אבי ברנמילר: "תרמתי את החיים שלי"

הדרך של אבי ברנמילר לאקזיט היתה ארוכה. ב־1992 הקים מהנדס המכונות את סולל, חלוצת האנרגיה הסולארית בישראל, שפיתחה טכנולוגיה תרמו־סולארית. 17 שנה ולא מעט משברים לאחר מכן, כולל אזהרות עסק חי, נמכרה באוקטובר האחרון החברה לסימנס הגרמנית, תמורת 418 מיליון דולר.

יש שיגידו כי העובדה שהחברה הישראלית הולכת להיטמע בתוך קונצרן גרמני ענק היא לא סיבה לחגיגה. ברנמילר סבור אחרת. הוא מאמין שסימנס תהיה המנוף של סולל, ששמה שונה ל־Siemens csp ושביכולתה ליצור מהפכה של ממש בדרך ההסתכלות של העולם על האנרגיה הסולארית.

איך אתה מרגיש עכשיו, כשהבייבי שלך הפך להיות של מישהו אחר?

"גם בתוך סימנס אני מוביל את הנושא. האדם הוא אדם חושב, ותמיד מחשבות חולפות בראש. עכשיו אנחנו בתקופה הכי קשה, זה ארגון ענק ואנחנו מנסים להטמיע ולשלב. אני מאמין שהשילוב שלנו ושל סימנס יאפשר לקדם את הנושא. זה לא יקרה מעכשיו לעכשיו, אבל זה יאפשר מחירים אטרקטיביים יותר".

ברנמילר צילום: גיא אסיאג

גם בישראל?

"בוודאי. אם הרצון ליישום אנרגיה סולארית יהיה אמיתי, נהיה שם - בתחרות, במכרז אשלים בנגב או ביוזמות פרטיות של אנשים".

לאורך כל התקופה וגם היום, יש כאלה שלא מאמינים בדרך הלא קונבנציונלית שאתה מוביל.

"הם לא ייאשו אותי. אני מאמין שהעובדה שחברה כמו סימנס רכשה את סולל תחלחל גם למקבלי ההחלטות. זה עניין של זמן. אנחנו עובדים על פתרונות טכנולוגיים לזמן שבו השמש לא זורחת ולאגירת אנרגיה. אם הפתרונות יהיו כלכליים, או לפחות יתקרבו לעלויות של היום, עשינו צעד גדול. זה החלום שלי".

הסתכלו עלייך כעל תמהוני במשך השנים?

"הרבה אנשים תהו מה אני עושה כאן. לא חשבו שאני תמהוני, אבל תהו על קנקני. היו כאלה שהבינו שאני מאמין בדעתי וזרמו איתי, והיו כאלה שנשרו בדרך".

כשברנמילר סיים את לימודי הנדסת המכונות הוא עבד במפעל מתכת שנסגר, וחיפש "מקום עבודה חדשני". כך מצא את לוז האלמונית, שגרמה לו לנסוע יום יום מתל אביב לירושלים. "היו כמה פרסומים שחשפו אותי לחברה וזה נראה לי מעניין. מהנדס מכונות הוא לא התפקיד הכי מעניין בעולם. להפיק אנרגיה מהשמש, לעומת זאת, כן".

לוז, שהוקמה ב־1980, נחשבה במידה רבה למייסדת של תעשיית האנרגיה הסולארית בישראל. החברה קרסה ב־1991, בעקבות ירידה דרמטית בעלות הפקת חבית נפט ותחילת עידן ייצור חשמל באמצעות טורבינות גז. סגירת החברה היתה מכה קשה עבור העובדים.

"אספו אותנו בעשר בבוקר והודיעו לנו שאנחנו יכולים ללכת הביתה", משחזר ברנמילר. בעקבות הסגירה הוא החל לעבוד באלישרא, אך שמר על קשר עם סמנכ"ל התפעול של לוז. במקביל נערכו ניסיונות למצוא משקיעים שיקנו את הנכסים של לוז, עד שאותר לואי בגו הבלגי, שהחליט להשקיע בטכנולוגיה. כך הוקמה סולל.

במשך שנים של הליכה במדבר היו לא מעט תהיות על העתיד של סולל. "כשאתה מאמין במשהו, אתה הולך עליו All The Way ומקווה", אומר ברנמילר. "זה לא שלא היו רגעים קשים, אבל לא היה ייאוש. תמיד האמנתי והסתכלתי קדימה. בעל המניות העיקרי הקודם של החברה לואי בגו ואני האמנו שזה יקרה. התרומה שלו היתה הגיבוי הפיננסי, ואני תרמתי את החיים שלי".

פריצת הדרך הגיעה ב־2007, עם חתימת חוזה להקמת תחנת הכוח הסולארית הגדולה בעולם במדבר מוהאבי בקליפורניה, בהשקעה של 2 מיליארד דולר. התחנה אמורה להיפתח ב־2011 ולייצר 553 מגה־ואט. כיום עובדים בסולל 500 עובדים, 400 מהם בישראל ו־100 בספרד.

הרבה שנים מדברים בישראל על רצון לייצר חשמל מאנרגיית השמש, אבל דיבורים לחוד ומעשים לחוד.

"בתוך עמי אני יושב. אנחנו מתכוונים להתמודד במכרז אשלים להקמת התחנות הסולאריות שם. האם זה יקום ב־2013–2014? אני קצת סקפטי, אבל אין ספק שהמודל של מכרז עבור פרויקט ראשון והתמיכה של הממשלה חשובים, אחרת נדרשות יותר מ־100 חתימות בדרך לרישוי של פרויקט מהסוג הזה. בגדול אני אדם אופטימי, ואני רוצה להישאר כזה. אני גם קצת ריאלי. בסופו של דבר, היום כבר עושים התפלה במדינה, אז יעשו גם אנרגיה סולארית".

כמחזיק 10% מסולל, גם אתה עשית אקזיט ונהפכת באחת לאיש עשיר מאוד.

"זה נכון, אבל אני בגיל שבו לא משנים את החיים כל כך בקלות. אני ממשיך כרגיל. הבעיה היחידה שלי היא שאני עובד קשה יותר מבעבר".