חופשי זה לגמרי לבד
דווקא פרי טלקום, שזכתה להתעללות משרד התקשורת, היא הראשונה שמגשימה את חזון המפעילים הווירטואליים שלו
החלטת ממשלה שהתקבלה ב־15 ביולי האחרון מנחה את שר התקשורת להעניק עד 1 בינואר 2011 רישיון קבוע לחברות המספקות שירותי VoIP על גבי רשתות הסלולר וה־WiFi, שירות המכונה VOC. שלוש חברות כאלה כבר פועלות מכוח רישיון זמני: פרי טלקום שהחלה לספק שירות לפני יותר משנה, ו־012 סמייל וסיפמי, שהשיקו את שירותיהן לפני כחצי שנה.
הרישיון הזמני מגביל את מספר הלקוחות שיכולה כל חברה לשרת ל־8,500 בלבד, כך שלמרות הפוטנציאל המשמעותי יחסית של השירות, בעיקר ככלי להוזלת שיחות סלולריות מחו"ל, רק כ־25 אלף לקוחות יכולים לנצל אותו. שירותי ה־VoIP מציעים שיחות חינם בין לקוחות החברה, מחירים הזולים ב־20%–30% מתעריפי חברות הסלולר הגדולות לחיוג למספרים ניידים, וכן מחירים הזולים ב־80%–90% בעת חיוג לטלפונים קוויים.
האם יעניק שר התקשורת רישיון קבוע לחברות אלו ב־1 בינואר? מובן שלא. רק ב־7 בדצמבר, כמעט חמישה חודשים לאחר החלטת הממשלה, נזכרו במשרד התקשורת לפרסם שימוע בנושא. בהסתמך על ניסיון העבר, אין לצפות להחלטה לפני סוף הרבעון הראשון של 2011.
"לא שווה להילחם"
פרי טלקום מחזיקה ברישיון מפעיל וירטואלי, בתשתית תקשורת מוכנה, ואף יכולה לעשות שימוש בקידומת 055 שחולקה למפעילים הווירטואליים. כשהיא מצוידת בהשקעה של איש העסקים שלמה שמלצר, כל שמונע ממנה לפנות ללקוחות הוא עיכוב משרד התקשורת במתן הרישיון הקבוע. למעשה, ההתעללות בפרי טלקום מצד המשרד נמשכת כבר זמן רב: בתגובה לתלונת החברה כי חברות הסלולר מסרבות לשלם לה דמי קישוריות בעוד שהיא מעבירה להן תשלומים אלו, הפטיר בכיר במשרד התקשורת לפני כמה חודשים כי "בשביל עשרות אלפי שקלים אינני מתכוון לפצוח במלחמה מול חברות הסלולר".
אי־מתן רישיון קבוע לשירות ה־VOC שלה כמעט הביא את פרי טלקום לעתור לבג"ץ נגד משרד התקשורת, אך בחברה העדיפו להתאזר בסבלנות. ההחלטה כנראה השתלמה בשבוע שעבר, עם חתימתה על הסכם לאירוח שירותיה ברשת פלאפון.
שאלה של מיקום
השימוע שפרסם משרד התקשורת, המבקש להכפיף את פעילות ה־VOC לאחד מהרישיונות הקיימים (MVNO או VOB), הוא יותר מעניין סמנטי או בירוקרטי. במשרד עדיין מנסים לקבע את ה־VoIP כשייך למיקום מסוים: אם תוכנת ה־VoIP מותקנת על גבי מכשיר נייד היכול לעבור בין תאים סלולריים תוך כדי תנועה, הרי שמדובר בשירות נייד שצריך להיכלל בהגדרת "מפעיל וירטואלי", MVNO. אם תוכנת ה־VoIP מותקנת על גבי מכשיר נייח, הרי שהיא צריכה להיכלל תחת רישיון VOB נייח. להגדרה זו גם משמעות מבחינת דמי הקישוריות שנדרשים בעלי רישיון ה־VOC לשלם לספקים השונים.
בנוסף, הכפפת פעילות ה־VoIP ה"נייד" לאחד משני רישיונות עלולה ליצור בעיות של בעלויות צולבות. לחברות הקשורות לחברות הסלולר - דוגמת נטוויז'ן ושופרסל החולקות בעלים עם סלקום, בזק בינלאומי שכמו פלאפון הנה חברה־בת של בזק, ו־HOT שחולקת בעלים עם מירס - אסור לקבל רישיון מפעיל וירטואלי, אך מותר להן להציע שירות VOB. אם יוחלט כי VoIP על גבי האינטרנט הנייד מכונס תחת רישיון מפעיל וירטואלי, עשוי שיתוף הפעולה של נטוויז'ן ופרי טלקום להיבחן שנית. אם יוכפף השירות לרישיון ה־VOB, יוכלו נטוויז'ן ובזק בינלאומי לפעול בעצמן בתחום הסלולר באמצעות שירות VoIP.