חשיפת "כלכליסט": תעריפון וינרוט לעובדי ציבור

"אם הדבר הזה היה מהווה שוחד, היית צריכה להכניס לבית הסוהר את זיגל, את השופט זפט, את רחל צירקין. את כל העולם, את כולם היית צריכה להכניס", כך הטיח עו"ד יעקב וינרוט בתובעת עו"ד שרון כהנא באחת ההתלקחויות ביניהם במהלך המשפט של וינרוט, שבו הוא נאשם יחד עם פקיד השומה שוקי ויטה במתן ובקבלת שוחד. על השמות האלה שהוזכרו - ועוד לקוחות רבים שטופלו בידי וינרוט - הוטל עד היום צו איסור פרסום.

לצפייה בלקוחות של וינרוט ובשכר הטירחה ששילמו לחץ כאן

"כלכליסט", באמצעות עו"ד שירה בריק־חימוביץ' ועינת ברג־סגל ממשרד ליבליך־מוזר, פנה לפני כחודש לשופט גלעד נויטל בבקשה להסיר את הצו, לפחות משמם של אנשי הציבור. הצו הוסר ביום שישי בבוקר לאחר שהעיתון והסנגוריה הגיעו ביניהם להסכמה.

בקרוב צפוי להסתיים שלב העדויות בתיק שבו נאשמים וינרוט ופקיד השומה שוקי ויטה במתן וקבלת שוחד. במרכז התיק בולטת שאלת ייצוג איש ציבור בידי עורך דין אל מול הציפייה והפוטנציאל לתגמול מיידי או עתידי, לו וללקוחותיו. וינרוט טוען כי שכר הטרחה הנמוך שגבה משוקי ויטה לא היה חריג או מקל מדי, ואילו התביעה מנסה לבדל את המקרה של שוקי ויטה כמקרה של שוחד.

השופט יהודה זפט. שילם שכר טרחה של 16.6 אלף שקל

בחשיפה ראשונה מביא "כלכליסט" רשימה של לקוחות המותרים כיום לפרסום, מתוך כ־100 שווינרוט הציג בבית המשפט כלקוחות שטופלו על ידיו. נשיא המדינה, ראש ממשלה, שרים, חברי כנסת, ראשי עיריות, קציני צה"ל, קציני משטרה, אנשי ביטוח לאומי, רבנים ואפילו עובדי רשות המסים כדוגמת ויטה. בין היתר, הדגיש וינרוט טובות ושירותים שנתן לשופטים ופרקליטים: "רוב השופטים בבית המשפט המחוזי שאני מכיר פה, עשיתי להם טובות יותר משמעותיות מאשר שוקי ויטה, ואף פעם הם לא נטו לטובתי".

למשל, השופט יהודה זפט. וינרוט ייצג את השופט ורעייתו בעניין אזרחי בבית המשפט המחוזי בחיפה בראשית שנות התשעים. הייצוג כלל "עבודה רבה שהתפרסה על פני תקופה ארוכה". בגינה גבה המשרד שכר טרחה של 16,500 שקל בלבד. עובדה זו לא מנעה מהמשרד להופיע בפני זפט בתיקים מאוחרים. וינרוט עצמו הופיע בפני זפט כמה שנים לאחר מכן והפסיד.

"על פי הנורמות הצבועות האלה", אמר וינרוט לכהנא במהלך עדותו, "אני לא יכול להופיע אצל הרבה מאוד מהשופטים פה, גם לא אצל הרבה מאוד מהשופטים בבית המשפט העליון".

במקרים אחרים טיפל וינרוט בקרובי משפחה של שופטים ופרקליטים או כאלה שהופנו על ידיהם. כך הוזכרו קרוביהן של השופטות שרה ברוש ונגה אוהד, לקוח שהופנה בידי היועץ המשפטי יוסף חריש, ומתמחה שהופנתה בידי עו"ד יוכי גנסין ממחלקת בג"צים. וינרוט עצמו ייצג את פרקליטת מחוז חיפה לשעבר לילי בורישנסקי ואת מנהלת המחלקה הפלילית בפרקליטות מחוז דרום, עו"ד חנה מגד.

