכה מהירה בלימודי הכלכלה, אבל הרעיון הולך ומתפשט", הוא אומר.

ברננקי. "ספר הלימוד שחיברנו לא הכי מצליח" צילום: בלומברג

רבי־המכר החדשים בכלכלה, "פריקונומיקס", "הכלכלן הסמוי", "כלכלה עירומה" ואחרים שמפשטים את הכלכלה, הם סימן טוב, לא?

"עוד לא. הם אמנם מצליחים, אבל אם כתבת ספר כזה, הסיכוי שלך לקבל משרה טובה באוניברסיטה לא מאוד גבוה. לימודי הכלכלה עדיין נשלטים על ידי חובבי הסיבוך".

למה, בעצם?

"מאותה סיבה שעל הרבה מקצועות אחרים משתלט ז'רגון מסובך ומיותר. זה הופך את בעלי המקצוע למועדון יוקרתי, ומאפשר להם לגבות יותר עבור שירותיהם. כך, אם שני אנשים מתחרים על עבודה באותה המחלקה, לזה שמשתמש במשפטים היותר סבוכים יש יותר סיכוי לקבל את התפקיד. וכך כולם משתמשים במילים יותר ויותר מסתוריות ונוצר מירוץ התחמשות מעמדי גרוע מאוד".

היד הנעלמה וההרסנית

“מירוץ ההתחמשות המעמדי" (Positional Arms Race) הוא מושג כלכלי רווח שפרנק עצמו חתום עליו, מאז טבע אותו ב־1985 בספרו "לבחור את הבריכה הנכונה". המושג, שכיום משמש כהסבר הרווח לפערי השכר ההולכים וגדלים בארצות הברית וגם בישראל, מתאר מצב שבו לכולם יש יותר, אבל אף אחד לא מרוויח מכך. למשל, כשכל המנכ"לים בוול סטריט מקבלים בונוס שנתי של 10 מיליון דולר, כי זה הנוהג, והם מוציאים את כל הכסף על מסיבת יום ההולדת של בתם - כי זה הנוהג. כוחות חברתיים דוחפים אותם לפעול באופן לא משתלם, "ואפילו הרסני", אומר פרנק. "אף נוסחה לא תעזור לך לגלות את המירוץ ההרסני הזה כשהוא קטן. כשהלכתי לפני כמה שנים לקנות מנגל חדש במקום זה שקניתי לפני 25 שנה ב־90 דולר, גיליתי שהמחירים מתחילים מ־2,000 דולר. גם כאן זה בגלל חלחול אטי של מירוץ ההתחמשות המעמדי של האלפיון העליון - הם קונים מנגל ב־35 אלף דולר. כלכלן אחד בשם ריצ'רד ליירד מיצה את העניין במשפט 'במדינה ענייה, גבר שרוצה להראות לאשתו שהוא אוהב אותה נותן לה ורד. במדינה עשירה הוא צריך לתת לה תריסר ורדים'".

טוב, זו הטיפשות שעליה אומרים שיצרה את המשבר.

"הרבה טעויות שבני אדם עושים הן מטופשות בצורה מדהימה, אבל שימי לב שפה לא מדובר בטיפשות. כל אינדיבידואל פעל פה באופן הגיוני. כל הפעולות הנכונות של היחידים השפיעו על הקולקטיב באופן הרסני. מי שמפסיד כסף בגלל טיפשות יכול לעשות משהו בקשר לזה: לשכור יועץ, לקרוא ספר, לדבר עם איש חכם. אבל כשמבחינה אובייקטיבית ידוע שהחליפה הכי יקרה מעלה את הסיכוי להתקבל לעבודה, אף אחד, טיפש או חכם, לא יכול לשנות את זה. הבעיות האלה הרבה יותר עיקשות והרבה יותר קשות לפתרון, והן מסתתרות מעיני כלכלנים ששקועים בתיאוריות מסובכות".

אתה מתכוון לכלכלה התנהגותית?

"יש שני ענפים עיקריים שצומחים עכשיו בכלכלה. הכלכלה ההתנהגותית, שעוסקת בשטויות שאנשים עושים, היא אחד מהם. הענף השני, שאני משתייך אליו, מדבר על ההחלטות ההגיוניות שאנשים עושים כיחידים, אבל על ההשפעה הרעה שיש להן כשהן מצטברות. המצב שבו כולם עושים כמיטב יכולתם, וכולם מפסידים. זו תופעה שמי שלא יוצא מעולם הנוסחאות לא יקדיש לה תשומת לב. ההשתוללויות עם הנגזרים לא נבעו מרשע או מחמדנות מפלצתית, אלא מהמבנה של המערכת הכלכלית כיום. התמריץ של מנהלי קרנות גידור הוא לנהל כמה שיותר כסף - כי משם נגזר השכר שלהם. התמריץ של המשקיעים הוא להרוויח כמה שיותר, בעיקר בשוק עולה, והם מוכנים להסתכן לשם כך, וכך כדי למשוך אליך משקיעים אתה צריך להציע אסטרטגיית השקעה שמערבת ניירות עם סיכוי של 50 ל־1. ואתה יודע שכשהכל יתרסק, תוכל לומר להגנתך שכולם עשו את זה".

