וולונטריות כפייתית

קרב משפטי שכזה כבר מזמן לא היה כאן: פלילים, פיננסים, תקשורת והרבה מאוד אגו, כמובן. של כולם. מצד אחד, זוהר גושן, יו"ר רשות ני"ע, שיודע שמה שיזכרו מהקדנציה שלו זה האם ניצח או הפסיד בפרשת פסגות. מהצד השני - רועי ורמוס, מנכ"ל בית ההשקעות פסגות, הנלחם על טיהור שמו, ובאמצע

1. הקלף הראשון של ורמוס

ורמוס החליט כיייאבק בכל צורה על שמו הטוב. הוא בטוח שהוא ישר ונקי כפיים, וכי אין לו שום קשר למעשים הפליליים, לכאורה, שבוצעו בפסגות. בינתיים הוא לא מוכן להיות חלק מהסדר מינהלי שהושג מול פסגות ואייפקס, ויש לו טיעונים טובים שברשות ני"ע יצטרכו לחשוב היטב כיצד לתקוף אותם. כך, למשל, תצטרך הרשות להסביר כיצד הוצג חומר חקירה רגיש כל כך בפני אייפקס, שכזכור אינה נאשמת בפרשת פסגות, וזאת עוד בטרם זכו הנאשמים האמיתיים בתיק לראות משהו ממנו, כפי שעולה מתשובתה לעתירת ורמוס.

על פי אותה תשובה, נציגי אייפקס הגיעו למשרדי הרשות ב־27 באוקטובר ועיינו במסמך "המתמצת את עיקרי החשדות כנגד החשודים העיקריים בתיק החקירה, וכנגד נושאי המשרה המעורבים בתיק, בהם העותר. החומר שהוצג כלל גם תיאור חלקי ומתומצת של ראיות מתוך התיק". אכן מוזר.

לרשות יש כמובן הסבר לעניין: אייפקס אינה צד שלישי שאין לו קשר לפרשת פסגות. מדובר בגוף שעומד לבצע עסקת ענק ושצריך לקבל החלטה האם לבצע את העסקה במתווה אחד או ללכת למתווה שני. כדי לקבל את ההחלטה, עליו לדעת מה הסכנות המרחפות מעל ראשה של פסגות, ומשהתקבלה הסכמת פסגות להראות לאייפקס את הנתונים נחשפו החומרים. שאלה אחת עדיין לא פתורה בעניין זה: האם מישהו שאל את ורמוס אם הוא מסכים להראות את חומר החקירה בעניינו למי שצריכה להחליט האם הוא יפוטר או יישאר בתפקידו? כנראה שלא.

2. הקלף השני של ורמוס

הטענה המרכזית של רשות ני"ע היא כי ורמוס פוטר על ידי אייפקס בצורה וולונטרית. "מה אתם רוצים מאיתנו", אומרים ברשות, "זו אייפקס שהחליטה לפטר את ורמוס, לא אנחנו". זה כמובן נכון, אבל לא מדויק. לרשות ני"ע אין כל סמכות למנות או לפטר נושאי משרה בשוק ההון, אבל היא יכולה לנקוט סנקציות כמו שלילת רישיונות לניהול קרנות נאמנות או קופות גמל. המשמעות עבור בית ההשקעות היא הרת אסון. "אייפקס בחרה באופן חופשי לפעול לסיום העסקתו של העותר", כותבת הרשות. אך "הרצון החופשי" שהיא מציגה דומה לשאלה "כיצד תרצה למות אדוני, בירייה או בטביעה?". הרשות אף מציינת בעצמה כי "העותר ידע בבירור כי עמדת רשות ני"ע היא שהמשך מילוי תפקידו יביא לכך שהיא תפעיל את סמכותה בהליכים מינהליים לשלילת רישיונות ניהול כספי הציבור שבידי פסגות". רצון חופשי? נשמע יותר כמו וולונטריות כפייתית.

3. הקלף של הרשות לני"ע

ורמוס כנראה יצליח להוכיח שפיטוריו הם תולדה של הסכם מינהלי שנסגר בין רשות לני"ע לבין אייפקס. אלא שברשות ני"ע לא מסתירים זאת. לגושן אין הרבה ברירות. הוא יכול ללכת להליך פלילי ארוך ומייגע שיימשך שנים, ואת זה הוא כבר עשה. השאלה שמציקה לו יותר היא מה הוא עושה בינתיים, והאם הוא מאפשר למי שלשיטתו אינו ראוי לכהן כמנכ"ל בית השקעות להמשיך ולכהן בתפקיד? בנסיבות אלו, היו לגושן שתי אפשרויות: לפנות להליך מינהלי השולל מבית ההשקעות את רישיון הניהול שלו, או לפנות להליך "תחזיקו אותי", שבו הוא מתריע על כוונתו לפתוח בהליך מינהלי, אלא אם יעדיף הצד השני להגיע עימו להסכמות. במקרה של פסגות ההסכמות היו ברורות: 150 מיליון שקל ופרידה מהמנכ"ל. אין זו הפעם הראשונה שבה בחרה הרשות בשיטה זו. בפרשת תעודות הסל של מיטב הודח מנהל בכיר באותה הדרך. כך גם בפרשת קרנות הנאמנות של דש אייפקס, ועכשיו משתמש גושן באותו הכלי בדיוק.

4. הסכנה

השימוש בכוח העקיף של גושן לסילוקו של ורמוס מכיסא המנכ"ל מסוכן. מה אם ורמוס אינו אשם? מה אם הראיות שיש בידי גושן אינן קושרות אותו לדבר העבירה בפסגות ומה אם מישהו ברשות לני"ע פישל בחקירה? כל הספקות הללו נעלמו אצל גושן, המבקש לחרוץ את דינו של ורמוס בהליך מזורז. בצורה כזו מבטיח גושן את נצחונו בתיק החשוב ביותר בקריירה שלו כיו"ר הרשות. בין כה בעוד 5–6 שנים, כשההליך הפלילי יסתיים, גושן כבר יהיה במקום אחר לגמרי.

5. מנהרת הזמן של אייפקס

ביום שני אחר הצהריים היה אמור ורמוס להגיע לשימוע אצל זהבית כהן־יוסף. שימוע הוא כידוע הליך שחובה לבצעו לפני פיטוריו של עובד, כל עובד. אלא שגם אייפקס וגם רשות ני"ע כותבות כמעט בכל מקום אפשרי כי עניין פיטוריו של ורמוס כבר הוסכם. כלומר, השימוע, אם להתבטא בעדינות, לא ממש בוצע לפי הספר.