בבית המשפט נפרס בהרחבה סיפורה של עו"ד רחל צירקין שפרשה לאחרונה מפרקליטות מחוז ת"א (מיסוי וכלכלה). צירקין איבדה את מרבית חסכונותיה במשבר מניות הבנקים. וינרוט הציל את הכסף בהתדיינות מול בנק דיסקונט. בתיק הושקעו כ־100 שעות עבודה ולא נגבה שכר טרחה. לפני הייצוג וגם אחריו הופיע וינרוט מול צירקין בענייני לקוחותיו. "לא חלמתי לשחד את גב' צירקין", העיד וינרוט. "חוץ ממרור לא אכלתי אצלה כלום".

הצפה מכוונת

להצפה זו של לקוחות בידי ההגנה שלוש מטרות. הראשונה, לסתור את סעיף 65 בכתב האישום. "תיק זה", כותבת התביעה בעניין ויטה, "היה חריג במשרדו של הנאשם 2 (וינרוט) ושכר הטרחה בגין הטיפול בתביעה כאמור היה מופחת וניתן בתנאים מקלים".

המטרה השנייה היא "להרתיע". להראות שעורכי דין מייצגים עובדי ציבור כדבר שבשגרה. יש להניח שלעורכי דין כמו רמי כספי, אלי זהר, יגאל ארנון, יעקב נאמן ואחרים רשימה מכובדת לא פחות של אנשי ציבור. האם הפרקליטות באמת רוצה לבדוק את כל המקרים שבהם ניתן לייחס להם ציפייה ותודעה מושחתת כשהם מייצגים אנשי ציבור?

המטרה השלישית היא להראות שאין כללים ופרמטרים בקביעת שכר טרחה. לא במשרד וינרוט, שם הוצגה מדיניות שכר טרחה "מבולגנת" למדי, ולא במשרדים אחרים שלטענת וינרוט נותנים שירותי חינם על מכתבים וטיפולים מינוריים. לוויטה ניתנו שני סוגי טיפול: כתיבת מכתבי חנינה בחינם, מדיניות שהחיל וינרוט בצורה שוויונית גם על שאר הלקוחות. ובנוסף, גבה המשרד מויטה 20 אלף שקל על ייצוג בבית הדין לעבודה. בתיק הושקעו כ־100 שעות עבודה, מרביתן בידי עורך דין זוטר במשרד, צחי שני.

צחי הנגבי. שכר טרחה של מיליון שקל צילום: תומריקו

הלקוחות מתחלקים למספר קטגוריות תשלום. בשתי הקצוות ה"נזקקים" וה"טייקונים". הראשונים קיבלו שירות פרו־בונו ולא שילמו כלל. מטייקונים כמיכאל צ'רנוי וארקדי גאידמק נגבו סכומי עתק. באמצע היו השכירים. אלה שילמו כפי יכולתם, או כפי הסימפטיה שנטה להם וינרוט. כפי שהעידה עו"ד הדס ליס ממשרדו, שסייעה בייצוג אלוף (מיל') יפתח רון טל: "יעקב אמר את המשפט - האיש הזה הוא אלוף בצה"ל, הוא נתן ונותן למדינת ישראל, אני לא לוקח מאנשים כאלה כסף".

במקרים רבים, מוניטין הוא תחליף לכסף. "אסור להיות צבוע", העיד וינרוט. "עובד ציבור, מצד אחד, לא יכול לשלם, אבל מצד שני הוא מוסיף מוניטין למשרד". עם הלקוחות האלה שמביאים מוניטין נמנו, בין היתר, עזר ויצמן, רפאל איתן, אריק שרון ושלמה בן עמי.