איך זה ייתכן? לפי מה שאתה טוען, עיקרון "היד הנעלמה" שגוי.

"אני אומר שהיום רוב הכלכלנים מציינים את אדם סמית כאבי הכלכלה, אבל לדעתי בעוד מאה שנה יאמרו את זה על דרווין. הכלכלה הרבה יותר דומה למאבק הישרדות ותחרות להגיע לראש העדר מאשר לשיתוף פעולה. אנשים שקונים בתים שהם לא יכולים להרשות לעצמם אינם אנומליה כלכלית. זו הכלכלה. הם רוצים לשלוח את ילדיהם לבית ספר טוב. אנשים שרוכבים על אופנוע בלי קסדה הם לא אי־רציונליים. לרוב הם עושים זאת כשזה מה שצריך לעשות כדי לזכות בבת הזוג היפה ביותר. וכשכולם עושים את זה כולם נוהגים בהיגיון, אבל לאף אחד אין יתרון יחסי. כשכולם רוכבים בלי קסדה, כולם משלמים את המחיר של סיכון עצמי, ולא מקבלים תמורה. אף אחד לא יכול להישאר מחוץ למירוץ החימוש, ולכן המירוץ, מטבעו, נהפך למיותר. לכן, אני אומר תודה לאל שהמדינה התערבה וקבעה שילדים מתחת לגיל 16 חייבים לחבוש קסדה כשהם רוכבים על האופניים".

פרנק. "חינוך ובריאות צריכים להיות ציבוריים. מסוכן להשאירם בידי השוק החופשי" צילום: שחר עזרן

תודה למשבר

פרנק מאמין שההתעלמות מהכשל הבסיסי בחשיבה הכלכלית אחראית לא רק למשברים, אלא גם לבזבוז המשאבים, לזיהום סביבתי ולהרס, וכי הדרך היחידה להתמודד עם הכשל הוא בהתערבות ממשלתית. לכן הוא מאמין שהחינוך והבריאות צריכים להיות ציבוריים, שכן מסוכן מדי להשאירם בידי השוק החופשי ("כולם מבינים את זה חוץ מאשר כאן", הוא אומר), ושצריך לחייב עובדים לקחת חופשות ולהגביל את מספר שעות העבודה (“אנשים פה עובדים 60 שעות בשבוע כי זה מה שכולם עושים, וזה לא עושה אף אחד מאושר יותר").

אחת ההצעות שלך היא לבטל את מס ההכנסה ולהטיל במקומו מס צרכנות. איך זה יעבוד?

"אני מדבר על מס צרכנות פרוגרסיבי. אתה תדווח כמה אתה מרוויח וכמה אתה חוסך, והמסים יהיו על ההפרש, שזו הצריכה שלך. זה ייתן לאנשים מוטיבציה להוציא פחות ולחסוך יותר".

כלומר אתה נגד צריכה? זה לא מה שמניע את הכלכלה?

"חסכונות הם לא כסף שיוצא מהמשחק. זה כסף שהולך למשקיעים. אם לא בנית אגף חדש בווילה, אז הכסף שהשארת בבנק משמש לבניית אגף חדש במפעל. אנשים עדיין יוציאו כסף, אבל בדרך אחרת, שבטווח הארוך תגביר את הצמיחה. אמריקאים תמיד חסכו מעט, אבל בשנות השמונים החיסכון הלאומי עמד על כ־10%, ובשנים שלפני המשבר זה ירד לאפס. צריך לתת לאנשים תמריץ לשנות את זה".

ואתה מאמין שמשהו ישתנה? במדיניות הכלכלית? באופן שבו מלמדים כלכלה?

"אני לא מאוד אופטימי. אני מדבר על כל הדברים האלה מאז 1985 ושום דבר משמעותי עדיין לא קרה. אולי אם הייתי מפרסם את הרעיונות שלי אחרי המשבר היו עוצרים לחשוב עליהם. נראה לי שהגיע הזמן לכתוב עוד ספר".