על "אפקט הבעלות": הקשר בין דניאל כהנמן לעופר עיני
רוב האנשים ידרשו עבור נכסים שבבעלותם סכום גבוה יותר ממה שהם היו מוכנים לשלם. במחקרים נמצא, כי אנשים נוטים להעניק פרמיה לנכסים שבבעלותם ביחס לאותם נכסים אשר נמצאים בידי אחרים. תופעה זו נקראת ״אפקט הבעלות״
מרבית האנשים היו דורשים סכום גבוה יותר על כרטיסים שיש בידיהם, יותר ממה שהם עצמם היו מוכנים לשלם עבורם. זאת אף שעל פי התיאוריה הכלכלית הקלאסית, לכרטיס יש שווי אחד בין אם אתה הקונה או המוכר. במציאות נמצא, כי אנשים נוטים להעניק פרמיה לנכסים שבבעלותם ביחס לאותם נכסים אשר
למשל, נמצא כי משקיעים מעדיפים שלא לשנות את תיק ההשקעות שלהם לעתים קרובות. חוקרים ביצעו ניסוי שבו בדקו התנהגות של שתי קבוצות: אחת שירשה פיקדונות נזילים, ושנייה שירשה תיק מניות. הקבוצות נדרשו להחליט כיצד להשקיע את הכספים. נמצא כי הקבוצה השנייה המשיכה להשקיע נתח משמעותי מתיק ההשקעות במניות, הרבה מעבר לחלק של מרכיב המניות שהקבוצה הראשונה בחרה להשקיע.
זוכה פרס נובל לכלכלה, פרופ' דניאל כהנמן, התייחס לתופעה זו באופן הבא: ״אם לפרט יש ספל קפה, ומזדמנת לו אפשרות למכור ספל, המחיר המזערי שידרוש כפיצוי על היפרדות מן הספל יהיה גבוה מן המחיר המרבי שיהיה מוכן לשלם תמורת אותו ספל אם אין לו ספל כזה״. בהקשר אחר כהנמן התבטא: ״בשנת 1967, כאשר השטחים עוד לא נתפסו כשלנו, גם מנחם בגין היה מוכן לוותר עליהם תמורת שלום. זה השתנה די מהר. כמו בכל עניין כלכלי וגם בהרבה נושאים פוליטיים, כאשר נכס הופך בעיניך לשלך, אתה שונא את הרעיון של להפסיד אותו״.
התנגדות ההסתדרות להצעת האוצר להפחית את שיעורי מס ההכנסה ובמקביל לבטל את הפטור ממס על קרנות השתלמות היא דוגמה נוספת לכשל מחשבתי הנובע, בין היתר, מאפקט הבעלות. במקרה זה, הפטור ממס על קרנות השתלמות נחשב כנכס הנמצא כבר בבעלותנו, לעומת מס הכנסה מופחת הנחשב כנכס שבבעלות המדינה.
כמו כן, השינוי המוצע עלול לפגוע בשיעור החיסכון לטווח ארוך. נמצא כי מרבית האנשים אינם נוהגים לחסוך את הכנסותיהם, אלא אם כן בדרך שמחויבת על ידי הממשל, תשלומי ביטוח לאומי למשל, או אם קיימת כדאיות מהיבט המיסוי (בקופות גמל ובקרנות פנסיה, למשל). מכאן שקובעי מדיניות כלכלית צריכים להביא בחשבון גם תופעות התנהגותיות מסוג זה, ולהלן דוגמה נוספת למלכודת התנהגותית אשר לנוכח עליית שיעורי האינפלציה הופכת לאקטואלית יותר, ועלולות להיות לה גם השלכות מקרו־כלכליות. נמצא כי אנשים חושבים במונחים נומינליים ולא ריאליים (תופעה השייכת להטיה הנקראת "חשבונאות מנטלית").
חוקרים ביצעו את הניסוי הבא כדי להוכיח זאת: ישנן שתי נשים, מיכל וקארין, אשר סיימו את לימודיהן באותה אוניברסיטה בהפרש של שנה. שתיהן התקבלו לאותה עבודה וקיבלו משכורת התחלתית של 100 אלף שקל. בשנה הראשונה לעבודתה של מיכל לא היתה אינפלציה. בשנה השנייה היא קיבלה תוספת של 5,000 שקל. בשנה הראשונה לעבודתה של קארין היתה אינפלציה בשיעור של 5%, וכתוצאה קארין זכתה בתוספת בשיעור של 7,500 שקל בשנה השנייה. הנבדקים נשאלו:
1. מי מבין השתיים מרוויחה בשנה השנייה שלה יותר במונחים כלכליים?
2. מי מבין השתיים מאושרת יותר בתחילת השנה השנייה?
3. בתחילת השנה השנייה שתיהן קיבלו הצעת עבודה ממקום אחר. למי מבין השתים יש סיכוי גבוה יותר לעזוב?
מרבית הנבדקים ענו כי מיכל נמצאת במצב כלכלי טוב יותר. הרי השכר שלה עלה במונחים ריאליים יותר משכרה של קארין. אולם, הם ענו כי קארין יותר מאושרת והסיכויים שלה לעזוב נמוכים מאלו של מיכל.
המחבר הנו מנכ"ל מיטב ניהול סיכונים בע"מ ומחבר הספר "פסיכו־פיננסים"