"בתיק של עזר ויצמן נשאבתי כולי, כאן לא יכול היה לטפל לא שכיר ולא מתמחה, זה אני. כל השעות הן אני. בתיק של עזר ויצמן — אם לקחתי פה 40 אלף שקל, אז אצל שוקי ויטה הייתי צריך לקחת 4,000, בכלל בלי פרופורציה של השקעות, של השקעת העבודה שלי, עם כל המורכבות של התיק הזה ומה שרובץ על הכתפיים זה גיבור ישראל, עזר ויצמן, מפקד חיל האוויר, נשיא מדינת ישראל".

את רפאל איתן חילץ וינרוט ב"נו קייס", והוא זוכה לגמרי מגניבת מסמך תבאי. "כל מה שלקחתי ממנו לא היה אלא ההוצאות של חוות הדעת שהזמנתי מפרופ' רון שפירא ושילמתי עליה 10 אלף דולר", העיד. "ייצגתי את פרופ' בן עמי בוועדת אור. אני יכול להגיד לאדוני שהיו שם כ־100 קלסרים. זה היה חומר מפלצתי מבחינת ההשתלטות עליו. בסופו של דבר קיבלנו מה שהמדינה נתנה לנו, כ־114 אלף שקל. הוא לא היה צריך להביא שום דבר מהבית". המדינה, אגב, מאשרת החזרים לפי תעריפים שקובע החשב הכללי. "את מנכ"ל ביטוח לאומי פרופ' שטסמן ייצגנו לפי תעריף חשכ"ל שזה 70 שקל לשעה".

את אריאל שרון ייצג וינרוט בסוף שנות התשעים, כשהוחשד במתן שוחד ליאנוש בן גל בתמורה שיעיד לטובתו בתיק הדיבה מול עוזי בנזימן מ"הארץ" שבו ייצג וינרוט את שרון בערעור. בסך הכל הוקדשו 250 שעות עבודה. "הכרטסת מראה שלקחתי מאריק שרון שכר טרחה 30 אלף שקל, היו הוצאות של 22 אלף שקל. גם כאן היה מדובר בחוות דעת. אני לא התנהלתי מול אריק שרון אף פעם. לא אחרי, לא לפני".

וינרוט בבית המשפט. "אם אני מופיע מול איש ציבור אחרי שייצגתי אותו, הדבר נתון לליבו" צילום: עמית שעל

להירשזון אין הנחות

אבל, היו גם פוליטיקאים ששילמו מחיר מלא. כנראה בגלל שתהילתם הצבאית ו/או מעשיהם היו מפוקפקים יותר מאלה של שרון ורפול. למשל שר האוצר אברהם הירשזון. כך התנהל הדיאלוג בבית המשפט:

וינרוט: "גברתי, הבן של הירשזון יש לו ארבע חברות ציבוריות, הוא נוסע עם ג'יפ שעולה יותר מכל המכוניות של המשפחה שלנו".

כהנא: "כמה כסף גבית מהירשזון, מר וינרוט?".

וינרוט: בחיי שאני לא זוכר, אני מוכן להגיד את זה לבית המשפט, אבל לקחתי את זה מהבן שלו, ואני, תשמעי, אני גם מפרנס משרדים ומשפחה".

(לאחר בירור נמסר הסכום: 400 אלף דולר - מ"ג).

גם צחי הנגבי שילם הרבה, כמיליון דולר, והמימון הושג מתורמים. "בא אלי צחי הנגבי ואמר לי וינרוט, אני מוכן לתת לך 100 דולר לשעה כי יש לי ועד שמממן לי את זה. אמרתי לו כן, למרות שכשאני עובד לפי שעות אצל גופים גדולים, אני לא לוקח מאה דולר לשעה, אני לוקח הרבה יותר. שם לקחתי מאה דולר לשעה".

התביעה מנסה לבדל את מקרה שוקי ויטה כמקרה שוחד מפני שלשיטתה הטיפול בויטה התרחש במקביל לטיפולו של זה בלקוחות הכבדים והמכניסים ביותר של וינרוט, צ'רנוי וגאידמק (כ־30 מיליון שקל משניהם).

