לא נגיד, פוליטיקאי
הנגיד סטנלי פישר הוא פוליטיקאי. משכמו ומעלה ומשכמו ומטה
זה לכאורה עניין שולי, לא מאוד חשוב, אבל השוליים לפעמים חושפים את המהות. הנגיד סטנלי פישר החליט להתעלם מהביקורת הציבורית הרחבה ולקנות, שוב, את שירותיו השנויים במחלוקת של היחצן הפרטי זמיר דחב"ש. ניגודי האינטרסים של דחב"ש עלולים לגרום לסחרחורת במשרדי מבקר המדינה, אבל נגיד בנק ישראל מסתחרר כידוע בבירות העולם.
פישר רכש מיליארדי דולרים בשנתיים האחרונות. יש להניח שבזבוז קטנטן של כספי ציבור, 864 אלף שקל, לכיסיו של היחצן החביב עליו לא מרגש אותו. יש להניח שגם דחב"ש מבין שאת הכסף הגדול באמת הוא עושה מלקוחות פרטיים הנזקקים ליחצן שיושב על האוזן של הנגיד, וגם על האוזן של יו"ר רשות ניירות ערך. האינטרס של היחצן ברור, אבל מה מניע את פישר? ומה מניע את זוהר גושן?
יש בכירים בבנק ישראל שחושבים שפישר עשה טעות קשה. הם אומרים שהשמיעו את דעתם באוזני הנגיד. אולי. ואולי פחדו מזעם האל. בכל מקרה, פישר לא יכול לטעון: לא ידעתי. הוא כבר קרא ושמע לא מעט על ענייניו הסבוכים של היחצן הצמוד שלו. אבל פישר החליט לצפצף.
לפני יותר משנה, בכנס של "כלכליסט", האזין פישר סמוק מכעס לדברים הבאים: "הנגיד הוא בעיני רבים המבוגר האחראי, אדם ראוי לתפקידו, משכמו ומעלה. השאלה המנקרת נוגעת למה שקורה משכמו ומטה. מסביב לאנשים גדולים רוחשים לפעמים אנשים קטנים שמסבים נזקים גדולים".
אני מודה שחשבתי אז שפישר הוא מבוגר אחראי, משכמו ומעלה, עולה חדש שנפל קורבן לברחשי הביצה הישראלית. טעיתי. הוא פוליטיקאי. משכמו ומעלה ומשכמו ומטה.
