פרופ' כהנמן: "האופטימיזם הוא המנוע של הקפיטליזם"

פרופ' דניאל כהנמן, חתן פרס נובל לכלכלה, נחת בישראל בתקופה שבה מערכת קבלת ההחלטות, תחום התמחותו, מצטיירת כאן ככושלת עד שלומיאלית. הוא סירב לייעץ לנו מה לעשות, ובכל זאת תרם תובנה מעניינת: "לצערי, אינני מוצא כאן יותר מדי תרחישים של תקווה בשנים האחרונות. אני רואה שמחת חיים, טוב להיות פה, אבל כנראה שלטוב הזה אין קשר לעתיד הרחוק".

כהנמן הגיע ביום חמישי האחרון מארה"ב להרצאה, בהשקת ספרו של פרופ' יוסי יסעור מהמרכז האקדמי רופין "גם לכם לא היו מים חמים?". הספר עוסק בתחום שזיכה אותו ואת עמיתו פרופ' עמוס טברסקי ז"ל בפרס - הכשל בקבלת החלטות. לכהנמן סנטימנט לרופין, שם לימד לפני כ־50 שנה בקורס לרכזי משק, ואופטימיות היא נושא מחקרו הנוכחי.

כהנמן. "הכשל האופטימי הוא בהגזמה בסיכויי ההצלחה" צילום: סבסטיאן שיינר

"לאופטימיסט יתרון מוכח בשלב הביצוע"

"האופטימיזם הוא המנוע של הקפיטליזם", אומר כהנמן, "אלא שהמנוע הזה, שמריץ את הכלכלה, מפיל בדרך את רוב היזמים שלוקים באופטימיות יתר. הכשל האופטימי הוא בהגזמה בסיכויי הצלחה: מי שחושב שיש לו רעיון טוב, סימן שהרעיון רע יותר; מי שחושב שהרעיון שלו מצוין, הרעיון כנראה גרוע עוד יותר. שני שלישים מהעסקים הקטנים שנפתחים נכשלים בחמש השנים הראשונות. בקנדה נפתח מרכז שתמורת תשלום מעריך את סיכויי ההצלחה של עסקים חדשים. ב־94% מהפניות, ההמלצה היא שלא כדאי. חצי מהפונים מקבלים תשובה שאין בכלל סיכוי, ובכל זאת רבים ממשיכים. לכלכלה זה כדאי, ליזמים הרבה פחות".

כשנשאל איך עלה בשנות השבעים על המודל שזיכה אותו בפרס נובל, הצטנע כהנמן. עם זאת, מתשובתו ניתן ללמוד מה עושה את ההבדל בין רוב חוקרים לבין מיעוטם, זוכי פרס נובל: "בסך הכול תיקנו טעות מ־1738, והיה לנו מזל שלתוצאה שהגענו אליה היו השלכות ויישומים בשטח. גם ברעיונות שלנו יש כשלים, אבל בינתיים זה עובד. לכשלים שלנו, מתברר, עדיין אין יישומים בשטח".

כהנמן מגדיר את עצמו כפסימיסט, אולי מפני שאופטימיות היא תכונה גנטית ואמו, לדבריו, היתה פסימיסטית. "אופטימיות היא תכונה גנטית כמו אינטליגנציה ואושר", הוא אומר. "אלה גנים כדאיים ביותר. כדאי להיות אופטימיסט, זה עושה אותך בריא יותר, מאושר יותר. לא כדאי להיות יותר מדי ריאליסט. עם זאת, אין לי עניין בכך שהיועץ הכספי שלי יהיה אופטימיסט. אין לי עניין בתקוות שלו. לאופטימיסט יש יתרון מוכח בשלב הביצוע, בהחלט לא בשלב קבלת ההחלטה. אחרי שההחלטה התקבלה, האופטימיות בהחלט תורמת להצלחה". כדי לנטרל את השפעת האופטימיות בשלב קבלת ההחלטה, כהנמן ממליץ על תהליכים מרסנים, למשל פרה־מורטם (ההפוך לפוסט־מורטם) שהגה גארי קליין, ובו מנתחים מראש את כישלון הפרויקט עוד לפני שיצא לדרך.

"סטטיסטית, עדיף לתת מילה טובה מלנזוף"

כהנמן (77 בעוד חודש) זכה בפרס נובל לכלכלה ב־2002. הוא עצמו פסיכולוג קוגניטיבי שמחקריו, ביחד עם טברסקי, הוכיחו כיצד משפיעה הפסיכולוגיה על החשיבה האנושית ומטה אותה מבסיסה הכלכלי־רציונלי, במיוחד בתנאי לחץ וחוסר ודאות. מחקריו השפיעו על תהליכי קבלות החלטות בכל תחום: כלכלה, רפואה, משפט, פרסום ושיווק. למדריכי טיס הסביר שאין טעם לנזוף בחניך אחרי ביצוע גרוע. "שטויות", השיב המדריך, טייס רב מוניטין. "עובדה שאחרי הנזיפה, הביצוע השתפר". כהנמן הסביר לו שזה עניין של סטטיסטיקה. ביצוע גרוע נחשב למופע בעל הסתברות נמוכה, ולכן הגיוני וטבעי שהביצוע אחריו יהיה טוב יותר. "עדיף, לפיכך, לתת מילה טובה מאשר לנזוף", הסביר למדריך.

לשאלה איך אפשר להסביר את הנטייה של הציבור הישראלי לימין הפוליטי אף שזה מציע רק תרחישים פסימיים, השיב כהנמן: "אולי הימין בישראל אינו פסימי, אלא ריאלי לגבי הכוונות של הצד השני".