"אני בהחלט שייך לאלה שמתנגדים למשכורות עתק"

מנחם עינן, מנכ"ל עזריאלי: כיצד אתה מתמודד עם המלחמה הקשה של אסם בשוק ריכוזי הנשלט על ידי מספר מצומצם של חברות מזון מחד, ועם תחרות הולכת וגוברת מצד המותגים הפרטיים ורשתות ה־Heavy Discount מנגד?

 "התחרות בשוק המזון הישראלי היא אכן תחרות בין מעטים, ואלה לא סתם

אילנה קאופמן, מנכ"לית גולף: מתי תצליחו לייצר חטיף שיהיה באמת בריא לילדים?

"אני לא יודע מה זה חטיף בריא. אני ואסם לא מתעסקים בבריאות אלא במזון. כשאתה אוכל אתה צריך גם ליהנות וגם לקבל אספקה של כל הדברים החיוניים לגוף שלך. לא הכל בריאות. יש לי אמונה שלמה במה שאני קורא לו תזונה מאוזנת, וכל מיני טרנדים של בריאות לאו דווקא מספקים תזונה כזו. אני רואה את אסם כיצרן מזון שצריך לספק ללקוחות את מגוון האפשרויות ואת המידע - ולתת לצרכן להחליט. התפקיד שלי הוא לא להחליט בשביל הצרכנים מה יאכלו, ובאוכל, כמו בכל דבר אחר בחיים, הכל שאלה של מידתיות. אפשר לאכול מהכל אבל במידה, ואם מתמכרים זו בעיה. לכן התשובה שלי היא שבחטיפים, כמו בכל יתר המוצרים שלנו, נמשיך לספק את כל המגוון ואת כל הסוגים, בריאותיים יותר ופחות".

איתן בר זאב, מנכ"ל ביג: האם לדעתך יש מקום להגביל את תנאי ההעסקה של המנהלים הבכירים בחוק?

"אני בהחלט שייך לאלה שמתנגדים למשכורות עתק. אני חושב שיש פערים מוגזמים בשכר ושיש בישראל בעיה מאוד גדולה של חלוקת ההכנסות. אצלי הכסף מעולם לא היה הגורם המוטיבציוני אלא העשייה, היצירה. נכון שיש לי מחלה של עטים נובעים ואני גם אוהב לאכול טוב במסעדות - אבל הכל במידה. אני בכלל התחלתי לקבל משכורת רק בגיל 57 או 58, כשהקיבוץ עבר הפרטה. זה גיל מאוד מאוחר להתחיל להתפרנס בו, ועדיין הייתי מאחל לכל עם ישראל להתפרנס כמוני. אני מציע למנהלים לזכור את מה שהם שוכחים לפעמים, וזה שהם לא הארגון ובטח לא הסיבה היחידה להצלחה".

בועז רוזמן, מנכ"ל על בד: אילו תכונות אתה מביא לתפקיד כתעשיין ותיק, שנותנות לך יתרון על פני המנהלים הצעירים?

 "אני חושב שיש לנו היום מנהלים צעירים מאוד מוכשרים. אבל אם שואלים אותי איזה מנהל אני, אז אני יכול לספר שאני מנהל מעורב, די שולט בכל הפרטים של העסק. כל מוצר חדש או מסע פרסום יעברו דרכי, אבל במשאים ומתנים מול ספקים אני פחות מתערב. אני מנהל של אנשים, והדבר שהכי חשוב לי הוא הדוגמה האישית".