הכלכלה הפלסטינית: עיר הגבעות

בשאר אל־מסרי, היזם הבונה את העיר הפלסטינית המודרנית הראשונה בגדה, אל־רוואבי (הגבעות), אומר שעדיין לא התחילו למכור את הדירות הראשונות בפרויקט וכבר נרשמו באתר האינטרנט המשווק את הפרויקט כ־7,000 פניות. המקום בהחלט מרשים. שורה של גבעות באחד המקומות הגבוהים ביותר במרכז השומרון, 9 ק"מ צפונית לרמאללה.

בשאר הוא נכדו של חכמת אל־מסרי, שכיהן כיו"ר הפרלמנט הירדני, ומשפחתו ידועה כאחת המיוחסות והעשירות בקרב הפלסטינים. אחרי שלמד הנדסה כימית בארצות הברית והשתקע שם, עבר לעולם העסקים. הוא שותף בעיתון "אל־איאם", ובפרויקטים של הייטק, אולם את עיקר זמנו הוא מקדיש לאל־רוואבי.

עדיין לא התחילו לשווק את 5,000 יחידות הדיור האמורות להיבנות במקום, אף שכבר עתה, מהגבעה שממנה אנחנו צופים על הפרויקט רואים עשרות כלי עבודה כבדים החוצבים בהר ומכינים את התשתיות לעיר החדשה. מעבר להם, בקו האופק, נשקף אחד המראות המרהיבים ביותר בישראל: רצועת החוף מארובות חדרה בצפון עד אשדוד בדרום. במרכז, מגדלי עזריאלי על רקע הים הכחול. אל־מסרי אומר שעד כה, פרויקט המגורים הפלסטיני הגדול ביותר כלל כ־300 יחידות דיור, ואילו הוא מדבר על אלפי דירות שיגורו בהן כ־25 אלף תושבים.

היזם והקבלנים הבונים את העיר אינם זקוקים לכספם של רוכשי הדירות משום שיש להם עורף כספי איתן. זוהי חברת הבנייה אלדיאר אלקטרי, אחת הגדולות בעולם הערבי, בבעלותם של שליטי נסיכות קטאר, המממנת את הפרויקט שעלותו תהיה יותר מ־850 מיליון דולר.

הדמיה של העיר הפלסטינית החדשה

צורת מגורים חדשה

אל־רוואבי מבשרת מהפכה בתרבות הדיור הפלסטינית. המסורת המשפחתית הכתיבה שיטת דיור קבועה הנהוגה עד היום אצל מרבית הציבור הפלסטיני. הבן הנושא אשה מביא אותה לביתו, וההורים, עם האחים והדודים, מכינים לו יחידת מגורים צמודה, או סמוכה. כך התפתחו במשך מאות שנים שכונות משפחתיות גדולות בכפרים ובעיירות, וגם בערים.

בערים הפלסטיניות החלו בשנים האחרונות לצוץ גם בתי קומות עם עשרות דיירים שאין קשר משפחתי ביניהם, והסיבה העיקרית לכך היא מעבר של רבים מתושבי הכפרים אל הערים. הדבר בולט בייחוד ברמאללה, שרוב תושביה היום הם בני הכפרים והעיירות של נפות ג'נין, שכם, וטול כרם שבאו לעבוד במוסדות הציבור והשלטון בעיר, או ללמוד וללמד במכללות המקומיות, ולפתח את עולם המסחר והעסקים בעיר. עוד לפני שנים אחדות אפשר היה לראות מדי יום חמישי מאות מכוניות יוצאות מרמאללה לבלות את סוף השבוע עם המשפחה. עכשיו כבר אין רואים את שיירות יום חמישי, בין השאר בגלל המחסומים וטרדות הכבישים בגדה.

המעבר לערים נהפך לאחת התופעות החברתיות המבדילות בין הפלסטינים בגדה ובין אחיהם הפלסטינים אזרחי

מדינת ישראל. הערבים בישראל, תושבי טירה, קלאנסווה ובקה אל־גרבייה אינם עוברים לערים היהודיות, חדרה או פתח תקווה, מסיבות תרבותיות וחברתיות מובנות. ולכן הכפרים הערביים בישראל נהפכים במהירות ליישובים עירוניים, בעוד שבגדה נשמר לרוב אופיים הכפרי של רוב היישובים.

כך או כך, מה שמעכב כיום את העבודות באל־רוואבי הוא היעדר כביש גישה ומחסור במים. ראש הממשלה בנימין נתניהו הבטיח אמנם לעזור, אך המתנחלים הגרים בסמוך אינם מאפשרים זאת. לאחרונה היה שינוי. ח"כ יעקב כץ מהאיחוד הלאומי, המתגורר בסמוך, הכריז שצריך לעזור לפלסטינים לבנות בתים יפים מפני שבסופו של דבר הם יגורשו ויהודים יגורו בבתים היפים. הרי כך היה גם ברמלה, לוד ויפו. בשאר אל־מסרי, הבונה את העיר הפלסטינית החדשה, שמע את כץ. לא נראה שהוא מתרשם מכך.