לוינרוט מתברר היו לקוחות נוספים ברשות המסים. מיקי מיכאלוביץ' שהיה פקיד שומה עכו יוצג בידי וינרוט בשנת 2000 בתיק משמעתי בנציבות שירות המדינה, ממנו זוכה. בדומה לויטה, שילם מיכאילוביץ' כ־20,000 שקל עבור השקעת שעות דומה — כ־120. הסכום שולם ברובו מהחזר שקיבל מהמדינה. בעכו לא היו לוינרוט תיקים, אבל ב־2005 הועבר מיכאילוביץ' לגוש דן ושם כבר פגש בווינרוט ובלקוח שלו, היהלומן אריה לניאדו. "לא יכולתי לדעת בשנת 2000 שהוא יבוא מעכו לגוש דן ושלי יהיה תיק בגוש דן", העיד וינרוט. כהנא השיבה: "אולי בגלל זה אין לנו אישום על מיקי מיכאלוביץ'".

סכום דומה של כ־20,000 שקל על פחות מ־100 שעות שילם בכיר נוסף ברשות המסים, גידי בר זכאי, ששימש כסמנכ"ל מקצועי ויוצג בידי המשרד, בחודשים ינואר עד יוני 2007, בהליכי המעצר בפרשת רשות המסים בה הוא נאשם כעת. החל מיולי 2008 טופל שוב על ידי המשרד בהליך השימוע מול פרקליטות המדינה. כאן נעשתה עבודה בהיקף נרחב יותר שכללה עשר שעות של וינרוט ועוד כ־200 שעות של עורכי דין נוספים עליהם שילם בר זכאי 66,000 שקל.

לקוח אחר מרשות המסים היה אודי ברזילי, היועץ המשפטי של הרשות, שזוכה מדין משמעתי לאחר שהואשם בהתנהגות שאינה הולמת עובד ציבור. בתיק הושקעו כ־230 שעות וברזילי חוייב בשכ"ט בגובה החזר הוצאות מהמדינה כ־58,000 שקל. "שכשקיבלתי את אודי ברזילי, היה ברור שהוא יעזוב את הרשות בכל מקרה, כלומר לא היה לי סיכוי להיתקל בו", העיד וינרוט.

חי בדיסוננס תמידי

מבין כל פרקליטי הצמרת בישראל, וינרוט הוא ללא ספק המורכב מכולם. ג'ינג'י, שוצף, מבריק. חי בדיסוננס תמידי. קרוע בין העולם החילוני לדתי, אוהב להתפרנס ובז לכסף, יודע לקחת ויודע לתת. עבור לקוחותיו יילך עד הסוף. את ההזדהות עם ויטה הסביר ברקע האישי הקשה, המשותף, בו צמחו השניים. את היחס המיוחד ללקוחותיו הציבוריים הוא מנמק בכך שאינו פושט עורם של שכירים וגם - כי הם שם בשבילו, כמשרתי ציבור. גם קצין בסיירת מטכ"ל וגם פקיד שומה גוש דן. לכולם הוא חייב, כעורך דין, כאזרח.

התביעה לא חולקת, אלא רק בנקודה אחת - כשהטיפול באיש הציבור מניב, במקביל ובו־זמנית תועלת עצומה לוינרוט וללקוחותיו. לכן היא מנסה לבודד את שוקי ויטה מאוקיאנוס הלקוחות שלהם עזר וינרוט ועתה הוא מגייס לעזרתו. וינרוט, מנגד, טוען שאין הבדל: "אם אני מופיע מול איש ציבור אחרי שייצגתי אותו, הדבר נתון לליבו. הבעיה היא שלו. לפעמים הוא חושב שהוא נקי והוא יכול להחליט בעניין של הלקוח שלי, ואני מדגיש לקוח שלי, לא בעניין שלי, בלי פניות, ואז הוא יהיה שם. ואם הוא חושב שיש לו איזושהי בעיה, הוא יכול לשתף בתיק הזה עוד מישהו, הוא יכול לדווח על זה, אלה עניינים שמסורים לליבו, לא לי".